הדרה חדשה בישראל – הדרה כלכלית. הדברים שאמר היום המפקח על הבנקים בדיון על דו"ח ועדת זקן לבדיקת תחרותיות הבנקים גרמו לחלק מהאנשים באולם ועדת הכלכלה, בראשותו של ח"כ אבישי ברוורמן, לזוז באי נוחות מרובה בכסאותיהם. "אנחנו יודעים שאנחנו כנראה מבצעים הדרת אשראי של אוכלוסייה מוחלשת", אמר המפקח בהציגו את עקרי הדו"ח שהכין צוות בכיר ממשרדו וממשרדי ממשלה נוספים ואשר פורסם כבר ביוני שנה שעברה אך עתה נוספו לו פרקים חדשים.
בדבריו התכוון המפקח לטענה כי "תעודת הזהות הבנקאית" החדשה תשרת היטב את מעמד הביניים וכלל האוכלוסייה הנהנית מהסטוריה ודרוג אשראי טובים. "אך מה עם למעלה מ- 250,000 אלף ישראלים, יהודים וערבים שאין להם חשבון בנק או שאת עסקיהם הכלכליים הם נאלצים לכלכל בבנק הדואר שבו אין הם יכולים לקבל אשראי, לפתוח תוכניות חסכון ולהתנהג כשאר האדם", שאלתי אותו. מתוך כלל השאלות עליהן ענה המפקח. דווקא על השאלה הזו התחמק מלענות.
בקיצור. המפקח על הבנקים בישראל, תפקיד בכיר ביותר, כמעט סגנו של הנגיד מודה כי צוות שהקים כדי להכין דו"ח על הגברת התחרותיות בין הבנקים החליט, במודע, כי אפשר לבצע הדרה כלכלית של אוכלוסייה גדולה החיה כאן. בצוות היו פקידים בכירים מאגף הפיקוח על הבנקים, אנשי משרדי המשפטים והאוצר ועוד רבים וטובים. "האם היה מישהו שחשב אחרת?" שאלתי. "האם אפשר לקבל את הפרוטוקולים של ועדת זקן?". "אין פרוטוקולים", ענה המפקח. אנחנו לא ועדה אנחנו צוות וצוות לא חייב להוציא פרוטוקולים.
אם המפקח על הבנקים חשב שבכך תיגמר הפרשה והדרישה לעצור את מיזם תעודת הזהות הבנקאית לא תתקדם, נדמה לי כי צפויה לו הפתעה. עד אשר לא ימצאו פתרונות אמיתיים למנוע את הדרתם הכלכלית של מעוטי הכנסה בישראל, אין צידוק מוסרי לקיומה של "תעודת זהות בנקאית" אשר תמנע כל אפשרות להתקדמות כלכלית של אוכלוסיות מעוטות הכנסה אלה במדינה בה הזכות לנהל חשבון בנק עם אשראי וחסכון היא אחת מזכויות היסוד.
אניטה ואני פותחים בשביתה אזרחית. אמרו לנו שאם עופר עיני סגר עסקה אז אין יותר שביתות. אז זהו, שזה לא לגמרי מדוייק. זה הרבה הרבה יותר קשה. אבל יש המון דברים שמתחילים קשה ואח"כ הופכים להיות דבר ברור מאליו. היום אחרי הכנסת הלכנו אניטה רוזנבאום ואנוכי לשבות מול משרד האוצר. שנינו לקחנו חופש מהעבודה, היא קיבלה את החופש בשימחה מהמעסיק שלה, אחד מהמלונות בים המלח שהולכים להפגע קשה מביטול הפטור ממע"מ על מוצרים תיירותיים ואני, אני בפעם הראשונה מזה שלוש עשרה שנה לקחתי יום חופש יזום, לא כזה שחייבים לקחת כי סוגרים את המשרד בחגים.
התמקמנו לנו על המדרכה ליד הככר המפרידה בין הכניסה למשכן הכנסת, השער של משרד האוצר והכביש המוביל למשרד ראש הממשלה. שני אנשים, לא קטנים, שלט אחד, לא גדול ועליו ארבע מילים "אני רוצה תקציב אחר". לאט לאט התחילו להעצר מכוניות. חלק מהן צפר, מקצתן עצר. מרחוק יכולנו לראות את פקידי האוצר יוצאים לארוחת צהריים, חלקם הגדול במשכן הכנסת. כנראה שהמשבר התקציבי סגר להם את המזנון. לא יכולנו לשמוע אבל יכולנו לראות את הפנים, את הצחוק, אפילו את הגיחוך על שני אנשים, אחד ענוב בחליפה, העומדים באמצע הכלום ומחזיקים שלט. כאילו שזה יכול לעזור.
שוב ושוב הזכרתי לאניטה את סרטון ה- TED שהראיתי לה ולחברותיה למאבק החד הוריות, רק לפני עשרה ימים בסמינר שקיימנו בנושא שינוי מדיניות. סרטון שהציג בשלוש דקות איך מקימים תנועה. איך שלמשוגע אחד שעומד ועושה פעולה מוזרה מצטרף או מצטרפת משוגעת אחרת והיא זו שבעצם שמתחילה את התנועה, אליה יצטרפו כל החברים והחברות, המכרים והקרובים. אז היום היינו שם אניטה ואני, שלוש וחצי שעות. הרוב בעמידה, חלק בישיבה על כסאות מתקפלים שהבאנו כדי שיהיה יותר נוח. גם כמה עיתונאים וצלמים הגיעו. צילמו. אני בעקשנותי סירבתי להיות מבויים. עמדתי עם השלט נשען על עמוד התאורה, הרגליים הרגליים, והפנים במבט לעבר קריית הממשלה מחכה שיעבור איזה שר או ח"כ.
הם עברו, ועוד איך עברו, אבל לא ממש עצרו, למרות ההיכרות האישית שלי עם רובם. המדהים היה לראות את מספר הרכבים עם "נהגי בוס" שנסעו במהירות הלוך וחזור חזור והלוך כאילו גורלה של המדינה נתון ביעילות הנסיעה שלהם מבניין ממשלתי אחד למשנהו.
אחרי שלוש וחצי שעות אמרתי די. מספיק. נחזור בשבוע הבא. עוד יום חופש. נעמוד באותו מקום. מי שירצה יבוא. נזכרתי בפגישה שהייתי בה אתמול. דיברו שם על "ידיד" מקום העבודה שלי ואיך אפשר לתאר אותו. מישהו אמר עושים שינוי בשטח. אני אמרתי עושים שינוי תכל'ס. היום בשלוש וחצי היה נראה לי ששני המשפטים נכונים.
הכמיהה לאספרסו כשאתה נמצא בהפגנה ועומד על רגליך במקום אחד זמן רב, אתה מרגיש צמא. אבל אם אתה בשטח ואין שירותים קרובים, אז עדיף לא לשתות. ואז הצמא גובר וגובר. ואחרי זמן אתה מתחיל לחלום על מים קרים, דיאט קולה עם הרבה קרח ואפילו אספרסו קטן עם כוס של מים או סודה למהדרין.