מה באמת כואב לתושבי הפריפריה

אחד הדברים העצובים במחאת קיץ 2011 היה מקומה של הפריפריה בתוך המחאה הכוללת. לא מעט נטען כי המחאה היתה בעיקר מחאת מדינת תל אביב, לעיתים אפילו מדינת רוטשילד. כשהחופש נגמר מצאו לעצמם הפעילים תומכים במאהל המחאה בשכונת התקווה, ברחוב לוינסקי ובמקומות נוספים, בעיקר בדרום תל אביב.

בפריפריה הדרומית והצפונית ניסו פעילים חברתיים, בעיקר סטודנטים וחברי תנועות הנוער, לשמור על להבת המחאה גם במהלך הסתיו והחורף בואכה אביב וקיץ 2012. יחד אתם צעדו כל הזמן קבוצות קטנות של תושבים שמאמינים שניתן להביא את השינוי ושקודם כל צריך לסייע לשכבות המוחלשות ורק לאחר מכן למעמד הביניים ושגם שילוב בין השניים מחייב קודם כל התייחסות ל"עניי עירך".

בקיץ 2011 נסעתי להפגין יחד עם קבוצה מדהימה של נשים מקרית גת. קבוצת "הכח להשפיע תושבים עושים שינוי" הפועלת במסגרת מרכז הזכויות של עמותת "ידיד" בעיר. לא היינו לבד בצעדה שהחלה בכניסה לעיר והתקדמה לאיטה לעבר הפארק העירוני בטבורה של העיר הקטנה. אבל לא היו שם אלפים. אולי מאות. מחלונות הבתים המשקיפים אל הרחוב הראשי של העיר יכולנו לראות תושבים רבים שיצאו אל החלונות והמרפסות כדי להסתכל על החבורה המוזרה של תושבי העיר מלווים בתגבורת של סטודנטים ופעילים חברתיים, המתהלכת ברעש מרעיש אוזניים וצועקת, חזור וצעוק, העם דורש צדק חברתי.

אף אחד מהם לא ירד למטה, אף אחת מהם לא הפסיקה את שגרת יומה כדי להצטרף לצעדת המחאה שניסתה להביא את בשורת השינוי ההכרחי אל תושבי עיר דרומית אחת הסובלת מאבטלה, חוסר במוסדות תרבות, שירותים עירוניים ברמה בינונית או אף למטה מזה ובעיקר חוסר תקוה לעתיד טוב.

השבוע חזרתי אל חברות וחברי קבוצת "הכח להשפיע תושבים עושים שינוי". מאז הקיץ שעבר השתנה הרכב הקבוצה, אל קבוצת הנשים הצטרפו פעילים משכונת גליקסון, אחת מהשכונות היותר מוזנחות וקשות בקרית גת. חבורה נפלאה של תושבים שפשוט איכפת להם מהמתרחש סביבם.

ניסיתי להבין איפה הם היו בשנה שעברה בזמן המחאה החברתית הגדולה, מה הם חושבים עליה ובעיקר מה הם חושבים שצריך לקרות בקיץ הזה. קיץ 2012. וזה מה שהם סיפרו לי. אחד אחד. בשקט בשקט הם דיברו. הם שיתפו, הם חילקו ושיקפו.

 ציון:  לתת לחיות בכבוד , הדלק עולה ומוצרים עולים, אני בעד כל מחאה שיש.

ולנטינה: לבנות עוד דיור ציבורי. מצב הדירות של עמידר גרוע, בכל יום החיים יקרים יותר ויותר חשבון החשמל עולה חשבון  לעמידר עולה בלי הסבר. אני קונה פחות ממה שיקר, החשבונות מכבידים עליי, בשוק הייתי קונה מוצרים ב 40 ש"ח ומפוצצת את העגלה והיום בלא פחות ממאה ש"ח ורואה בבית שלא קניתי כלום. הלחם יקר אין כסף לעשות חיים.

חנה: יוקר המחייה, בכסף העומד לרשותי קונה פחות מלפני חודשיים שלושה, לא הפסקתי לחסוך, משתדלת שכן וזה יוצא פחות ופחות. לא הייתי נוכחת במחאה בקיץ ואני מסכימה שהמדינה צריכה לעזור ברכישת דירות, אנחנו יכולנו להתחיל והיום מאוד קשה, שיטת הניקוד למשכנתא. אהיה מוכנה לצאת השנה על העלאת המחירים.

רונית: בית, ילדים ואני מחוץ לעסק, לא קונה לי שום דבר, פחות או יותר יודעת את ההוצאות על החשבונות, פלאפון  הורדתי למינימום בנק למינימום בכל מקום הורדתי בכל שירות יש לי חבילות מינימום את חלוקת המזון אני עושה רק ברגל ורק בתחומי הרובע שלי , אני לא יוצאת כל ההתניידות שלי ברגל, בטבע רק דלק וללא עלויות נוספות , אני ישנה בחוץ. בטח שאני אפגין, נגד היחס לקשישים, יוקר המחייה, אך בעיקר היחס לקשישים אם אתה יכול להכניס רגל למכנסיים אתה יכול לגהץ ולבשל והכול.

ולנטינה: בחיים לא הייתי במינוס השנה אני במינוס ואני לא קונה משהו מיוחד.

דורית: השתתפתי בקיץ במחאה וגם עכשיו בשוק של קריית גת סתיו שפיר הייתה בשבוע שעבר לסתיו יש תחושת חוסר אונים שהכול התמסמס, טעינו ששמענו לכולם שבסוף לא עשו שום דבר, אפשר להתנגד בקריית גת על הקמת מפעל החרסית, מפעל הבוצה, המחאה האישית שלי בעניין של סלולר, 9000 דירות תפוסות של ידי החברות ומשמשות לממסר לגלישה אלחוטית.

ליליאן:  הפסקתי עם המותרות ויתרתי על המון תרופות אסור לי אבל הורדתי, זה לא, זה לא , זה יקר!!! יש לי בן חייל שגר אצלי עם אשתו הוא התחתן ואין לו איפה לגור , פעם הייתי יוצאת קונה ים של דברים והיום צ'יק צ'יק 120 שח בלי כלום.

יפה: לא יצא לי להיות המחאה, נכון להיום אני מסתכלת על זוגות צעירים, על המחייה, על תרופות, ויתרתי על ביגוד , הנעלה, על אירועים מסוימים. ויתרתי על עוגות , על " על האש" . מבחינת תרופות אני מוותרת על חלק , החשבון הכי מעצבן שהמחיר שלו עלה חשמל, ארנונה, גז.

נריו: שנה שעברה הייתה מחאה משהו עזר? בשנה זו הכול עלה יותר, הכול עולה והמשכורת לא עולה, אלה חיים שלנו. דלק, אני קונה קצת פחות ממה שהייתי קונה קודם, מקצץ בדברים היקרים, אני אוהב בשר, אני לא אקנה לחם אבל אני קונה בשר.

הפסקתי לנסוע לדרכים ארוכות בגלל הדלק, עד תל אביב צריך לשלם 100 שח קשה קצת ומי אשם?זה מגיע מאירופה ומאמריקה כל השינוי אני לא חושב שאפשר להוריד מחירים

קניתי ריצוף ליד רהט  כי שם יותר זול ובקיץ האחרון לא יצאתי למחאה כי לא שמעתי השנה אצא.

שלמה: הייתי במחאה עם הבת שלי הסטודנטית, קשה לי כאבא לעזור לילדה, ביקשנו עזרה מהעירייה ומכל מיניי גורמים אני נגד הוצאות חינוך בית הספר, תיכון עולה 1200 שח לשנה

קונים מעט מאוד, חופשי חופשי זה עולה , חשבון פלאפון 400 500 שח. במקום חולצה יפה קונים חוברות לילדים ,גם האישה מתחשבת. אני אמחה על נושא החינוך. כשהייתי נער  הייתי הולך עם אמא שלי לשוק 4, 5 פעמים ובערב לקולנוע והיה נשאר עוד והיום ב 500 שח בקושי ממלא עגלה בסופר. המחאה לא עוזרת , חלק מהשלטון אומרים לא ניתן להם, אולי יורידו את המחירים.

סימה: יש לי שני בנים ששוכרים דירה ב 3000 שח לחודש הם לומדים ולא מצליחים לרכוש דירה, רצוי שיהיה לבן אדם בית למה לא?  3 שנים בשכירות גם מחייה גם שכר לימוד גבוה , בקרית גת היו דירות של עמידר והצליחו להתחיל את החיים.

סימה:  יש לי בת נשואה שניהם משתכרים טוב, יש להם הוצאת משכנתא של 3,800 שח , הוצאות למעונות לילדים והרבה הוצאות חשמל ושכר לימוד לילדים הגדולים, בקריית גת אין הנחות בחינוך, ניסו לסדר לעצמם הלוואה הם עובדים קשה. השנה אצא למחאה בעיקר סביב נושא הדיור, השתתפתי השנה בהרצאות של גרעין הנני.

זהבה: הייתי במחאה בשנה שעברה בבאר שבע, אני לא יודעת אם זה עזר, המחירים עולים , המחייה קשה , אני לבד המצב קשה ,מצמצמת אוכל ביגוד והנעלה ,לא יוצאת לבלות קשה קשה מכל הבחינות, לפעמים אין לי איך לשלם את חשבון החשמל, עמידר לא עושים לי דוד שמש ביקשתי( מופנית לידיד לעזרה דרך וועדת חריגים) כשפרצו לבית שלי השנה ביקשתי סורגים אמרו לי שאני לא נכה ושאני לא גרה בקומה ראשונה ושלא מגיע לי.

סברינה: אני חד הורית לבת 18 עובדת בשני מקומות עבודה אני שלוש שנים בשכונה בשנה שעברה לא הייתי במחאה עבדתי הרבה. היום אני רוצה להיות במחאה מבחינת יוקר המחייה, מרוויחה שתי משכורות ולא סוגרת את החודש ומשלימה תשלומי פיגורים , גרה בדירת עמידר קומה 1 ללא סורגים.

יאשה: אני פשוט נפלתי כל כך קשה , נזרקתי מעבודה הייתי במילואים בצבא ופיטרו אותי בתקופה אסורה , עבדתי בבית ספר בן צבי במשך שנים. נפגעתי מחומרים מסוכנים לא מכירים בתאונת עבודה ולא מכירים במחלה הפקירו אותי במלחמה ועזבו אותי. דברים השתנו לטובה זה לא קל מדינה חמה מסכנים גם בנים וגם בנות זה לא קל לחץ פה מלחמות ופיגועים ורצח,צריך אהבה אחד לשני אני אצא למחאה שלילדיי ישראל יהיה טוב, ארטיק נמס הופך למים.