התכנית המושמצת ביותר של ממשלות ישראל בשנים האחרונות, מושמצת אפילו יותר מרעיון האיוולת של הפרטת בתי הסוהר, היא ללא ספק תוכנית ויסקונסין הישראלית, מה שהתחיל כתכנית מהל"ב, המשיך כאורות לתעסוקה ושמות יפים אחרים מתגלגל לו היום בשם "יוצאים לעבוד". תכנית הדגל של משרד האוצר לשילוב מובטלים מקבלי קצבאות בשוק העבודה.

זה הרגע לגילוי נאות מספר 1. בגלגול הקודם של התוכנית הייתי בעדה. תיקון. הייתי בעדה תוך הקביעה החד משמעית שיש לערוך בה שינויים ותיקונים משמעותיים שחלקם אף בוצעו אבל בגדול הרעיון להוציא אנשים ממעגל האבטלה ולשלב אותם בשוק העבודה הוא רעיון מצויין. מצויין בכמה תנאים. הראשון שלא פוגעים בשום צורה שהיא ביכולת הקיום הבסיסית של האדם. השני שלא מתגמלים אף אחד על שלילית הגמלא של המשתתף ולא משנה מה מידת השתתפותו. השלישי, שהתכנית מעניקה כלים אמיתיים להשתלבות בשוק העבודה.

ועכשיו ויסקונסין חזרה. יש האומרים שהאוצר למד את הלקח, שהוא הבין שאם הוא רוצה שהתכנית תעבור בכנסת ואולי אפילו תצליח הוא צריך לדאוג שהבעיות המרכזיות שבגללן הופסקה התוכנית בגלגולה הקודם יתוקנו. שלילת הקצבה תבוצע רק על ידי פקידי שירות התעסוקה או הביטוח הלאומי. המפעילים לא יהיו חברות פרטיות אלא עמותות שמטרתן אינה חלוקת רווחים לבעלי מניות. שהתוכניות המקצועיות לא יכללו יותר כל מיני הכשרות "רכות" רק כדי לצאת ידי חובה, שלמשתתפים בתוכנית ינתנו מענקים לא רק על התמדה בעבודה אלא גם מענקי הסתגלות כדי שהכנסתם הכוללת לא תיפגע מכניסתם למקום עבודה המשלם שכר מינימום אך בחישוב הכללי הכנסתם תהייה נמוכה יותר מזו שהיתה לפני שהפכו לאנשים עובדים ועוד סעיפים מסעיפים שונים שעל חלקם, אגב, כבר הוסכם כשהוגשה התוכנית בגלגולה האחרון לאישור הכנסת והופלה על ידי החכי"ם.

ועוד לא דיברנו על מי צריך לנהל את כל העסק הזה. הבחירה הטבעית צריכה להיות כמובן בשירות התעסוקה. אבל לא מעט משרדי ממשלה רוצים לנכס לעצמם, שוב, את הפרוייקט אדיר המשאבים הזה. בהמשך נדבר עליהם.

אני לעומת זאת חושב קצת אחרת. לדעתי השאלה שצריכה לעמוד על הפרק היא למה בכלל צריך את תכנית ויסקונסין כאשר בפועל היא כבר פועלת, מתחת לרדאר הציבורי אך בידיעה ובפיקוח מלא ולטעמי כושל, של משרדי ממשלה שונים ובראשם משרד האוצר ששוב מנסה לעוור את עיני הציבור, אך בעיקר את עיניהם של שרי האוצר, הכלכלה והרווחה החדשים.

מי שמעורה מעט בשוק העבודה בישראל יודע שמזה שנים מספר שממשלת ישראל משקיעה סכומים גדולים, גדולים מאד בקידום תעסוקתי של אוכלוסיות מוחלשות. מאות מליוני שקלים שחלק לא מבוטל מהם  הולך, כן כן, תקשיבו טוב, לחברות פרטיות. מוקדי התעסוקה – חברה פרטית. הכשרות בחיפוש עבודה, חברות פרטיות, השמות בפועל, חברות פרטיות.

איך זה עובד? זה פשוט. כבר כמה שנים שמספר משרדי ממשלה מפעילים, כל אחד בתחומו ובעצמו, בתאום חלקי או מלא עם שירות התעסוקה והביטוח הלאומי, תוכניות לשילוב אוכלוסיות מוחלשות בשוק העבודה. במשרד הכלכלה בו יש משנה למנכ"ל הממונה על שוק התעסוקה מפעילים אגפים מיוחדים לאוכלוסיות מיוחדות וביניהן, הורים יחידים, בני 45+, מעוטים, יוצאי אתיופיה, אנשים עם מוגבלויות ועוד. במשרד הרווחה ישנן יחידות המפעילות פרוייקטים תעסוקתיים שונים. גם במשרד ראש הממשלה קיימת יחידה מיוחדת העוסקת בקידום תעסוקתם של בני החברה הערבית ובל נשכח את משרד הקליטה שרק לאחרונה חידש, בפטור ממכרז, חוזה להשמת עולים בשוק העבודה, עם, חברה פרטית כמובן.

וגם הביטוח הלאומי בתמונה, באמצעות הקרנות המיוחדות שלו הוא תומך במיזמים תעסוקתיים שונים בדרך המשלבת מחקר והערכה כדי לבדוק מה פועל הכי טוב. ובל נשכח את הג'וינט, משרד הרווחה 2. המקום הפועל ללא ביקורת אמיתית למרות שהוא משמש כזרועו הארוכה של השלטון. ואולי דווקא בגלל זה הוא משמש בתפקיד הכה נחשק.

צריך לזכור גם את המערכת המאפשרת הכשרות מקצועיות למובטלים, את מערכת ההכשרה המקצועית הבית ספרית הסובלת מתדמית לקוייה מזה שנים וגם את הרשויות המקומיות. 7 מרכזי תעסוקה הם מפעילות היום במסגרת "רשות מקדמת תעסוקה". ומה עם מרכזי התעסוקה – 20  – האמורים לקום ביישובי החברה הערבית? האם הם יסגרו עכשיו אם תקום פיתאום תוכנית ויסקונסין מחדש?

האם יכול להיות שתוכנית ויסקונסין החדשה היא בעצם חזרה לבסיס, הבסיס שבגללו ויסקונסין הקודמת נפלה, הרצון העז של כמה פקידים לחסוך עשרות ומאות מליוני שקלים המשולמים היום כקצבאות קיום למי שלא מצליח למצוא את מקום העבודה הראוי לו?

 

לידיעת יאיר לפיד, נפתלי בנט ומאיר כהן. אפשר אחרת. אפשר בלי ויסקונסין. איך אני יודע? כי זה כבר עובד. חלק עובד טוב, חלק פחות. תלכו ותבדקו כמה חברות פרטיות נהנו ונהנים מכספי "קידום התעסוקה" בשנים האחרונות ולמי יש תוצאות יותר טובות.

זה הזמן לגילוי נאות מספר 2. במקביל לפעילות בתחום שינוי המדיניות, "ידיד" מפעילה מזה 8 שנים את פרוייקט "מדברות עבודה" המתמחה בהחזרה של מקבלי הבטחת הכנסה לשוק העבודה. הפרוייקט כבר הביא להשמה של למעלה מ- 1000 ישראלים לתקופה של שנה ויותר. בהתנדבות, בלי שלילת קצבה. גם נשים, גם בני 45+ במימון של קרנות שונות, בסיוע הביטוח הלאומי, משרד הכלכלה בגלגולו כמשרד התמ"ת ובשיתוף מלא עם שירות התעסוקה. ללמדכם שאפשר גם אחרת.

איפה הכסף – במערכת הממשלתית יש תקציבים לא מנוצלים בהיקפים אדירים של פרוייקטים תעסוקתיים לאוכלוסיות יחודיות, רק בגלל שמשרדי הממשלה לא הצליחו להגיע להסכמה על דרך השימוש בפרוייקטים. יש לנו קרן מקצועות שוחקים המשותפת לממשלה למעסיקים ולהסתדרות שיכולה לסייע רבות להשמת בני 45+ בשוק העבודה אך, לפחות נכון להיום, השפעתה בשטח קטנה ביותר, יש לנו שירות תעסוקה וביטוח לאומי שבגלל סעיפי חוק שונים לא מסוגלים להסיר חסמים שיכלו לשלב די בקלות אנשים בשוק העבודה.

אבל יותר מכל מה שחסרים לנו אלו שני תנאים מרכזיים שאיתם אפשר להשיג את האתגר הגדול של שילוב אוכלוסיות יחודיות בשוק העבודה.

הראשון – תיאום וריכוז המידע, התקציבים והאחריות להפעלה תחת קורת גג אחת. פרופ' צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, פרסם לפני למעלה משלוש שנים דו"ח מיוחד בו הוא קרא להקמתה של רשות לאומית לתעסוקה. כזו שתוכל לבצע את שלושת העקרונות המרכיבים את האחריות הממשלתית – קביעת מדיניות, תקצוב המדיניות והפעלתה תוך פיקוח מיטבי על ספקי המשנה שלה. הרשות, נכון להיום, אפילו לא נמצאת בתכנון. הצ"ח שהכנו תוגש בקרוב לכנסת והיא קובעת כי שירות התעסוקה יקבל את האחריות הכוללת לכל תחום התעסוקה בישראל. הוא יקבע את המדיניות, יחלק את המשאבים ובעיקר יפקח על הביצוע. ימנע פגיעה אנושה באוכלוסייה הכי מוחלשת במדינה. אבל לא רק בה. הוא ישמור על כל מי שרוצה לעבוד ומתקשה להשתלב במקום עבודה הגון המשלם שכר ראוי ותנאי עבודה הולמים.

השני – חסרים לנו מקומות עבודה המשלמים שכר הגון לעובדיהם. שכר המאפשר להתקיים בכבוד.  מקומות עבודה המייצרים אופק תעסוקתי לעובדים חדשים שנקלטים בהם. מקומות עבודה שמתחשבים בצרכי העובד ולא כאלה, כפי שאמר לי לפני מספר חודשים אחד מבחירי התעשיינים, "אותי לא מעניינות הבעיות של העובדים שלי. שידאגו לבעיות שלהם אחרי שעות העבודה. אצלי הם באים לעבוד".

אז זהו, אדוני התעשיין הבכיר. צריך להיות אכפת לך.

אז למה בעצם לא צריך את תכנית ויסקונסין החדשה? כי בעצם היא כבר כאן. בלי שלילת קצבאות סיטונאית, בלי מסעות הפחדה של עשרות אלפי ישראלים החוששים לגורלם. מה שכן צריך לעשות זה לשנות את הדרך בה הדברים פועלים היום. בשביל זה לא צריך ויסקונסין. בשביל זה צריך שרי אוצר, כלכלה ורווחה אמיצים. שניים מהם אני מכיר אישית. אני מקווה שאם יקראו את הדברים הללו – הם יבחנו מחדש את הנושא כולו.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s