לפני מספר ימים שמעתי, באחד מאמצעי התקשורת, את אחד ממנהלי הארגונים החברתיים המנסים לקדם שיח של דו קיום בין החברה הערבית לחברה היהודית כשהוא מבקש מועדת "חוק טל" לעשות הפרדה בין הדרישה לגייס לצבא את הציבור החרדי לבין התביעה לשירות אזרחי של הציבור הערבי. לכאורה יש בבקשה הגיון רב. החברה הערבית, בניגוד לציבור החרדי, היא חברה מקופחת. רמת הקיפוח היא כלכך גדולה שממשלות ישראל לדורותיהם הקימו ועדות על ועדות שכתבו תוכניות חירום ותוכניות חומש לצמצום הפערים והענקת זכויות חברתיות לחברה האזרחית אך אלו נשארו כמעט תמיד כאות מתה בספרי ההסטוריה שלנו.

דווקא הממשלה הנוכחית מנסה לשנות את המצב, מינהלת מיוחדת הוקמה במשרד ראש הממשלה והיא מכוונת ומתאמת את נושאי התעסוקה והתשתיות החשובים כלכך לצמצום הפערים החברתיים והכלכליים, יש נסיונות, לא מספיקים אמנם, לשנות את מערכי הלימודים, קבלת תלמידים ערבים לאוניברסיטאות ואפילו נשיא המדינה יזם את הקמתה של  מערכת לקידום העסקתם של  אקדמאים ערבים תוך שהוא פועל לשכנע את המעסיקים היהודיים בתחומי ההייטק והתעשייה המתוחכמת לקלוט אותם. זה לא מספיק. אבל זו התחלה.

בדיון על השוויון בנטל מנסים לכרוך את הציבור החרדי יחד עם הציבור הערבי באשר שניהם אינם משרתים בצבא. אחוז האבטלה גבוה בשניהם ורמת העוני בהתאם. למרות זאת ההבדלים בין שני המגזרים גדולים והחיבור בינהם אינו מתבקש.

החברה הערבית המקופחת טוענת ובצדק, שממשלת ישראל חייבת קודם כל לספק לה את המגיע לה בתחום המשאבים הכלכליים והזכויות החברתיות וביניהם מערכות חינוך מתקדמות, תעסוקה הולמת, מערכת בריאות שוויונית, תשתיות של דיור ותחבורה המתאימות תרבותית לדרך החיים של האוכלוסייה הערבית ועוד ועוד.

השורה התחתונה היא מי ימצמץ קודם. צריך להבין שהחברה היהודית מתייחסת, שלא בצדק, לחברה הערבית כאל אזרחים סוג ב' אשר הם פוטנציאל לגיס חמישי ובגידה במדינת ישראל. ולכן יש צורך לבנות מערכת של אמון. אמון הדדי. לעומת היהודים נוהגים הפוליטיקאים והמנהיגים הערבים להשתמש בביטוי השגור בפיו של ראש הממשלה  – "יתנו, יקבלו". קודם תתנו מה שמגיע לנו ואח"כ נדבר על מה אנחנו ניתן בתמורה.  הבעייה היא שזה לא בונה אמון.

השירות האזרחי של ערביי ישראל הוא מחוייב המציאות. הוא אכן אינו קשור כלל לשירות הצבאי, הוא אינו קשור להתנהגותו של הציבור החרדי אבל אם האזרחים הערבים דורשים את המגיע להם בתחומים האזרחיים השונים הרי זה לא בגלל שהם ערבים. זה פשוט בגלל שהם אזרחים במדינת ישראל ובתור שכאלה הם זכאים לאותם הזכויות מהם נהנה כל אזרח אחר.

ייטיבו המנהיגים של החברה האזרחית אם יעודדו את השירות האזרחי, אשר ממילא מתבצע במוסדות השייכים לחברה האזרחית ומשרת את הציבור הערבי בכללותו ובכך יסייעו להתפתחותם של הצעירים והצעירות הערבים שיחשפו לשוק העבודה.

אני סבור כי במקרה הזה צריכים הפוליטיקאים הערבים לגלות מנהיגות ולתמוך, בגלוי, בחובת השירות האזרחי, או אז הם יוכלו במצפון נקי לעמוד אל מול ראש הממשלה ושריו, אל מול הציבור הישראלי כולו ולדרוש את מלוא הזכויות שמגיעות להם.

"חוק טל" הוא הזדמנות גדולה לחברה הערבית להתעלות מעל לויכוחים הפוליטיים צרי האינטרסים ולאפשר לצעירים ולצעירות הערבים ליצור לעצמם עתיד במדינה שצריכה עוד ללמוד לכבד את המנהגים והתרבות של רכיביה השונים. 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s