החודש  מלאו 10 שנים בדיוק לצעדה של ויקי קנפו לירושלים. הפעם הראשונה שאמהות חד הוריות בישראל הרימו ראש ואמרו לשר האוצר של אז, ראש הממשלה של היום, די. מספיק להשפיל אותנו, תפסיק לפגוע ביכולת שלנו לפרנס את ילדינו.

עשר שנים אחרי ונדמה ששום דבר מהותי לא השתנה. עוד נדבר על זה בהמשך. אבל אני, אחרי שהייתי שם ב- 2003 ובשנתיים האחרונות מלווה קבוצה גדולה של אמהות חד הוריות מכל רחבי ישראל החלטתי שאני צריך לספר לכם איך נראית אם חד הורית מנקודת המבט שלי. של גבר, גרוש, אב לילדה בוגרת שיש לו אלפי שעות "חד הוריות" וזה הופך אותי לסוג של מתבונן עם תובנות. אתם לא חושבים? חושבות?

הפוסט הזה שלי לא בא לדבר על העובדות היבשות, החלטתי לכתוב אותו כי אני רוצה שתכירו חלק מהנשים החד הוריות המדהימות הללו שאני הכרתי בשנתיים האחרונות ושתנסו להסתכל עליהן, לא במבט ביקורתי, לא במבט מרחם, לא במבט של "נו אז למה היא התגרשה", אלא שתקראו ותחשבו שגם אתם יכולים להיות במצב הזה.

מה לא אמרו על החד הוריות, שהן פרזיטיות שלא רוצות לעבוד. שהן עסוקות בטיפוח עצמי על חשבון הילדים והחובה לפרנס אותן, שהן מבזבזות את כספן על סיגריות יוקרתיות ובעיקר שהן רוצות שהמדינה תפרנס אותן. בישראל למעלה מ-130 אלף משפחות חד הוריות. ב- 98 אחוז מהן לערך המפרנס היחידי הוא אישה. ב- 2 אחוזים הנותרים האב זכה במשמורת. למעלה מ- 76% מהאמהות החד הוריות עובדות. לעומת בערך 67% מהנשים העובדות במשפחות בהן יש שני מפרנסים. הבנתם את זה? חד הוריות עובדות יותר מאשר לא חד הוריות. פשוט לא?

חלק גדול מהחד הוריות עובדות במשרה המשלמת שכר מינימום. חלק גדול עובדות במשרה חלקית. למה הן לא מגדילות את משרתן? למה הן לא מוצאות עבודה בשכר גבוה יותר? את זה אתם צריכים לשאול שני גופים מרכזיים – ממשלת ישראל והמעסיקים. אגב, יש כאלה שבהחלט עובדות בשתי עבודות, לפעמים בשלש. חלקן גם מתרסק מזה בסוף. פיזית. נדבר על שני הגורמים הללו בהמשך.

תכירו את נ. ממדינת תל אביב (כל השמות אצלי והם אמיתיים לחלוטין). שני ילדים בוגרים. אחד עומד להתגייס בעוד  מספר חודשים. הוא התחנך בפנימייה יוקרתית במרכז הארץ, אחיו לומד בבית ספר יוקרתי לאומנויות, ילד מחונן ומוכשר. ועכשיו תחשבו כמה עולה מערכת החינוך לשני הילדים הללו. נ. היא עצמאית, עובדת כפרילנסרית בחברה ממשלתית גדולה. בזמנים הטובים היא בהחלט הרויחה יפה עד שהמעסיק הישיר שלה החליט לשלוח ידיים. היא דחתה אותו בעדינות והוא, בעדינות האופיינית לגברים כמוהו דחה אותה מהעבודה. פתאום שבוע עבודה של 4-5 ימים מלאים שמאפשרים לה לקיים את עצמה בכבוד הצטמצם ליום וחצי בערך. מה תעשה? תתלונן? תלך למשפט? איך היא תתפרנס?

בינתיים היא החליטה ללמוד מקצוע חדש כדי לעזוב את העבודה הנוכחית ולנסות קריירה חדשה. ופה עוד בעייה – היא פשוט לא עומדת בקריטריונים הממשלתיים לקבלת מלגה שתכסה את שכר הלימוד שלה או כזו שתאפשר לה הכנסה מינימלית כדי להתקיים בתקופת הלימודים. אבל נ. לא מוותרת היא החליטה ללמוד אבל בינתיים המערכת התקציבית שלה קורסת. ועוד לא דיברנו על מערכת הצדק והמשפט הישראלית שמאפשרת לכונסי נכסים ומנהלים מיוחדים לעשות סיבוב על דמי המזונות שמגיעים לה מבן זוגה לשעבר.

בואו נדבר רגע על י. מתגוררת עם ארבעת ילדיה בשולי מדינת תל אביב. 4 ילדים קטנים עד גיל 10 או 11. חשבתם פעם איך זה לגדל 4 ילדים קטנים לבד? בלי הכנסה מסודרת? שמספיקה לכל הצרכים? אני לא מקנא בי. אפילו לא לרגע אחד. ולמרות זאת היא אופטימית ומלאת שמחת חיים. לפני מספר חודשים החלה בעבודה חדשה. מכירות. משרה מלאה. שכר מינימום ואחוזים. אפילו רכב נתן לה בעל החברה. אין מקום להכניס בו נוסעים כי הוא מלא בציוד שאותו היא מוכרת. בחודש הראשון היא קיבלה סכום מגוחך של כ- 2,500 ש"ח עבור משרה מלאה. למה? כי בעל החברה קיזז כל מיני דברים. למה? כי הוא יכול. י. לא מקבלת מזונות מבעלה לשעבר, גם הביטוח הלאומי אינו משלם לה. ואם היה משלם היא הרי לא היתה יכולה לעבוד, זוכרים את הפסקה הקודמת?

ואפשר לדבר גם על ח. גם היא גרה באחת מערי המעגל החיצוני של מדינת תל אביב, 2 ילדים. מדהימים ביופיים. עובדת הרשות המקומית. אבל זה לא מספיק, אז אחרי הצהריים היא מתחילה את המשרה השנייה שלה. מסיימת בשמונה בערב, לפעמים בתשע. היא לא שונה בהרבה מא. גם היא מהאיזור. עובדת בכירה בחברת תקשורת ידועה. היא מקבלת רכב מהעבודה אבל תמורתו היא מקבלת שכר לא ממש גבוה. ילדים עם צרכים מיוחדים, היא חייבת לעבוד בעוד משרה. אחת לפחות, מתי היא רואה את הילדים? שאלה טובה.

לפני חודשיים הכרתי את ל. גם היא מהמרכז (לא לדאוג עוד מעט נצפין ונדרים), עבדה בשלוש עבודות כדי לפרנס שלושה ילדים קטנים עד שהתמוטטה. פיזית. 3 עבודות כדי להגיע להכנסה שממנה אפשר לפרנס שלושה ילדים, כי המזונות לא מגיעים, בטח לא במלואם, בטח לא בזמן. בינתיים היא עובדת בשחור. קיץ. היא חייבת להיות עם הילדים בבית כי אין לה אפשרות להוציא 7000 ש"ח ויותר על קייטנות. אז היא חייבת להשאר איתם במקום לעבוד, אלא אם מישהו יחליט שהיא יכולה לעבוד כמו שר או מנכ"ל של משרד ממשלתי 15-18 שעות ביום – אני אגב בעד, רק שישלמו לה בהתאם.

ניסע צפונה. תכירו את ח. גרה באחת הערים שהולכות ומתפתחות בגלל הקרבה לכביש 6. כדי להשתכר סכום של 7000 ש"ח לערך היא צריכה לנסוע כל יום 100 ק"מ הלוך וחזור, ברכבה הפרטי לעבוד 6 ימים בשבוע ולהיות מוכנה לקריאה בכל רגע. זה מה שהיא הצליחה למצוא. אתם תחליטו אם זה מספיק או לא. מזונות? הצחקתם אותי. עבודה באיזור הבית? לא בשכר הזה – פריפריה כבר אמרנו?   מה בדיוק היא זכאית לקבל מהמדינה? כלום. מגדלת 3 ילדים, כל אחד עם הקשיים שלו, והמדינה, היא בכלל לא בתמונה, במקרה הטוב הרווחה תתערב אם יהיה משבר כלכלי ותנסה להוציא את הילדים מהבית "לטובתם".

נחזור למדינת תל אביב. תכירו את מ. אם חד הורית לשני ילדים. סובלת ממחלה כרונית קשה, אני מכיר אותה כי גם אני סובל ממנה ותאמינו לי היא קשה וכואבת. הביטוח הלאומי לא העניק לה אחוזי נכות, למרות שמחלתה הוכרה לאחרונה. הגרוש אינו משלם מזונות ואף מאיים עליה ועל ילדיה. למרות הכאבים העזים מהם היא סובלת היא לא ויתרה על התענוג שבעבודה. וכך יום יום היא יוצאת, סובלת מכאבי תופת לעבוד. מצליחה להגיע להכנסה של שכר מינימום, לא יותר, נאבקת מול משרד השיכון כדי להגדיל את סכום הסיוע בשכר דירה שהיא זכאית לו ומתחננת לדיור ציבורי. על זה אמרה לה אחת הפקידות "יש לך רק שני ילדים, את לא עומדת בקריטריונים, תעשי עוד אחד ונדבר".

יורדים דרומה. שם באחת מערי הפריפריה אנחנו פוגשים בר. הפרופיל דומה. הבעייה היותר גדולה, באיזור מגוריה אין כמעט עבודה. לפני כמה חודשים מצאה תפקיד נחשק באחד מהעסקים באיזור. מנהלת. כמה לדעתכן ודעתכם משתכרת מנהלת? ובכן, בערך שכר מינימום. יום עבודה מלא, 6 ימים בשבוע, אם היא רוצה שכר יותר גבוה היא יכולה לעשות תורנויות של שישי שבת. ומה עם הילדים?

מדברים אצלינו הרבה על איכות החיים, על זמן המשפחה. ככל שזה נוגע לאמהות חד הוריות ומשפחותיהן, המושג הזה כלל אינו רלוונטי.

ודוגמא אחרונה, כ. אם חד הורית חרדית. היא מזמן הבינה שהיא חייבת לשדרג את משרתה כדי שתוכל להתפרנס ולפרנס את ילדיה. החליטה ללמוד ליצנות רפואית – מקצוע חדש יחסית בעל אופק תעסוקה וביקוש לא קטן. סכום לא גדול מידי של לימודים, רק 13 אלף ש"ח. אבל לאם חד הורית זה המון. מאיפה הכסף? שאלה טובה. בטוח שלא מהממשלה, כי לפי הקריטריונים של משרד הכלכלה, הם לא תומכים בסוג כזה של מקצוע. למה? עוד שאלה טובה.

זוכרים את המעסיקים והממשלה? אז חזרנו אליהם. נתחיל במעסיקים. איזה מעסיק רוצה להשקיע היום מאמץ העסקתי באם חד הורית שצריכה לצאת לפעמים מוקדם כי הילד חולה, כי צלצלו מבית הספר. מעסיקים "נאורים" בישראל מעדיפים להעסיק את החד הוריות במשרות חלקיות ובשכר נמוך, בלי הסתבכויות ובלי קשקושים. ונעבור לממשלה. האשמה העיקרית במצבן של האמהות החד הוריות בישראל. כבר שנים שהממשלה מדברת על תוכניות סיוע לחד הוריות. בלימודים, בתעסוקה במה לא. בפועל? שום דבר. נאדה.

אם אם חד הורית עובדת ומשתכרת קצת מעל שכר מינימום, היא לא זכאית לסיוע בשכר דירה, אינה זכאית להנחה גדולה יותר בארנונה, אינה זכאית לסיוע בלימודים אקדמיים כדי שתוכל להתפתח ולשדרג את מעמדה הכלכלית, אם חד הורית שזכאית למזונות ומבקשת לקבל אותם באמצעות הביטוח הלאומית כלל אינה יכולה להתפרנס כי אחרי השקל ה- 600 שהיא תרויח תתחיל המדינה לקזז לה 60 אגורות על כל שקל נוסף – אגב, שלא תהייה לכם מחשבה שמדובר בטעות והמספר הוא 6000. לא ולא  – 600. מבית מדרשו של שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו וזה שקדם לו סילבן שלום.

ועוד על הממשלה. אם חד הורית העובדת במשרה מלאה ומשתכרת מעל 6,400 ש"ח ברוטו לחודש, אינה זכאית למענק הכנסה, גם סיוע בצהרונים ומעונות, זה לא ממש מה שנותנים לה. הממשלה בעצם אומרת לאם החד הורית בישראל 2013. תלכי לעבוד, אם תשתכרי עד 5000 ש"ח לערך נסייע לך בכל מיני הטבות. אם תשתכרי יותר, את ברשות עצמך. אז עכשיו ממשלה יקרה שלי, בואי ותסבירי לי איך אם חד הורית, שהיא מפרנסת יחידה יכולה להתקיים יחד עם 2 ילדים בממוצע מסכום של כ- 7000 ש"ח לחודש – הכנסה כוללת. כאשר סעיף הדיור לוקח לפחות 3000 ש"ח מתוך ההכנסה הזו. ועוד נדבר בנתונים הללו בהמשך.

כמו שכתבתי בתחילה. זהו אינו פוסט של התבכיינות. זהו פוסט של תאור מצב. מצב שבו לממשלה יש חלק מרכזי. מצב שממשלת ישראל יכולה לתקן במהירות. איך? קודם כל להסיר את חסמי התעסוקה, בעיקר אלו הנוגעים לתשלום המזונות. אח"כ לעבור לסיוע אמיתי בקידום תעסוקתי, להבין שכשיש רק מפרנס אחד בבית אי אפשר להוסיף לא עוד מפרנס ושגם אם רוצים שהאם החד הורית תעבוד בעוד עבודה או בעוד שתיים, מישהו צריך יהיה לממן את ההוצאות הגדולות שיהיו לה על שמרטפות וטיפול בילדים. לא לכולן יש קרובי משפחה שיכולים לעשות זאת לאורך זמן ובהתנדבות.

130 אלף משפחות חד הוריות יש בישראל, הרוב המכריע שלהן עובד. חלק קטן מאד משתכר שכר גבוה. אגב, הן בדרך כלל לא תומכות במאבקים של החד הוריות, כנראה שלא רוצות שידעו שהן כאלה, אחרת לא ממש יכול להבין את זה. 130 אלף משפחות, זה בערך חצי מליון ישראלים. אי אפשר להתעלם מהן ומהצרכים שלהן. אסור להתעלם.

לפני מספר שבועות הן החליטו לצאת למאבק. מאבק על התעסוקה, מאבק על הדיור, מאבק על הסכות להתקיים בכבוד. זה יהיה מאבק אחר. לא כמו שחשבתם והתרגלתם לראות עד היום. יש להן סבלנות. לא הרבה, אבל יש. הן נחושות. הן מתמידות. הן רהוטות והן בדרך לעשות את השינוי. ראו הוזהרתם.

3 תגובות בנושא “להיות אם חד הורית בישראל 2013

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s