לעבוד ולהתפרנס בכבוד – זה לא אותו הדבר

אין ספק. אנשים צריכים לצאת לעבוד. הממשלה חייבת להקטין את מספר הישראלים המתקיימים מקצבאות הבטחת הכנסה כדרך חיים ולסייע להם למצות את כושר ההשתכרות, כל אחד כפי יכולתו. ולאחרים, אלו שלא יכולים לעבוד הממשלה צריכה לעזור להתקיים בכבוד. בלי להשפיל אותם, בלי להדביק עליהם תוויות של פרזיטים מקצועיים, כאלה שנהנים לחיות על חשבון המדינה, עד כמה שהמילים האלה "לחיות על חשבון המדינה" שוות משהו.

אבל לא על זה רציתי לכתוב. האג'נדה של שר האוצר שלנו היא להוציא אנשים לעבודה. בשביל זה הוא גם לקח לו למנכלי"ת את יעל אנדורן, האישה שהביאה לנו את תכנית ויסקונסין בגרסתה הראשונה, המשפילה, הנוראית. זו שיצרה את הקשר בין תגמול לבין שלילת קיצבת קיום. זה דבר שלא יוכל לחזור על עצמו.

אבל לא זו הבעייה. הבעייה היא שיש המון אנשים שלא עובדים, לא רק חרדים וערבים, גם ציבור חילוני ומסורתי ודתי, סתם ישראלים שפשוט לא מוצאים עבודה. רגע. מה זאת אומרת לא מוצאים עבודה. חסרה עבודה?

אז זהו. כמו שהנשיא שלנו אוהב להגיד. כן ולא. יש עבודה. אבל יש המון חסמים. למשל השכר הנמוך שלא מאפשר פרנסה ראוייה. למשל חסמים תרבותיים שמדירים אוכלוסיות משוק העבודה רק בשל צבע העור, הגיל, המוצא או הדת. למשל הזלזול והיחס הקלוקל שבו מתנהלים מעסיקים בישראל כלפי עובדיהם מה שגורם להם פשוט להרים ידיים ולחזור ללשכת התעסוקה ולסניף הביטוח הלאומי.

יש כל מיני עבודות אבל חלקן דורשות הכשרה מקצועית. ואצלינו מערכת ההכשרה המקצועית, היא לא מהמשופרות בעולם. לממשלה שלנו יש גם דרישות. היא מוכנה לסייע בהכשרה אבל רק אם המעסיק יתחייב להעסיק. ונניח שמקבל ההכשרה לא יצא בסופו של תהליך, העובד שמתאים למעסיק. אז הוא יהיה חייב להעסיק אותו?

אז הממשלה שלנו מוציאה המון כסף על הכשרות. המון גופים, בלי הרבה תיאום ביניהם מקבלים הרבה כסף כדי לשלב אנשים בשוק העבודה ומה בסוף יוצא? לא הרבה. למה? כי מישהו גוזר קופון גדול מאד על הכסף הזה. אז עכשיו תהייה לנו גם ויסקונסין. שתהייה בדיוק כמו העסקים שמבצעים עכשיו את ההכשרות. אולי עם קצת יותר תיאום אבל עם הרבה יותר פחד. פחד מפני ההשארות בלי כלום.

יש גם בעייה של תדמית. משהו שסטף ורטהיימר מנסה להתמודד איתו. איך משכנעים את הישראלים ללכת וללמוד כרסמות, רתכות, עיבוד שבבי. מקצועות שפעם נחשבו צווארון כחול מלוכלך והיום הם מחייבות הפעלה של מערכות ממוחשבות מסובכות יחד עם עבודת הכפיים. איך משכנעים אותם שדווקא במקצועות האלה יש אפשרות להתפתח. שהשכר ההתחלתי מתקרב לשכר הממוצע. שאפשר להרויח יותר אם מתאמצים.

אז נכון יש עבודה אבל האם היא גם מאפשרת פרנסה בכבוד? למשל השכר. שכר המינימום. אומרים שאצלנו שכר המינימום גבוה יחסית לעולם. איזה מן קשקוש זה. מה איכפת לי מהעולם. אכפת לי ממה אני יכול לקנות בישראל משכר מינימום. אם הההכנסה שלי כולל קצבאות ושכר היא בערך 5500 ש"ח ומזה אני צריך לשלם לפחות 2000 ש"ח עבור דיור. ועוד 1500 ש"ח עבור אוכל וגם ביטוח בריאות, ונסיעות ובגדים ותרופות וחשמל ומים ואולי בשביל הילדים חבילה בסיסית של כבלים כדי שתהייה אפשרות לקצת תרבות כי אחרת אין, ותשלומים לבית הספר ובטח גם להחזיר קצת חובות. אז מה בדיוק נשאר? וזה עוד על המינימום.

וכן, גם ההטבות. הממשלה אומרת שהיא נותנת הטבות לאנשים עובדים. נו באמת. היא על הנייר מסמנת תקציבים אבל קובעת קריטריונים כאלה שאנשים פשוט לא עומדים בהם. ואז אין ניצול של התקציב ובאים פקידי האוצר ואומרים "אתם רואים, אמרנו לכם שלא צריך כי ממילא לא ניצלו את הכסף". 

ועכשיו הגענו ליוקר המחיה. מע"מ עולה, מים עולים, חשמל עולה, הארנונה גם. שכ"ד משתולל והסיוע שאולי אני מקבל נשאר בקפאונו. אז יצאתי לעבוד ומה בדיוק קרה? נכון. יש לי כבוד בזה שאני עובד. ובטח שלא היה לי כבוד יכולתי לרשום במכולת כי לא היה ל"חיים" נעים לא לתת לי. עכשיו שיש לי כבוד ואני עובד גם "חיים" מבקש שאסגור את הכרטיס. שאמחק את מה שאני חייב לו כי, מה לעשות גם הוא צריך להתפרנס והוא עובד קשה והוא עצמאי שאין לו אפשרות לקבל דמי אבטלה, ימי חופש ומה לא.

אז מה עושים?

• מעלים את שכר המינימום
• מעלים את התקרה המזכה במענק הכנסה (מס הכנסה שלילי)
• מאגמים משאבים ומורידים שומן מגוזרי הקופונים, כולל גורמים חצי ממשלתיים שמקבלים כבר שנים עבודות ללא מכרז בלי שום סיבה
• מעניקים לכל מי שמשתלב בשוק העבודה שורה של הטבות שמצטרפות לשכר הנמוך שהוא מקבל לתקופה של שנה לפחות כדי שיוכל להרים את הראש מעל המים עד שיתקדם בעבודה
• מורידים דמי ביטוח לאומי למי שמעסיק אנשים מעל גיל 55
• נותנים מענק מיוחד, חצי שנתי, למשך שנה וחצי לכל אחד שהצטרף לשוק העבודה והתמיד בעבודתו.
• מאפשרים לכל אם חד הורית שמקבלת מזונות מהביטוח הלאומי לעבוד כמה שהיא רוצה בעד כל סכום שהוא ועדיין לקבל את כספי המזונות המגיעים לילדים שלה. הממשלה מהצד שלה צריכה להגביר את הגבייה של אותם כספי מזונות.
• נותנים תמריצים למעסיקים שמוכנים  לקלוט עובדים מוחלשים ולהכשיר אותם
• נותנים תמריצים למעסיקים שמוכנים לקלוט עובדים מהחברה הערבית, מהמגזר החרדי ועוזרים להם גם ברמת ההכשרה המקצועית האמיתית. לא בדרך שזה זה מתבצע היום. אני יודע, אני משתמש בהכשרות המקצועיות של משרד הכלכלה ומכיר את הקשיים, הבירוקרטיה והדרישות המוזרות.

 אגב, לכל אלה קוראים "ויסקונסין" רק בלי השלילה. פשוט להוציא אנשים לעבודה כי זה יהיה להם יותר כדאי. כי הם יבינו שהפער בין מה שמקבל מי שהולך לעבוד לבין מי שמעדיף לשבת בבית הוא כזה שהרבה יותר כדאי לעבוד.

 ——————————————————————————-