מבטיחים לנו שהקיץ יהיה אחרת. יותר גדול, יותר המוני יותר מחאתי. מבטיחים לנו שכבר באביב יהיה אחרת. שאנחנו הרבה יותר חכמים. הרבה יותר ידענים והרבה יותר מתוחכמים. אין ספק שהמחאה החברתית של הקיץ עשתה משהו לחברה הישראלית. היא איפשרה לכל אחד מאיתנו לבחור לעצמו תחביב חדש. תחביב של מחאה. מאז הקיץ כל ישראלי וישראלית רושם בגאווה בקורות החיים שלו איפה הוא מתנדב, לטובת מי הוא מוחה, בעד מה הוא יוצא לרחובות.

אבל מה קורה בשטח. הסקרים לא מצביעים על שינויי חברתי משמעותי בדפוסי ההצבעה. מעמד הביניים נחוש לצאת למאבק באמצעות מפלגתו של יאיר לפיד והשכבות המוחלשות שוב נשארו מאחור. למרות שהן, בעיקר הן הסובלות העיקריות מהפערים החברתיים הבלתי נסבלים שיש לנו כאן.

מבטיחים לנו שהקיץ הבא יהיה שונה. שהפעם לא סתם נחרים את הקוטג' אלא גם נחרים את הקוטג' מחו"ל כי המחיר שלו לא יהיה מספיק נמוך. ואז אחרי המבצעים נגיד שאנחנו מתכוונים להפסיק לקנות מכוניות שנוסעות על דלק כי הוא יקר מידי אבל גם לא נקנה את המכוניות החשמליות כי הן גם החשמל יהיה יקר לנו מידי. אבל להצביע נמשיך להצביע בדיוק כפי שעשינו בבחירות הקודמות.

אין ספק שהמחאה של הקיץ הצליחה במקום אחד. היא הצליחה לייצר עשרות, אולי אלפי יוזמות חברתיות של חברותא. שולחנות עגולים, חברות לתועלת הציבור, תנועות חברתיות, מפלגות שבדרך. פגשתי לאחרונה יזם חברתי עם רעיון נהדר. הוא מקים אתר שירכז את המידע על כל הפעילויות החברתיות והמחאתיות בארץ. אין יותר חשוב מאתר שכזה כי כרגע כמות המידע כלכך גדולה שאף אחד אינו מסוגל להשתלט עליה, היא כלכך לא מתואמת ולא מאורגנת שכל אחד עושה את מה שהוא רוצה בקטן ויכולת ההשפעה האמיתית כמעט ולא קיימת.

הבטיחו לנו שבקרוב המחאה חוזרת. הלוואי, אבל על מה. עוד פעם להיות עמומים? עוד פעם לא להיות ממוקדים? ובמה בעצם צריך להתמקד? במעמד הביניים? בשכבות המוחלשות, אולי בכלל ללכת מחדש על נושאים ספיציםיים? על הדיור, התעסוקה, החינוך, אולי על הבריאות? בקיץ אמרו לנו שזו המחאה של כולם. שכל אחד יכול למצוא בה את מקומו בגלל העמימות. בתחילת החורף הבטיחו לנו שעוד נחזור לרחובות. רק לא אמרו לנו בשביל מה, איזו סוג של סולידריות חברתית תהייה, אם בכלל והאם בסופו של יום נוכל לעשות מה שעופר עיני עשה עבור עובדי הקבלן.

צריך להודות על האמת. המחאה החברתית הפכה לעסק לא רע. מדפיסים חולצות, מסיעים מפגינים, כיבוד, הגברה, תאורה, שלטים, פרסומות ועוד ועוד. גם אם חלק גדול ניתן בתרומה ורוב האנשים לא מקבלים שכר הרי שהמנגנונים עולים כסף. כך שבסופו של דבר המחאה מייצרת הכנסות, מייצרת מקומות עבודה. זו גם סוג של שיטה לצמצום פערים לא?

לי בכל אופן יש רעיון למיזם חדש – רעיון לעסק חברתי- החוויה המחאתית – חופשת מחאה – טיול בארץ בעקבות ההפגנות. מי יהיה הראשון שיקים סוכנות טיולים "בעקבות המחאות" – הפרסומים יהיו משהו כמו "בואו לצפון להפגנה מהנה להורדת המחירים בצוק מנרה", או "איתך בכל מקום – קופונים להנחה בדלק בדור אלון לכל מי שיפגין נגד תחנות סונול" או "תחרות המוחה המתמיד – קבל כרטיסייה לניקוב בכל מחאה שאתה מגיע אליה – מילאת 10 ניקובים קיבלת לוח מטרה עם תמונות של שרי הממשלה"…..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s