אתמול, בשעות הצהריים, צלצלתי לחבר, פרשן כלכלי בכיר. "תגיד", שאלתי אותו, "האם יתכן שאני הוזה? יש לי איזה שהיא מחשבה בקשר לדנקנר ואי.די.בי ונדמה לי שאנחנו לא שואלים את השאלות הנכונות. איך זה יכול להיות שבכל הפרשה הזו, המוסדיים, אותן קרנות הון סיכון, חברות ביטוח, כל אלה שהילוו לדנקנר את הכסף יוצאים נקיים. כאילו שהם המלאכים שבאים לשמור עלינו".

"תגיד", המשכתי ושאלתי "מישהו יודע איך התקבלו אצלם ההחלטות לתת לדנקנר כסף? הם ביקשו ממנו ערבויות לאגחי"ם או להלוואות שקיבל? יש איזה שהם פרוטוקולים שאפשר לראות מי בהנהלות של אותם "מוסדיים" ידע בדיוק מה קורה אצל דנקנר וחבורתו או שהם פשוט היו בטוחים שגילו מכרה זהב".

"תגיד", המשכתי לנדנד לו "הרי כל אותם בכירים ב"מוסדיים", מרויחים משכורות ממש יפות, מה שנקרא שכר בכירים, הוא מבוסס על עמלות הניהול שהם גובים כשהם "משחקים" בכסף שלנו. הם מקבלים בונוסים, על חשבוננו גם כאשר הם מפסידים את הכסף. שלנו. אז למה אף אחד לא חושב שהם צריכים לשלם את המחיר?"

"תשמע", הוא אמר לי, ובקולו נשמע צחוק מריר משהו, "אתה לגמרי צודק".

המשכתי לקרוא את מה שכתבו אתרי האינטרנט והעיתונים. על התספורת של 1.75 מליארד ש"ח שהמוסדיים עשו לדנקנר ואי.די.בי על הכסף שלנו. הם מקבלים 600 מליון ש"ח במזומן, ועוד 2 וקצת מליארד בעוד שנתיים או יותר ואח"כ עוד קצת. אבל הבנקים עוד לא הסכימו ובסופו של יום, המוסדיים, אלה שקיבלו החלטות כלכך רעות, על חשבון הכסף שלנו, עוד מצטיירים כאילו הם מלאכים צחורי כנפיים.

בערב, צפיתי, בחצי עין בקרן מרציאנו, בערוץ 2 מספרת את מה שלב לבייב סיפר לה. "הייתי שולח פקס למוסדיים ומקבל הלוואה", היא אמרה בערוץ המסחרי הממלכתי. ידי הצטמררו, עור ברוז קוראים לזה. הינה. זו היתה השיטה. בפקס המוסדיים העבירו עשרות מליונים ואולי יותר לחברות ובעלי הון, בלי בדיקה, בלי שאלות, בלי ערבויות. האם זה ייתכן?

מדובר בגופים שחלקם ציבוריים. שכולם מנהלים את הכסף של כל אחד ואחת מאיתנו. מי בדיוק מפקח עליהם. מי בדיוק נרדם בשמירה. איפה הרשות לניירות ערך, הבורסה, אפילו מבקר המדינה וועדת הכספים של הכנסת.

בלילה הגעתי למסקנה שהיחידים שמרויחים כלכך טוב מכל הסיפור הזה של דנקנר ותשובה ולבייב וזיסר וכל חברות ההשקעות למיניהם אלו עורכי הדין. העיטים והנשרים שעטים על הגוויות הכלכליות שנופלות מידי פעם.

בחסות בתי המשפט הם הופכים באחת להיות אלו שעושים עלינו קופה. וכך הכסף שלנו, זה שחסכנו ושילמנו כל חיינו כדי שיהיה לנו ממה לחיות לעת זקנה עובר מהממשלה אל הבנקים והמוסדיים ומהם אל הטייקונים וחברות הענק, ברוב המקרים הוא מאבד חלק ניכר מערכו ובסוף ממה שנשאר, את החלקים הטובים מנקרים להם, בלי שום בושה, חבורה של עורכי דין, שאח"כ הופכים להיות מנהלים מיוחדים, חברים יקרים ואפילו משקיעים בנאמנות של הכסף שלנו כדי שהוא יעשה להם קופה חדשה.

אני חושב שאין ברירה אלא מדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת התנהלות "המוסדיים", לפתוח את הפרוטוקולים של הישיבות, להבין איך מתקבלות והתקבלו ההחלטות להשקעות והעברת הכספים ובכלל להתחיל להטיל מגבלות קצת יותר גדולות על הכסף שלנו.

ולסיום יש לי רעיון קטן לשר האוצר – למה שלא תיקח מהמוסדיים – 25% מדמי הניהול שהם גובים על הכסף שלנו. זה לדעתי יכול לסגור לך בור קטן בתקציב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s