"ספטמבר המר   זעקו כותרות בעיתון ושר האוצר נתן במבט ראיון, הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם" כך בשינוי קטן (ספטמבר במקום דצמבר במקור) כותב שלום חנוך בשירו "מחכים למשיח ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו האמנם?

האמנם הציבור הישראלי מטומטם כלכך שהוא ישלם, אחרי הקיטורים והטרוניות, כל תשלום וגזירה שתטיל עליו הממשלה. לכאורה התשובה ברורה. אנחנו מתנגדים, אנחנו מוחים אבל רק עד  נקודה מסויימת. אנחנו צועקים כשהדלק אמור לעלות אבל לא מפסיקים לנסוע במכוניות. אנחנו מייללים כשמחירי הלחם עולים אבל לא מפסיקים לקנות לאות מחאה.

הממשלה בונה על כך שאנחנו נמשיך לצרוך את המוצרים השונים בדיוק באותה הרמה כפי שהיא לפני העלאת המחירים. היא בונה על כך שאם נמשיך לצרוך פחות או יותר באותה רמה, ההכנסות שלה מהמיסים שהיא עצמה העלתה יהיו כך וכך מליארדים של שקלים. ומה יקרה אם לא נצרוך באותה הרמה? מה יהיה אם נתחיל לחסוך? או אז ההכנסות ממיסים יקטנו והממשלה תהייה חייבת למצוא פתרונות אחרים. לזה, חברים וחברות יקרים קוראים תחרות. זה מה שביבי כלכך אוהב ולמה שלא ניתן לו אותה?

בואו ניקח לדוגמא מה קרה כשחברת החשמל עשתה קמפיין לחסכון בחשמל. הקמפיין כלכך הצליח עד שחברת החשמל, במסמך פנימי, הודתה שחסר לה כסף בגלל שהקמפיין הצליח. עכשיו תארו לעצמכם מה יקרה אם כל אחד מאיתנו יחליט שהוא משבית את הרכב שלו ליום בשבוע. לא משנה איזה יום, העיקר שמדובר ביום שבו ממילא אנחנו נוסעים. לעבודה, לבילויים, לחברים, להביא את הילדים לחוגים, לכל דבר. המשמעות היא – ירידה אפשרית של 12 אחוזים לפחות בגביית המיסים על הדלק, כי פשוט לא ניסע כלכך הרבה.

ומה יקרה אם נצרוך פחות מים, נקנה פחות אוכל, נבלה קצת פחות בבתי הקפה,  אז נשלם פחות מע"מ ומיסים עקיפים אחרים וההכנסות של המדינה ירדו. אז יצטרכו פקידי האוצר למצוא קומבינות חדשות. וגם על זה יש לנו מה להגיד.

ביום שישי נחשף בידיעות אחרונות כי בכיר באוצר איים שאם שר האוצר וראש הממשלה יפחיתו את הזינוק במחירי הדלק האוצר ידרוש לקצץ בקצבאות הילדים ואני אומר: יש דברים רבים אחרים שאפשר לקצץ ולחסוך בהם. אבל לפני שמקצצים צריך לגבות את מה שצריך מאלו שלו משלמים. ומכיון שעל זה דיברו כבר לא מעט אני חושב שהגיע הזמן לדבר על המקומות שבהם ניתן לקצץ.

למשל, הגיע הזמן להקטין את השירות הציבורי, זה בטוח יחסוך כמה מליארדים טובים. או למשל לקצץ בעלויות הדלק שמשולמות לפקידים בשירות הציבורי, והפחתת הזכאות לרכב צמוד, והפסקת התשלומים עבור רשיון וביטוח והחזר קילומטרים לעובדי השירות הציבורי שאין להם רשיון נהיגה וברכב המשפחתי בכלל נוהגים הבעל או הילדים.

אפשר גם לקצץ גם לא מעט בעלות האחזקה של המבנים הרבים שבבעלות הממשלה. לרכז את המשרדים הממשלתיים במקום אחד ולמכור מיד מבנים שנמצאים באיזורי ביקוש אותם ניתן להפוך לדירות לזוגות צעירים או משפרי דיור ואפילו דיור ציבורי.

אם פקידי האוצר היו באמת רוצים הם היו יושבים עכשיו ימים ולילות ומכינים תוכנית אמיתית של התייעלות השירות הציבורי. חותכים בהוצאות פרסום מיותרות, בהוצאות כפולות ומכופלות על רואי חשבון ועורכי דין, פרוייקטורים ובוחנים כלכליים שעושים הון תועפות מביקורות עבור המדינה. ביקורות חשובות אך במקרים רבים כאלה שחוזרות על עצמן מטעם גופים ממשלתיים שונים.

אם פקידי האוצר היו רוצים באמת לעזור למשק הם היו פועלים כדי לחייב את אלפי ההקדשים הרשומים להתחיל ולחלק את הכספים שנמצאים בחשבונות הבנק שלהם ושאמורים היו, כבר מזמן, להגיע ליעדים שהוגדרו להם.

"הציבור מטומטם", זה מה שחושבים שם בממשלה שלנו כבר שנים רבות ולכן "הציבור ישלם", מגחכים לעצמם הפקידים הבכירים. אבל לא השנה. השנה הדברים הולכים להשתנות כי אנחנו, הציבור, מתעוררים משנת הטמטום שלנו ואומרים לא.

תגובה אחת בנושא “הציבור מטומטם? הציבור ישלם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s