להוריד את מחירי המים. ומיד

קריאה ליו"ר ועדת הכלכלה, חברי הועדה וחברי הכנסת בכלל. אל תאשרו את פרק המים בחוק ההסדרים בלי התחייבות להורדה מיידית של מחירי המים ב- 15% לפחות. בצורה גורפת. לכולם. ועוד. לתקן את החוק כך שיעביר את האחריות לקביעת מחירי המים בחזרה אל הכנסת.

בשבוע שעבר נפגשו מנהלות בעמותת "ידיד" עם בכירים באחד מתאגידי המים. הם הלכו כדי לבדוק אפשרות של שיתוף פעולה. נסיון למצוא דרך שבה ניתן יהיה לסייע לאזרחים להתמודד מול דרישות תאגיד המים שקובע בדרך כלל שהוא לא אשם, זה החוק, ושהחוק קובע שצריך לשלם ואם לא תשלם אנחנו נדאג לכך שתשלם.

בכניסה לבנין בו שוכן התאגיד הוריד אותם נהג המונית ושאל. "אתן הולכות לשם? למים?" לאחר התשובה החיובית הוא ביקש "תגידו תוכלו לעזור לי מולם? הם לא מקשיבים כלל. בכניסה לבנין עצרו אותם כמה תושבים שחיכו למעלית. כששמעו את השתיים מדברות על הפגישה המתוכננת הם התחננו "תוכלו לסייע לנו? אין עם מי לדבר שם למעלה".

כשחזרו השתיים מהפגישה הרושם היה קשה. "איך יכולים להגיד בתאגיד שאין בעיות", אמרה אחת מהן. "ראית באיזה יהירות התנהגו שם. מבחינתם הם קובעים, הם מחליטים, הם מתנהלים כמו שהם רוצים. איך הם אומרים שאין תלונות נגדם ואין התמרמרות של תושבים כשאנחנו מוצפים בפניות של אנשים שטוענים שהתאגיד מחייב אותם על צריכת מים שלא היתה ולא נבראה. אח"כ עושים כל מיני תרגילים כדי להוריד את הסכום לתשלום".

בדיונים שמתקיימים לאחרונה בועדת הכלכלה של הכנסת על פרק המים בחוק ההסדרים יושבים עשרות נציגים של רשויות מקומיות ומרכז השלטון המקומי מחד, ושל תאגידי המים מאידך יחד עם נציגי משרד האוצר וחברי הכנסת ומנסים, כל אחד לפי הבנתו והאינטרס הכלכלי שלו, למשוך אליו כמה שיותר מהשמיכה הנפלאה הידועה בשם – כמה כסף ישלמו הצרכנים עבור המים שהם אמורים לקבל לביתם ואיזה שירות יקבלו בעבור התשלום הזה.

באחד הדיונים ניגש אליי אחד ממנהלי התאגיד. "תגיד לי", הוא אמר "אתה זוכר את המקרה ששלחת לי בזמנו? אחד מהם? זאת שהיתה לה צריכה ממש גדולה? זוכר שאמרתי לך שאטפל רק שלא תוציא לעיתונות?". "נדמה לי שאני זוכר משהו", עניתי. "אז תדע שיום אחרי שדיברנו שלחתי אליה את האנשים שלי. טיפלו לה בכל הדברים מיידית. הורדתי לה את החשבון ב- 80% אבל ביקשתי רק שלא תלך לעיתונות. בסוף יצא טוב".

על כמה עובדות אין צורך להתווכח.

הראשונה – מאז הוקמו תאגידי המים עלה מחיר המים בעשרות אחוזים

השנייה – הרשויות המקומיות הפסידו סכומי כסף שמנים שרובם, לא הלכו לטובת משק המים והביוב העירוני אלא  נועדו לממן הוצאות עירוניות אחרות שבינן לבין צרכי הציבור המרחק רב.

השלישית –תאגידי המים מתנהלים בכוחניות, ביהירות ובבוטות, ברוב המקרים, ורק אשר נחשפת התנהלותם בפני אמצעי התקשורת הם הופכים, בין רגע למלאכי שרת ממש.

הרביעית–  משרד האוצר קיבל רפורמה במסגרתה הוא חסך לעצמו מאות מליוני שקלים שיועדו להקמת מתקני התפלה תוך שהוא מצליח להפיל על הציבור הישראלי לא רק את עלויות הפקת המים אלא גם את עלות היצוא שלהם במסגרת הסכם השלום עם ירדן ועוד הוצאות רבות ומשונות.

החמישית – צרכני המים הפסידו ובגדול. מחירי המים נסקו לשמיים, השירות לאזרח, איך להגיד, כל עוד הוא משלם מצויין. ברגע שלא. אתם לא רוצים לדעת.

עכשיו דנים בועדת הכלכלה בעשרות סעיפי חוק משעממים על איחוד והפרדת תאגידים, על מתן אישור לרשויות מקומיות להמשיך להפעיל את מערך המים בעצמן. מבטיחים לנו שם שבסוף המחיר ירד ב- 5%. יש רשויות מקומיות שאומרות שהן יכולות להוריד את המחיר ב- 20% אבל בינתיים קראנו בתקשורת שאחד התאגידים גבה יותר מידי מע"מ מהצרכנים ועכשיו הוא צריך להחזיר. למה הוא גבה? למה לא. הוא יכול. בחלק מהרשויות נשבעים שרק אם יעבירו להם את האחריות המחיר ירד. תגידו חברה, אתם הרי בעלי מניות בתאגיד, האם החובה שלכם היא רק לדאוג שהתאגיד ירויח? הרי אתם שם בשם הצרכנים, בשם תושבי הערים שלכם לא?

ומה איתכם, התאגידים, אתם מתהדרים ביעילות, ביכולת חסכון ובשירות מעולה לצרכן, אז למה יש נגדכם כלכך הרבה תלונות?

האמת היא שלא משנה מי ינהל את מערכת המים העירונית. הרשות המקומית בעצמה? התאגיד בצורה עצמאית? הרשות המקומית שתשכור את שירותיו של תאגיד מקומי או איזורי. רק דבר אחד בטוח יקרה, בשרשרת המזון הזו שמתחילה במשרד האוצר ובממשלה ומסתיימת באזרח הקטן  – יש רק אחד שישלם את המחיר המלא. אתם בטח יכולים לנחש מי זה יהיה.

אולי בשם הפוליטיקה החדשה יפעלו חברי הכנסת וישנו את המצב?