הזכרון של הישראלים, כך אומרים, קצר למדי, על זה מסתמכים הפוליטיקאים שלנו. בשבוע שבו ציינו שנה למחאת קיץ 2011, ביום שבו הצית עצמו משה סילמן שלא יכל יותר לשאת את המצוקה והקושי, דיברו הפוליטיקאים והרחיקו מעצמם את האשמה.

"זו טרגדיה אבל מקרה יחיד", אמר ראש הממשלה, "מי שרוצה דיור ציבורי שייסע לב"ש, בית שאן או אופקים – בת"א או ר"ג הוא לא יקבל דירה", המשיך אחריו המשנה והשר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום והם יחד עם שאר השרים וחברי הממשלה המשיכו לטעון, זה לא רק אשמתנו, זו בעייה של ממשלות ישראל לדורותיהן. זו בעייה שנמשכת הרבה שנים. האמנם?

זה נכון שהיתה זו ממשלת שרון הראשונה שביטלה את חוק הדיור הציבורי שחוקק רן כהן. זה נכון שההחלטה ללכת למבצעי מכירה מבלי לחייב את הממשלה, באמת לחייב אותה, להקים קרן לדיור ציבורי היתה טעות אבל זו לא היתה הסיבה שבגללה נותרו למעלה מאלפיים וחמש מאות משפחות ישראליות, תלויות באויר, במשך שנים, כשהן מחכות לדיור ציבורי המגיע להן על פי חוק.

מה שהזכרון הישראלי כנראה הדחיק הוא העובדה שלפני עשר שנים בדיוק, בקיץ 2002 היה זה שר האוצר סילבן שלום שכינס מסיבת עיתונאים, בה הוא הודיע על סדרה ארוכה של גזירות כלכליות אשר רובן ככולן כווונו נגד האוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית.

הגזירות הללו של סילבן, אשר הביאו בסופו של דבר לפרישת מפלגת העבודה מממשלת שרון, הביאו בסוף 2002 לפירוקה של הממשלה אשר אחריה קיבלנו את ביבי נתניהו, ראש הממשלה הנוכחי בתפקיד שר האוצר של מדינת ישראל והאיש שאחראי על יישומן באגרסיביות יתרה של הגזירות מבית מדרשו של חברו למפלגה.

שלא תהייה לכם טעות. המדיניות הכלכלית אותה אנחנו חובים היום הציפה אותנו בכל עוזה לפני עשר שנים בדיוק. היו אלו פקידי האוצר הבכירים אז, היום, רובם מרוויחים משכורות עתק כשהם מייצגים חברות ענק, בנקים וגופים כלכליים, שנתנו גיבוי "מקצועי" למדיניותם הניאוליברלית הרסנית של ביבי וסילבן. מחליפיהם המשיכו וממשיכים לתת את אותו גיבוי גם היום, עשר שנים אחרי, חמש שנים אחרי שהצמיחה היתה כלכך גדולה שהיה "צריך" לחלק את פירותיה לעשירונים העליונים בלבד, על חשבון כל האחרים.

זו לא טעות, חברים, זו מדיניות מכוונת של משרד האוצר אשר כבר לפני שלושים שנה לערך, בתקופת המשבר האינפלנציוני הגדול של שנות השמונים, שהחליט שהוא הוא מנהל את הממשלה. פקידי האוצר הם לא אלו שקובעים את המסגרת הכספית והפיסקלית שלנו, הם אלו שמתערבים בניהול השוטף של המשרדים, הם אלו שאומרים לפקידות המקצועית הבכירה במשרדים החברתיים שההחלטות שלה "לא מתאימות לתפישת העולם הכלכלית של הממשלה" ולכן הם לא יוכלו לפעול, בתוך מסגרת התקציב שניתנה להם בצורה המקצועית הטובה ביותר.

זו המדיניות, זו לא טעות. עשור עבר מאז הגזירות הכלכליות, שמלבד הפגיעה בקצבאות הקיום של כולנו, הן פגעו כשאות בזכאויות לדיור ציבורי, בזכאות ללמשכנתאות מדינה ובזכאויות והטבות נוספות. עשור שבו המשיכה המדינה, בהובלתו של משרד האוצר, לקדם מדיניות כלכלית שבמקום שתבוסס על "כלכלה חופשית מנוהלת ומבוקרת" היא דחפה עוד ועוד למדיניות של "תפוס כפי יכולתך".

הגיעה השעה לשנות את המצב. הגיע הזמן לתקן את המדיניות ולהסתכל על העשור האחרון כאל טעות. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s