אלי יונס מרויח הרבה כסף. המון. הוא כנראה גם שווה את זה, תראו כמה כסף מרויח הבנק שלו. אבל כנראה שלא כולם שמו לב שהבנק שלו, המאוחד, הפך בשנים האחרונות להיות הבנק עם הכי הרבה תלונות למפקח על הבנקים. ומתוכן, רוב התלונות צודקות. כי בדרך לרווחים הגדולים החליט הבנק להקשיח מאד את עמדתו כלפי לקוחותיו שנקלעו למשבר. ולא, לא מדובר על הלקוחות הגדולים שלו. מדובר בעיקר על הלקוחות הקטנים, אלו שנקלעו למצוקה ואינם מצליחים לעמוד בתשלומי המשכנתא שלהם, שהחזרי ההלואות שלקחו מעיקים עליהם והם רק זקוקים לעזרה זמנית. את אלי יונס זה לא מעניין. העיקר שהוא מרויח, והרבה.

המנהלים הבכירים מתבכיינים. תחזיקו אותנו כדי שלא נעזוב לחו"ל, אתם פוגעים בחופש העיסוק שלנו. אם לא תשלמו לנו את מה שאנחנו מבקשים, לא נסכים לעבוד בשבילכם. וגם אם נסכים, נדאג שלא תרויחו כלכך הרבה כסף. הרי אם בעלי החברות הגדולות, הבנקים והתאגידים יחליטו שהם משלמים למנהלים שלהם פחות לא יהיה מנהל אחד שיתפטר מעבודתו. הם אולי יתפטרו אם חס וחלילה יכניסו להם לחוזים סעיפים הקובעים שהם צריכים לפצות את בעלי המניות והלקוחות במקרה של הפסדים.

אבל כל זה, לכאורה, בכלל לא רלוונטי. למה אנחנו באמת צריכים להתערב להם בשכר. אם הם חסרים הגינות בסיסית והבנה מינימלית במשמעותה של האחריות החברתית מי אנחנו שנתערב. מי שצריך להתערב למשל זה ארגון מעלה – הארגון העוסק בנושא האחריות החברתית של החברות הגדולות במשק והדירוג החברתי שלהם. ארגון מעלה חייב לתקן את הקריטריונים שלו כך שנושא שכר הבכירים יבוא לידי ביטוי הולם ומשמעותי. בואו נראה אז מה יהיה הדירוג האמיתי בתחום האחריות החברתית.

הממשלה שלנו לעומת זאת גם היא יכולה לעשות מעשה. היא לא צריכה להגביל את שכר הבכירים. היא רק צריכה לקבוע בחקיקה שחברות שהמנהלים שלהם משתכרים מעל לסכום מסויים, או שהפער בין השכר של המנהלים לשכר הנמוך ביותר בחברה גבוה מסכום מסויים, פשוט לא יוכלו לעבוד עם המדינה. החברות הללו לא יוכלו לגשת למכרזים של המדינה במסגרת חוק הההסדרים. הם לא יוכלו להגיש בקשות ומכרזים של חברות ממשלתיות, הם לא יוכלו לגשת למכרזים של בנק ישראל. ויותר מזה. לא רק החברות. גם הבעלים שלהם לא יוכלו לגשת באמצעות חברות אחרות שלהם. בקיצור. פשוט לסגור את הברז הממשלתי.

תארו לכם שחברת סלולר לא תוכל להתקשר בהסכם עם הממשלה להספק לעובדי השירות הציבורי מכשירי טלפון סלולריים. תארו לכם שחברת מחשבים גדולה לא תוכל יותר לספק תוכנות ומערכות הפעלה. שחברת מחשבים אחרת לא תוכל לספק מחשבים וחומרה. שאותן חברות לא יוכלו לעבוד עם חברת החשמל, או התעשייה האוירית. שלא יוכלו לבנות עבור משרד הביטחון או משרד התשתיות הלאומיות.

איך עושים את זה? מתקנים כמה חוקים. למשל חוק חובת המכרזים. הצעת חוק כזו הוכנה על ידי עמותת "ידיד" והיא מונחת על שולחן הכנסת. עכשיו זה תלוי בממשלה. בחברי הכנסת. האחריות שלכם. בדרך שכזו אין התערבות ממשלתית בשכר שמרויחים הבכירים. שירויחו כמה שהם רוצים, שיהיה להם לבריאות, אבל שידעו שלשכר השערורייתי שלהם יש גם השלכות כלכליות. ושיזכרו שצמצום פערים כלכליים וחברתיים הוא חלק מהאחריות החברתית.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s