במסגרת הויכוח החוזר על עצמו מידי שנה על מחיר הופעותיהם של טובי אמני ישראל נשכח אחד המרכיבים החשובים ביותר במשוואה הכוללת את האמנים וגובה שכרם מחד ואת כספי הציבור והרשויות המקומיות מאידך. זהו מרכיב לא פחות חשוב והוא ידוע בשם הקהל. מי זכאי להנות מארועי חג העצמאות.

בואו נחשוב לרגע מי צודק. האם ראש העיר שמכריז בגאווה כי תושבי עירו יכולים להסתפק באמנים מהשורה השנייה והשלישית כי הוא מעדיף לשמור על הקופה הציבורית או שמע ראש העיר שחושב שלתושבי עירו מגיע הטוב ביותר.

אני מבקש להציג כמה רעיונות אחרים. למיטב ידיעתי חובתה של הרשות המקומית לדאוג לכלל תושביה, עשירים ועניים כאחד. חובתה לדאוג לא רק לשירותים שוויוניים של פינוי אשפה וטיפול בתשתיות חינוך אלא גם לאפשר לכל אחד מתושביה להנות ממנה תרבותית גדושה בעת חגים ובמיוחד ביום בו אנו חוגגים את עצמאותינו.

נציגי האמנים טענו בימים האחרונים כי אחת הסיבות למחירים הגבוהים היא העובדה שבעת ההופעה בעיר הגדולה, מעל הבמה הפתוחה מאבדים האמנים קהל פוטנציאלי שלא יגיע לשמוע אותם לאחר מכן בעבור מאות שקלים באמפיתאטרון בקיסריה או באחד מן האצטדיונים או ההיכלים. האמת שונה לחלוטין. מי שאוהב את שלמה ארצי, או קרן פלס, את שרית חדד או שלומי שבת, ילך לראותם שוב ושוב ובלבד שהפרוטה מצוייה בכיסו.

מכאן שהמשתנה החשוב ביותר במשוואת ארועי יום העצמאות הוא הקהל. יותר נכון זכותו של הקהל שאין ברשותו רכב, שאינו יכול לשלם בעבור כרטיס להופעתם של אמני השורה הראשונה להנות מהתרבות היקרה והטובה ביותר.

לא שמעתי טענות מאף אחד כאשר עירית תל אביב הביאה לפארק הירקון את הפילהרמונית. במשך שנים מקיימות העיריות השונות ארועי קיץ ייחודיים בעלויות גבוהות שהיפה שבהם הוא העובדה כי הם פתוחים, חינם אין כסף לקהל כולו.

אין ספק שהאמנים זכאים לשכר הגון עבור הופעותיהם ביום העצמאות ובכל יום אחר. אני מניח שרובם, אולי אפילו כולם, מעניקים הופעות חינם מידי פעם כחלק מתרומתם לחברה, חלקם נוטלים חלק ב"פסטיבל בשקל", חלקם מעניקים מופעים שלמים כתרומה לעמותה זו או אחרת. האמינו לי, הם לא מפסידים בתרומתם זו.

השאלה היא לא האם זכאי האומן לקבל כל סכום שהוא דורש או שמא עלינו למנוע, בחקיקה, מראשי הערים להוציא את הסכומים המטורפים הללו ולהחשד כאילו הם מבקשים לקנות את קולות התושבים לקראת הבחירות הממשמשות ובאות.

העובדה הפשוטה היא שמדובר בשוק תחרותי המבוסס על היצע וביקוש. פשוט הגיע הזמן לעשות מה שצריך היה לעשות מזמן, להסדיר את השוק. אם מרכז השילטון המקומי, יתכנס יחד עם איגוד המפיקים,  ארגון אמני ישראל ושאר גורמים הגוזרים קופונים מעבודתם הקשה של האמנים, הם יוכלו ליצור מחירון שיהיה מקובל על כולם.

עם מחירון זה דבר אחד יהיה ברור. ביום העצמאות, בארועי הקיץ, בחג האהבה או ביריד ארבעת המינים, בכל אלה, גם אלו המכונים עניים, שכבות המצוקה, החלשים, או כפי שאני מעדיף לקרוא להם, מעוטי הכנסה, גם הם, יוכלו להנות ממנה עשירה של תרבות ומוסיקה.

ואמן שיסרב לעמוד במחירון, הוא פשוט לא יופיע בחוצות הערים. הוא יצטרך לפתוח קופה ולקוות שהקהל יגיע. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s