הפנים האמיתיות של משטרת ישראל

לא צריך לחכות להפגנות המחאה בשביל לדעת שיש לנו בעייה גדולה עם המשטרה שלנו. זה לא קשור לשכר שהשוטרים מקבלים, זה לא קשור לעומס העבודה שלהם אבל זה כן קשור לערכים שמנחילים להם, להוראות שהם מקבלים, או לא, ולזלזול המתמשך שהם מפגינים באזרחים שמגיעים אליהם כדי להתלונן.

לפני כמה שנים זו היתה הצעירה מפתח תקוה שדיממה למוות בחולות תל ברוך רק כי השוטרים בתחנה לא טרחו להזיז את התחת. במקרה אחר אלו היו שוטרים מהתחנה בנתניה שפשוט "תפרו" תיק של אונס לאזרח.

זה יכול להיות כל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתכם. אבל משהו צריך להשתנות. והוא יכול להשתנות רק אם נתלונן ונתלונן ונתלונן. אז הינה נוסח מכתב התלונה שלי למפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו.

אדוני המפכ"ל.

ברשותך אני מבקש לספר לך את סיפורה של ס. תושבת העיר חולון שלפני שנתיים בערך, הוציא בית המשפט צו הרחקה לבן זוגה לשעבר בכל הנוגע להתקרבותו לביתם המשותפת. במהלך השנתיים חיו להן ס. וילדותיה בשלווה עד לפני שבוע. ביום הנורא הזה הלכה ביתה הבכורה של ס. להביא את אחותה הקטנה מהגן הביתה. אותה ילדה שלגביה הוציא בית המשפט צו הרחקה התקף עד היום.

בהתקרבו לבית הופיע לפתע אביה של הילדה, אותה היא לא ראתה זמן רב, הרים אותה בשימחה בזרועותיו כאילו רק בבוקר הם נפרדו. הקטנה היתה בהלם. מי זה הגבר הלא מוכר הזה שאומר לה שהוא אבא שלה. אחותה הגדולה החלה לרעוד מפחד. אחרי כמה דקות עזב האב את הבת ועזב את המקום.

האם המבוהלת ניסתה להרגיע את בנותיה במהלך סוף השבוע. לאחר שהתאוששה מעט ניגשה ביום ראשון בבוקר אל תחנת המשטרה וביקשה להגיש תלונה נגד האב. תלונתה נגבתה על ידי חוקר ממרחב איילון שאף שאל את ס. האם היא תהייה מוכנה כי שתי הבנות יחקרו על ידי "חוקר/ת נוער ו/או בבית לין?". התשובה, כמובן, היתה חיובית.

התלונה נרשמה ולס. נאמר כי בתוך מספר ימים יודיעו לה מה עלה בגורלה. עברו כמה ימים. ס. אישה חזקה ואם מסורה שסבלה רבות בחיי נישואיה, ביקשה לבדוק את מצב התלונה. לוודא שהפרת צו ההרחקה לא תימשך.

היא נגשה לתחנת המשטרה ושם נמסר לה כי הוחלט לסגור את התיק כיון ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה". כן אדוני המפכ"ל אתה קורא נכון. נסיבות העניין לא מצדיקות שהמשטרה תמצא את האב ותמצה איתו את הדין על הפחדת ביתו. היא לא תבוא אפילו ותזהיר אותו שבפעם הבאה הוא יובא בפני שופט. היא תאפשר לו לחשוב שהוא יכול להמשיך ולנהוג כך ואולי בפעם הבאה לחזור ולרצוח את ס. והילדות. כי להכות הוא כבר היכה בעבר.

הכתובת, אדוני המפכ"ל, נמצאת שם על הקיר. מעניין אותי מאד להבין את מערכת השיקולים שהביאה את המשטרה להחליט את שהחליטה. אני מאד סקרן להבין מה הן הנסיבות. האם הנסיבות הן שאין כח אדם? שאין יכולת מקצועית? שאלימות במשפחה והפרת צו בית משפט אינם בעדיפות הטיפול של משטרת ישראל? אולי בעצם שההנחיה שלך לשוטרים לעשות הכל כדי להגביר את תחושת הבטחון האישי של אזרחי המדינה הזו, לא חלחלה למטה? אולי בעצם היא חלחלה אבל הם שמים עליה ועליך….? נו, אתה יודע בדיוק מה.

מי שחתום על  ההחלטה הוא אחד. א.י  – אין אפשרות לדעת מה תפקידו כי הוא פשוט אינו מופיע על המסמך. בכלל, צריך לשבח את המשטרה שהתלונה והמכתבים כולם מודפסים במחשב, אין עוד צורך לנסות ולפענח את כתב החרטומים לו היינו רגילים בעבר. אבל מי שקורא את המכתבים פשוט משתומם מהזלזול, מהיחס, מהשטחיות שבכתיבת העובדות ובעיקר בחוסר השקיפות ובחוסר ההסבר שהביא להחלטה האומללה של אותו א.י ממרחב איילון. אגב, בכל המסמכים של המשטרה, היחידה שפרטיה רשומים במלואם כולל הגדרת תפקידה היא השוטרת שהקלידה את המכתב המודיעה על גניזת תלונתה של ס.

בסוף המכתב מצויין כי לס. יש 30 יום בהם היא יכולה לערער על ההחלטה. ונניח שהיא תרצה לערער, אדוני המפכ"ל. את הערעור היא צריכה להגיש לאותו גורם שלא הסכים לחקור את הנושא בתחילה. למה בדיוק שהוא יסכים לשנות את החלטתו עכשיו?

אני פונה אליך בבקשה לפעול מיידית  ולהורות למשטרת מרחב איילון, לחקור ברצינות את תלונתה של ס. ולאפשר לה ולבנותיה להמשיך בשגרת חייהן בשקט ובשלווה. זה מה שהבטחת לנו בעשרות ראיונות ושידורים בהם הסתכלת לנו בעיניים.