ארגוני הנשים וכלל ארגוני החברה האזרחית המקדמים שוויון זכויות וקידום מעמד האישה לא יכלו שלא לחייך בתענוג רב למשמע דבריו של שר הפנים, גדעון סער, שאמר בעת דיון פומבי שקיימה הועדה לקידום מעמד האישה בכנסת כי "בבחירות לרשויות המקומיות אסור להצביע לרשימות שלא יעמידו במקומות ראליים נשים".
לאחר הדיון ישבתי במזנון הכנסת. אל שולחני התקרבה חברת מועצת עיר מאחת הערים בפריפריה ואמרה לי "הבחורה שלך עושה לנו צרות, יש לה פה גדול, אם היא תמשיך כך לא נעבוד איתך יותר". היא התכוונה לאחת ממאות האמהות החד הוריות ברחבי הארץ שחלק מהן החליט להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו באוקטובר.
דבריה העידו על פחד מפני החדש. חשש מפני "הפוליטיקה החדשה", חוסר יכולת להתמודד עם נשים, חזקות, שהחליטו שהשנה הזו תהייה השנה שלהן. השנה שבה הן יקבעו את סדר היום בפוליטיקה המקומית.
שנת 2013 החלה כשנת האישה בפוליטיקה הישראלית. נכון, אין הרבה יותר נשים בכנסת מהמספר בכנסת הקודמת אבל החלוקה בסיעות שהגדילו את כוחן מעניינת. בסיעת מרצ מחצית מהחכי"ם הם חכיו"ת. ביש עתיד 8 מתוך 19 חברי כנסת, 40 אחוזים בערך. במפלגת העבודה 4 נשים נבחרו לכנסת ה-19 כ- 25%.
אין הרבה נשים העומדות בראש עיר בישראל. גם בין המתמודדות בבחירות הקרבות נדמה שהמספר קטן. הוא אמנם גדל לעומת מספר הנשים שהתמודדות בבחירות הקודמות אבל כשמדברים על "מועצת עיר שוויונית", או על העובדה שלמעלה מ- 50 אחוזים מהאוכלוסייה הבוחרת הם נשים, השאלה הנשאלת מיד אז למה אין יותר נשים מתמודדות לראשות הרשות או על מקום ריאלי למועצת העיר.
יש שאומרים, הפחד מהכוחניות, השחיתות והקומבינות שלפיהן מתנהלות הרשויות עד היום. יש כאלה שמדברים על הקורבן הגדול שצריכות הנשים להקריב כדי להגיע למוקדי הכח. יש אחרים שמדברים על הכסף הגדול שנדרש כדי להתמודד ושלרבים מהנשים אין אותו.
גם אם כל אלה נכונים בואו ננסה להסתכל על התמונה הכוללת. העיר היא נקודת ההתייחסות המיידית של כל אישה. של כל אם. מערכת החינוך העירונית קובעת את עתידם של הילדים. מערכת התרבות בעיר היא זו שמעצבת את הערכים לפיהם יגדלו. העסקים הפועלים בעיר הם גם אלו שצריכים לספק מקומות עבודה לנשים ובל נשכח את מערכות הרווחה, התחבורה, ואפילו את הדרך שבה צריך להתייחס לחזות העיר ואפילו לביוב ולמים.
אומרים שנשים חושבות אחרת. שיכולות לחשוב ולעשות שני דברים במקביל, אולי אפילו יותר. אני מאמין שזה נכון. ולכן. שנת 2013 חייבת להיות שנת האישה בפוליטיקה המקומית.
חודש אוקטובר חייב להיות החודש שבו יגדל באופן משמעותי מספר הנשים שיקבלו את המספר הרב ביותר של הקולות בפתק הקובע מי יהיה ראש הרשות המקומית. ראשת הרשות. זה יהיה החודש בו יוכפלו ויותר מספר הנשים שיבחרו לכהן במועצות הערים.
ומה זה אומר עלינו? זה אומר שאנחנו צריכות וצריכים להקפיד על כמה עקרונות חשובים
הראשון – חייבים לצאת להצביע. בעיקר נשים
השני – אנחנו חייבים להצביע קודם כל לנשים המתמודדות לראשות הרשות ולאחר מכן רק לרשימות שבהן יש נשים במקומות ריאליים.
השלישי – אנחנו חייבים להצביע, במידה ואין מתמודדת לראשות, רק למועמדים שיתחייבו לקדם נושאים מגדריים כחלק מרכזי מהאג'נדה שלהם.
בעמותת "ידיד" בה אני עובד יש רוב גדול לנשים. בערך 95% מהמועסקים. החל מהמנכלי"ת, דרך מנהלת המחלקה המשפטית, מנהלת הכספים ורוב מוחלט של מנהלות מרכזי הזכויות. שואלים אותי מידי פעם איך זה שבארגון שלך יש כלכך הרבה נשים, האם זה בגלל שמדובר בארגון חברתי שמשלם מעט כסף. התשובה שלי תמיד ברורה מאד. אנחנו בוחרים בנשים כי הן יותר טובות.
שנת 2013 – חייבת להיות שנת הנשים בפוליטיקה המקומית
Social Traveller - מבט אישי על הישראלים 