כנסת של סלבס?

את אילן גילאון הכרתי לפני 20 שנה. אני נכנסתי לתפקידי כדובר מפם ההסטורית והוא היה רכז הצעירים של המפלגה. משרדו שכן במרתף הבניין המיתולוגי ברחוב איתמר בן אב"י בתל אביב והיה מקור עלייה לרגל לעשרות ומאות צעירים, שחלקם מחזיק היום בתפקידי מפתח בציבוריות הישראלית כמו גם עולם העסקים שלנו.

מחוץ למפ"ם והעיר אשדוד, מקום מגוריו של גילאון, איש לא הכיר את האדם המבריק שהפך לימים לא לח"כ ופרלמנטר מצויין. היום, ח"כ גילאון הוא אחד מחברי הכנסת היותר מוערכים והעובדה שניתנה לו ההזדמנות לשרת את עם ישראל מתוך הפרלמנט היא דוגמא נהדרת לכך שהמילה פוליטיקאי אינה מילת גנאי. בשנת 1994 שימש זבולון אורלב בתפקיד מנכ"ל משרד החינוך.  היום הח"כ הפורש זבולון אורלב, הוא  אחד משלושת חברי הכנסת היעילים ביותר בתחום החקיקה הפרטית בכנסת.

ח"כ לשעבר אופיר פינס היה בפוליטיקה המפלגתית מגיל צעיר. הוא מילא שורה של תפקידים ציבוריים אך תמיד היה מחובר בטבורו למערכת המפלגתית. ניתן לומר שעד שפרש מהכנסת לפני כשנתיים הוא היה פוליטיקאי מקצועי. למרבית השמחה הוא גם היה ח"כ מצויין שרשם הישגים יפים בשני תפקידיה המרכזיים של הכנסת – חקיקה ופיקוח על עבודת הממשלה.

ולמה כל זה חשוב. נדמה כי הבחירות הקרובות לכנסת, יותר מאשר כל מערכת בחירות אחרת, יהיו מבוססים לא על שאלת המדיניות החברתית כלכלית אל מול המדיניות הבטחונית אלא על מידת ההיכרות הציבורית עם הפרצופים המתמודדים במסגרת המפלגות השונות

משהו קרה לפוליטיקה הישראלית בשנה האחרונה. מצד אחד הגיעה המחאה החברתית ואותתה כי הגיע הזמן לפנים חדשות. הגיע הזמן לשנות את השיטה, להחליף את השילטון, את העקרונות המניעים את הממשלה העתידה לבוא ומצד שני אותתה המחאה כי הפוליטיקה הישנה מתה. כי אין מקום לעסקנים או פוליטיקאים מקצועיים, כי הגיע זמנם של הצעירים, של הבתולים, של אלו שעד עכשיו חלמו מבחוץ ועתה הגיע זמנם להשפיע מבפנים.

האמנם זו התמונה האמיתית? האמנם מדובר בצעירים באמת? האם נגמרו הקומבינות הפנימיות במפלגות? האם בחירה על ידי ועדה מסדרת או שליט יחיד יביאו באמת את הבחירות הנכונות לכנסת. האם יתכן שהבחירה נעשית קודם כל לפי הבולטות הציבורית של המועמד מבלי לחשוב על יכולתו להיות פרלמנטר ראוי?

ראשי המפלגות המתמודדות בבחירות התבקשו לאחרונה להתחייב שלא יסכימו לשבת בממשלה שבה יותר מ- 18 שרים. רובם אמרו שבין 18 ל- 22 זה בסדר. אבל מה המשמעות? המשמעות היא שלרוב המועמדים שלהם לא יהיה מקום בממשלה. הם יצטרכו לשמש כחברי כנסת מן המנין, לנהל ועדה אולי, לשבת בועדת משנה חשאית יתכן, אבל האם הם באמת יוכלו למלא את התפקיד הפרלמנטרי שנדרש מהם?

קחו למשל את פרופ' יצחק בן ישראל שכבר היה ח"כ ומדברים עליו כח"כ במפלגתה העתידית של ציפי לבני, הוא הרי פרש פעם אחת מהכנסת כי בשבילו להיות ח"כ פשוט זה פשוט לא היה זה. או מיקי לוי במפלגתו של יאיר לפיד – האם אתם באמת חושבים שהוא יסכים להיות ח"כ השווה בדרגתו לזו של דמות אפורה כל שהיא?

בואו נחזור לצעירים – האם באמת אנחנו מדברים על פנים צעירות במפה הפוליטית? מיקי רוזנטל? עופר שלח? יעל גרמן? מאיר כהן? אראל מרגלית? שלמה מעוז?. זה נכון יש צעירים. יש גם הרבה צעירים ברוחם. אבל הגיל לא ממש משנה. או שאתה טוב או שלא.

ויש גם את אלה שכבר בכנסת. האם צריך לזרוק אותם לכל הרוחות. אולי ראוי לבדוק מה הם עשו ומה לא.  האם הם הצליחו להשפיע בדרך זו או אחרת על החברה הישראלית. אמר פעם ח"כ חיים אורון שהדבר שהוא מתגאה בו ביותר הוא לא מספר החוקים שהעביר אלא מספר החוקים שהוא מנע או שהצליח לעשות בהם שינויים משמעותיים וזה נכון. זוהי אגב, אחת הדרכים לבחינת עבודתו של הח"כ. דרך שאנחנו מתעלמים ממנה כיום כאשר אנחנו בוחנים את התנהלותו בדרכים סטטיסטיות המתעלמות מהדרך בה פועלת הדמוקרטיה שלנו.

אז אם מה נשארנו. נשארנו עם סלבריטאים ודמויות שנחשפו בשנים האחרונות לעין הציבורית באמצעות התקשורת. יתכן והם יצליחו אבל בדיוק באותה המידה יתכן ויכשלו. יש הרבה אנשים טובים במפלגות. אנשים שצמחו מלמטה, מקבוצות הנוער של המפלגות, מהמשמרות הצעירות. אנשים שלהגיד עליהם שהם עסקנים זה פשוט לעשות להם עוול. גברים ונשים שבמהלך שנים רבות של עשייה ציבורית קשרו קשרים שיאפשרו להם להגיע להישגים משמעותיים, בטח במרחב החברתי כלכלי.

במערכת הבחירות הזו הרשימות יהיו משופעות בנשים וגברים שרובנו מכירים מהעיתונות, מהטלויזיה ומהרדיו. אבל האם זה אומר שאחרים הם לא טובים? האם אמנון זילברמן או יעל ארן המתמודדים  במפלגת העבודה יכולים להיות פרלמנטרים פחות טובים מאשר אחרים? האם סתיו שפיר תהייה פרלמנטרית חברתית טובה יותר ממרב מיכאלי? או שאולי צריך לתת סיכוי דווקא למועמדת אנרגטית עם נסיון חברתי מוכח כמו איילת נחמיאס ורבין. האם העובדה שהאמירה "הפוליטיקה שייכת לצעירים" אכן תקפה היום או שבמילה "צעירים" אנחנו מנסים להגיד בעצם "חדשים".

כמו בכל כנסת יש את החכי"ם שבאים לעבוד ואת אלה הבאים לכנסת. זה לא ממש משנה אם אתה סלבריטאי, עיתונאי לשעבר או פעיל מפלגתי ותיק. המבחן הוא בעשייה. ובשביל זה צריך לבחור את הטובים ביותר, לא רק את המצטלמים טוב, התקשורת ממילא תחפש את הטובים אח"כ.

ולכמעט סיכום. אי אפשר בלי מילה טובה גם על סלבריטאים שהצליחו. קחו את אורלי לוי אבקסיס למשל. כמה צחקו עליה וכמה גיחכו והיא הפכה לחברת כנסת מובילה בתחום החברתי, לעומתה אם תקחו את אנסטסיה מיכאלי פה כבר תבינו שמדובר בהרבה יותר מתקלה.

הבחירות הבאות חייבות לייצר לנו כנסת המורכבת מתמהיל נכון של חכי"ם מכהנים, דמויות חדשות בפוליטיקה ופוליטיקאים ותיקים שהחליטו לעבור מהרמה המקומית לקדמת הבמה. תמהיל כזה יוכל להבטיח לנו כנסת חזקה המורכבת מאנשים המחוייבים לתפקידה כגוף מחוקק ומפקח מן המעלה הראשונה.