חד הורית ומטופחת

אנחנו אוהבים להדביק לאנשים תוויות. לתייג אותם, לשים בהם סימנים חיצוניים שלכאורה מתארים מי שהם, איך הם חיים, מה הם חושבים ואיך הם מתנהגים. במקרים רבים אנחנו גורמים עוול נוראי לאדם או לקבוצת אנשים רק בשל חוסר הבטחון שלנו לקבל אותם כמו שהם, לראות את החוזקות שלהם כמו גם החולשות, לקבל את מה שנראה מול עינינו כפשוטו ולנסות להתבונן קצת פנימה, לראות מה מסתיר הקנקן בתוכו. בדרך כלל יתברר לנו שבין התווית שהדבקנו לנו לבין המציאות המרחק גדול.

לפני תשע שנים בחודש יולי 2003 היה זה שר האוצר בנימין נתניהו, שנתן את הסימן להדבקת אות של קין על קבוצה גדולה וחשובה בחברה הישראלית. נתניהו, שהיה אז נתון ללחץ חברתי גדול מצד אמהות חד הוריות שהחליטו לצעוד לירושלים ולמחות נגד הגזירות הכלכליות שלו, קבע, בספין מתוחכם כי אם ויקי קנפו יכלה לצעוד לירושלים היא בוודאי יכלה גם ללכת לעבוד ולפרנס את עצמה. כך באחת הצליח שר האוצר של אז וראש הממשלה של היום, להדביק תווית של פרזיטית על 120 אלף תאים משפחתיים יחודיים – המשפחות החד הוריות או כפי שאנחנו קוראים לחלקן היום, יחידניות.

הישראלים. "הנשמות הטובות", קפצו אז על המציאה, לא רק פרזיטיות אלא גם כאלה שעסוקות כל היום בצביעת שערן לבלונד, בהדבקת פרחי פלסטיק על ציפורניהן ובכלל כאלה שאינן רוצות כלל לצאת לעבודה ומעדיפות לשבת בבית ולהתקיים מקצבאות הביטוח הלאומי כשהן פוגעות בכלל הציבור הישראלי. הן יצרו לנשים תדמית, לא נכונה, של יושבות ברים ומחפשות רומנים ללילה. בקיצור, הם הפכו את האם החד הורית לאישה זולה ומופקרת וזאת רק כיון ששר אוצר אחד נכנס ללחץ כי הבין, אז לפני עשר שנים, שקבוצה נחושה של נשים שצעדו מכל הארץ למשרדו בירושלים, עומדת להנחיל לו תבוסה. את זה הוא לא יכול היה להרשות לעצמו וכל האמצעים היו כשרים.  

מבלי להכנס לציטוטים של נתונים מתוך ניירות עמדה ומחקרים של משרדי הממשלה, הביטוח הלאומי, האוניברסיטאות ואפילו מרכז המידע של הכנסת, ניתן לומר בבירור כי מדובר בעוול נוראי שנעשה לקבוצה גדולה של נשים אשר נקלעו, חלקן מבחירה וחלקן מאין ברירה, למצב בו התא המשפחתי שלהם מורכב מהורה יחיד ברוב המקרים, אם יחידה. ושלא תהייה כאן אי הבנה. מדובר באחת מקבוצות האוכלוסין האיכותיות ביותר. 80 אחוזים מהאמהות החד הוריות עובדות. חלקן הגדול ביותר ממשרה אחת. הן לא בטלניות, הן לא פרזיטיות הן בטח לא מה ששר האוצר נתניהו עשה מהן אז לפני עשור.

בשנה האחרונה אני מלווה קבוצה גדולה של נשים חד הוריות מכל הארץ במאבק צודק אל מול משרד האוצר והביטוח הלאומי בדרישה לשנות את הדרך שבה הממשלה מסייעת לנשים המבקשות לעבוד ולהתפרנס בכבוד ובמקביל לקבל, מהמדינה, את סכום המזונות שנקבע להם על ידי בתי המשפט, מבלי שאלו יקוזזו ואף ימחקו רק בשל גובה הכנסתה של האם החד הורית המגיע ללא יותר משני שלישים מהשכר הממוצע במשק.

תחשבו לעצמכם אם זה בכלל אפשרי לגדל בצורה נאותה, שני ילדים ויותר עם הכנסה חודשית של לא יותר מששת אלפים וארבעים ש"ח. שוו בנפשכם נשים חזקות, משכילות, יצירתיות וחכמות העובדות בשתיים או שלוש עבודות מסביב לשעון, שאינן מצליחות להקדיש מספיק זמן לילדיהן רק משום שהן חייבות לייצר הכנסה מספקת כדי לעמוד בתשלומי שכר הדירה או המשכנתא.

הממשלה מדברת, חדשות לבקרים, על התמיכה שצריך לתת למשפחות בהן יש רק מפרנס אחד מתוך שניים, אבל היא מערימה קשיים בלתי נתפשים על 30 וארבעים אלף אמהות חד הוריות המבקשות להתפרנס בכבוד. היא אמנם נותנת להם סיוע במעונות, עזרה במימון שמרטפים, אבל זה הוא הכסף הקטן. המדינה יכולה לעשות הרבה יותר. אנחנו כאזרחים חייבים לעשות הרבה יותר כי התא המשפחתי הידוע בשם "יחידני" או חד הורי הולך וגדל, הוא הופך לחלק בלתי נפרד מאיתנו והגיע הזמן שנקבל אותו.

הגיע הזמן שהחברה בישראל תבקש סליחה מהמשפחות החד הוריות, שהיא תסיר את הכובע בפני הנשים בעלות העוצמה הפנימית הכבירה שמוכנות לעבוד בכל עבודה ועדיין מתעקשות להשאר מטופחות מכף רגל ועד ראש. הגיע הזמן  שממשלת ישראל תבין שחלק מחובתה כמדינת רווחה זה להסיר חסמים המונעים יציאה לעבודה אבל יותר מכל מייצרים סטיגמות שליליות ומתייגים אוכלוסיות שלמות רק בשל התא המשפחתי בו הן חיות.

אתם מדברים על מחאת העגלות? יש מחאת עגלות והיא לא מתראיינת מדירות של מעמד ביניים בצפון תל אביב או במתחם רוטשילד היוקרתי. יש מחאת עגלות של קבוצה גדולה של נשים שהממשלה שלנו מצהירה בידה האחת על נסיון לעזור לה ומבססת עם ידה השנייה את החסמים שמונעים את יציאתה אל עולם בו הן יכולות לגדל את ילדיהן בכבוד ולהבטיח לעצמם עתיד כלכלי ותעסוקתי.

לידיעת הישראלים. תסתכלו על הקנקן. הוא יותר יפה ממה שאתם חושבים אבל בעיקר תסתכלו פנימה. שם תגלו עולם ומלואו. תנו לעצמכם להיות מופתעים.