ג'ני ברוכי, אם חד הורית מירושלים רצתה ללמוד באוניברסיטה ולרכוש השכלה גבוה. היא ידעה שכך תוכל למצוא לעצמה משרה ראוייה ולגדל את בנותיה בכבוד הראוי להם וגם לה. המדינה, אותה זו שחושבת שרכב הוא דבר שבמותרות, חשבה שגם ללמוד כדי לשבור את הצורך בחיים על קצבאות הוא דבר שלא יעלה על הדעת. ג'ני ביקשה את התערבותו של בג"צ. היא חיכתה 10 שנים עד ששופטי בית המשפט העליון פרסמו את פסיקתם. בפרק הזמן הזה היא הספיקה לסיים את התואר הראשון שלה, להמשיך לתואר השני, לגדל את בנותיה וליצור לעצמה קן חם של מגורים, תעסוקה וחיים מלאים. היא הצליחה לעשות זאת לא בגלל בגצ, אלא למרות בגצ.
ג'ני במקרה הזה אינה הכלל, היא היוצאת מן הכלל. רוב הנשים כלל לא חשבו שהן יכולות להצליח ולרכוש לעצמן השכלה, לרובן, לא היתה תמיכה של גופי חברה אזרחית או קרנות שהסכימו לסייע במלגות קיום. אין גם שום סיבה שהחברה האזרחית תממן מלגות קיום במקום שבו המדינה צריכה לעשות זאת מתוך ראייה ארוכת טווח של עלות מול תועלת. של תוספת של עובד מאושר לשוק העבודה הישראלי על פני המשך מתן קצבאות, ביצוע חקירות והשפלות על ידי המדינה.
ג'ני אינה היחידה, הנשים החד הוריות שתבעו מבגצ לבטל את סעיף ה"רכב" בחוק הבטחת הכנסה, חיכו 7 שנים. לפני שנתיים הגישה עמותת "ידיד" עתירה לבגצ בדרישה להחריג אוכלוסיות מוחלשות מהעלאת המים הדרקונית. שנתיים של סחיבת זמן על ידי הפרקליטות ולאחר מכן על ידי בית המשפט. העתירה נדחתה ברובה אבל בית המשפט השאיר פתח חשוב אחד, הוא הוציא צו על תנאי המחייב את המדינה להשיב תוך זמן קצר מדוע לא יאושרו העלאות מחירי המים על ידי הכנסת עצמה. סדק קטן בדלת עצומה שכוחות ממשלתיים רבי עוצמה מבקשים לסגרה לצמיתות על חלקים נרחבים בחברה הישראלית.
האם מישהו בבית המשפט העליון חשב לרגע על אותם עותרים, אשר מוכנים לשים את עתידם, יוקרתם ואפילו שמם הטוב ולהגיש עתירה כנגד המדינה. האם מישהו בבית המשפט מבין שככל שהזמן עובר הסיכוי שהם עצמם יוכלו להנות מפירות נצחונם, הולך וקטן. איך זה ישפיע על היכולת למצוא עותרים כאלה בעתיד, כאלה שיסכימו לשאת את נס המחאה בבית המשפט ביודעם כי הם לא יזכו לממש את ההישג המשפטי אם אכן יזכו בעתירתם.
הנשיאה היוצאת של בית המשפט העליון נתפסת כמי שהזכויות החברתיות הן בבת עינה. כך גם נתפס הנשיא הקודם של בית המשפט. הנשיא הנכנס, כבוד השופט גרוניס, אינו יוצא בהצהרות, לפחות לא כאלה שאני שמעתי, אבל נדמה לי שמלבד איחולי ברכה אמיתיים לתקופת נשיאותו, הייתי רוצה לבקש ממנו דבר אחד. לא להמתין זמן רב מידי לפני שהצדק יצא לאור. אין לנו זמן לבזבז. בטח לא לאותם נשים וגברים ששמים מבטחם בבית המשפט לאחר שהמערכת הממסדית רמסה אותם ואת זכויותיהם החברתיות ברגל גסה.
כבוד השופט גרוניס, כבוד בית המשפט העליון, הצדק חייב להראות, לא רק להעשות, הוא חייב להראות בזמן הקצר ביותר, ללא שיהוי, ללא דחייה. לצדק לא צריך לחכות שבע או עשר שנים.
Social Traveller - מבט אישי על הישראלים 