דפני סתיו ושמולי – הגיע הזמן לעבוד יחד

בשנה שעברה היתה מחאה? היתה. השנה יש מחאה? לא ממש

מה שיש השנה זה בעיקר אוסף ענקי של יוזמות, מיזמים, מפגינים מובילים יותר ומפגינים מובילים פחות שכל אחד עושה מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה

ויושב לו ראש הממשלה וצוחק, מדבר על ארוחות חינם וצוחק.

ואנחנו? אנחנו יושבים וכועסים, חלק מאיתנו בוכים. אבל הרוב כועס ומתוסכל. לא בשביל זה יצאנו לרחובות בשנה שעברה.

לא בשביל שדפני וסתיו ואחרים יקימו עוד ארגונים ועוד תנועות חוץ ופנים, פוליטיות וכאלו שלא.

לא יצאנו לרחובות בשנה שעברה בשביל שהשנה שיטת ההפרד ומשול של ביבי תצליח בצורה כלכך מושלמת.

הגזירות התקציביות המתוכננות הן לא חובה. יש אופציות אחרות, אפשר להכניס ולהביא כסף כדי לסגור את הגרעון בדרכים אחרות. אבל אין סיכוי שזה יקרה למה?

כי כל אחד פועל עם עצמו, עם החמישה חבר'ה שלו ומנסה לשכנע אותנו שהדרך שלו היא הכי טובה. הכי נכונה.

הגיע הזמן להפסיק. זה פתטי. זה מביך וזה לא עובד.

כל מה שנעשה בשנה שעברה הולך לרדת לטמיון ולא בגלל שהממשלה שלנו נהיתה פתאום חברתית. המחאה החברתית שהיא בסך הכל כלי בדרך לשינוי חברתי, מתפוררת כי אין בה לכידות, אין בה מנהיגות ואין בה עדיפות לדברים החשובים באמת.

כל אחד ממציא לעצמו את הדברים החשובים לו בלי להתחשב ובלי להתייחס בכלל למה שמישהו אחר עושה.

בשנה האחרונה הוקמו המון מיזמים ואפליקציות של מחאה. דברים נהדרים, אבל את מי בדיוק הם משרתים? האם הם באמת נוגעים בחלק הגדול של הציבור שיוקר המחיה מפריע לו? שהגזירות הכלכליות הולכות לפגוע בו?

דפני סתיו ושמולי וכל מי שקורה לעצמו, בצדק או שלא, מוביל מחאה, מנהיג מחאה, פעיל מחאה בולט, הגיע הזמן להתבגר, לבנות קואליציה ולא לייצר אופוזיציות אחד לשני.

אין לנו הרבה זמן. אז או שתקומו ותגידו שאתם מוכנים, או שנחפש מישהו אחר.