אתמול, קרוב לצאת השבת, נפגשתי ביישוב נווה שלום, עם קבוצה גדולה של אמהות חד הוריות חוזרות בשאלה. ישבנו לשוחח על הזכות לקיום בכבוד. על האחריות ההורית לפרנס את הילדים. על החובה המוסרית לתת לילדים את הכל. כל אחת מהאמהות שהיו בחדר היא אישה עובדת. חלק מהן עצמאיות. אף אחת מהן לא פרזיטית. את אף אחת מהן לא צריך לדחוף לשוק העבודה. עובדות. עובדות קשה.

"אתה יודע מה זה הקיצוץ בקצבאות מבחינתי", אמרה לי אחת מהן. "זה אומר שאין יותר כסף לצהרון. פשוט. הממשלה אולי מבטיחה לסייע אבל הסיוע מגיע כלכך באיחור, אם בכלל. המשמעות המיידית היא שאין לי כסף לצהרון, ואם אין לצהרון, איך אוכל ללכת ולהמשיך לעבוד".

האמת. לא ממש צריך קצבאות ילדים. מדובר בתשלום פוליטי באצטלה של מדינת הרווחה. עוד תשלום שפשוט עושה לנו נזק. מרגיל אנשים לקבל מתנות מהמדינה. והם אפילו לא צריכים לתת שום דבר בתמורה. נו באמת. אתם באמת חושבים שזה נכון? אני חושב שזו פשוט דרך נוספת להרוס את מעמד הביניים. את מעמד הביניים הנמוך, את אלו שעובדים. אלו שעובדות.

נדמה לי שבכל השיח החדש הזה על האחריות של ההורים על ילדיהם שכחנו לדבר על אחריות המדינה לאזרחיה. קצבאות הילדים הן  בסך הכל כלי. לא יותר. ואם רוצים לבטל את הכלי הזה, לסגור את הברז צריך לתת במקומו כלי אחר. צריך לאפשר חלופות. השיטה של קודם לקצץ ואח"כ אולי ניתן לא עובדת יותר. היא לא צריכה לעבוד כך יותר בפוליטיקה החדשה.

רוצים להוציא אנשים מאבטלה לעבודה, אחלה. תגדילו את התמריצים לעבודה, תסירו חסמי תעסוקה. תגרמו לאנשים להבין שמעבודה אפשר להכניס יותר כסף, לרכוש יותר דברים, להרגיש יותר טוב עם עצמך. אל תענישו. בטח לא את אלה שעובדים. בטח לא את אלה שעובדות משרה מלאה, לפעמים יותר כדי להגיע לשכר גבוה שבסופו המדינה אומרת שלא רק שהיא לא מסייעת אלא היא גם לוקחת.

למשל. אם חד הורית עם 2-4 ילדים. כזו שלוקחת אחריות על הילדים שלה. אחריות מלאה. יוצאת לעבוד במשרה מלאה. לפעמים יותר. משתכרת 7,000 ש"ח לחודש. אולי אפילו 8,000. הרבה זה לא. בטח לא במחירי הדיור של היום. ביוקר המחייה הנוכחי. ואז, בגלל המספר הזה 7,000-8,000 שרשום בתלוש היא בעצם לא זכאית לדבר מהמדינה. נו, טוב. כמעט כלום. לא למענק הכנסה (מס הכנסה שלילי), לא לסיוע בשכר דירה, לא לקייטנות לילדים ועכשיו, ועכשיו גם הורדתם לה מההכנסה החודשים בין 200-600 ש"ח. נראה הגיוני?

הקיצוץ בקצבאות הילדים פגע קודם כל באנשים העובדים. הוא פגע קודם כל באמהות העובדות. אמרו שיהיו כלים אחרים. איזה כלים. מענקי עבודה? מענקי הכנסה שמשלמים אותם בשלושה תשלומים שנה אחרי ורוב הציבור בכלל לא יודע שהוא זכאי להם? מעונות ילדים וצהרונים שלהם קודם כל צריך לשלם ורק אח"כ לנסות ולקבל את הכסף?

אחריות הורית זה דבר מצויין. ערך עליון, כך גם סולידריות חברתית, כך גם חובת המדינה לדאוג לאזרחיה החלשים ביותר. ואם האחריות לילדים היא של ההורים אז מה אחריות המדינה למשל כשהילדים הולכים לצבא, שהם הופכים לאחריותה? למה אז היא לא, למשל, משלמת לכל חייל לפחות שכר מינימום כדי שיוכל להתקיים? זו אחריותה לא?

למדינה יש אחריות. יש לה אחריות לספר לכל אחד מתושביה מהן זכויותיו ולדאוג לכך שהוא יקבל את המגיע לו בזמן, במהירות וביעילות. יש לה אחריות להסיר חסמים שמהווים תמריצים שליליים של יציאה לעבודה ובמקומם להפעיל, ביעילות, במהירות, בזרועות פתוחות, כלים שיתגמלו, באמת, לא על הנייר, לא בכאילו, את האדם העובד.

למדינה יש אחריות לדאוג לאזרחיה החלשים ביותר ולסייע להם לייצר לעצמם פרנסה בכבוד. אבל חלק מהאחריות הזו חייבת לבוא עם ההבנה שאי אפשר לקחת את הלחם מהאנשים. אי אפשר לבוא ולהגיד להם יום אחד, זהו. החלטתי לקצץ בהכנסה שלכם 5 או 10 אחוזים ועכשיו תשברו את הראש.

הקיצוץ בקצבאות הילדים פגע בהרבה אנשים. חלק בצדק. חלק ממש לא. הקיצוץ בקצבאות הילדים פגע קשה באנשים עובדים. באמהות עובדות. בלא פרזיטיות. בכאלה שאין שוק עבודה שצריך להוציא אותן אליו. הן כבר שם. יום ולילה. הן עובדות, מהבית, מהמשרד. בדרכים. עושות תרגילים כדי שהילדים שלהם יקבלו את המקסימום. זוהי אחריות של הורים שמביאים ילדים.

ואל תספרו לי שלמדינה אין אחריות. ביום שחוק ביטוח בריאות ממלכתי באמת יהיה שוויוני, שמערכת החינוך באמת תספק את ההזדמנויות השוות, שלא תהייה אפלייה מגדרית בעבודה, ושהחסמים שהמדינה שמה לפני מי שבאמת רוצה לעבוד יעלמו, אז תדברו איתי על אחריות. באנו לשנות זו יופי של סיסמה. אני מאמין בה. אבל שינוי לוקח זמן. ולפני שנהייה טוב בדרך כלל גם יותר רע.

אבל זה לא אומר שהשיטה היא קודם כל לקחת ורק אח"כ לתת. רוצים לקחת את קצבאות הילדים תקחו. אבל במקומם תתנו משהו אחר, מיידי, לא בעוד שנה, לא בעוד חצי שנה. עכשיו. רוצים להוריד את קצבת הילדים? מצויין. במקביל תודיעו על כך שכל אם חד הוריות עובדת תקבל מייד מענק של 50% למימון הצהרונים והגנים. שהכסף יועבר ישירות למעונות בלי הצורך במימון ביניים של האמהות.

למה? כי זה חלק מהאחריות של המדינה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s