כן שר"פ, לא שר"פ. ועדת גרמן פה, ועדת גרמן שם. כולם מגלגלים עיניים כאילו באמת אכפת להם מהחולים. וכשאני שומע את דמעות התנין שמזילים הרופאים, בעיקר הבכירים שבהם, אני חייב להגיד שבא לי להקיא.

אשתף אתכם בשניים מהמקרים שבהם הייתי מעורב בשנים האחרונות ואתם תחליטו מה אתם חושבים ומרגישים. בשנת 2010 הגיעה אליי פקידה בכירה העובדת במערכת הבריאות. בדמעות של ממש היא סיפרה לי את מסלול הייסורים שהיא עוברת. מתברר שמזה 6 שנים, מאז שנת 2004 היא סבלה מכאבי גב חזקים. לאחר בדיקות אין ספור המליצה הרופאה האורטופדית על ניתוח להקטנת החזה. הנסיונות לקבל אישור מקופת החולים שלה לניתוח ערכו זמן.

הרופאים המאשרים סרבו בתחילה לאשר את הניתוח ורק לאחר שג. (השם המלא שמור עמי) הביאה חוות דעת נוספת של אורטופד מומחה מבית החולים הדסה עין כרם ולאחר שחלפו יותר מארבע שנות ייסורים קיבלה ג. סוף סוף את האישור המיוחל לביצוע ניתוח אורטופדי רפואי להקטנת החזה. ניתוח שאמור היה לפתור אותה מכאבי התופת מהם סבלה.

כדי להתכונן לניתוח הגיעה ג. לבדיקות שגרתיות בהן התגלה גוש באחד משדיה. הרופא המטפל ששמע על הניתוח המתוכנן הציע לנצל את קיומו ובאותה הזדמנות להוריד את הגוש. מאותו בחודש אוקטובר 2009 המתינה ג. יותר משנה עד שנקבע לה תור לניתוח בחודש יולי 2010 . המשמעות. ג. המתינה יותר משנתיים לניתוח אורטופדי רפואי שהיה אמור לסייע להחלמתה.

אם חשבתם שבזה הסתיימה הפרשה הרי אתם טועים טעות מרה. הסאגה האומללה של השר"פ בבית החולים הדסה רק החלה. יום אחד בלבד לפני הניתוח, מספר שעות לפני שג. יצאה מביתה לבית החולים כדי לערוך את הבדיקות וההכנות לניתוח שאמור היה להתבצע למחרת התקשרה אליה מזכירתו של מנהל המחלקה והודיעה לה שהניתוח בוטל.

ג. ההמומה דרשה לדבר עם הרופא המנתח שהסביר לה שהניתוח שלה בוטל עקב ניתוחים דחופים שהוא חייב לבצע למחרת. זה היה הרגע בו היא נשברה. לראשונה היא החליטה לנצל את עובדת היותה עובדת מערכת הבריאות והחליטה לעשות מספר בדיקות כדי להבין מה הם בדיוק הניתוחים הדחופים של מנהל המחלקה.

מה רבה היתה תדהמתה כאשר התברר לה כי הרופא המכובד ביטל את הניתוח שלה כיון שהיה צריך לבצע ניתוחים קוסמטיים באמצעות השר"פ של בית החולים. אז גם התברר לה כי לא זו בלבד, מזכירת הרופא ניהלה במקביל שני יומני ניתוחים, אחד המיועד לחולים "הרגילים" והשני כזה שבו התקבלו הניתוחים הפרטיים, אלו שהזרימו כסף רב לכיסו של הדוקטור.

אני מודה שבשלב הזה אפילו אני הרגשתי את הקבס שעולה בגרוני. החוצפה של רופא במדינת ישראל להעדיף ניתוח "ציצים" דקורטיבי על פני סיוע לאישה הסובלת למעלה משש שנים מכאבים ללא הפסקה.

נדמה לי שברור לכם שלא עברו ימים ספורים שבהם עמותת "ידיד" התגייסה לסייע לג. והיא קיבלה טלפון מבית החולים הדסה שהזמין אותה להגיע בהקדם כדי לבצע את הניתוח. היום, כשלוש שנים מאוחר יותר, ג. היא אישה אחרת לגמרי, החיוך נסוך על פניה ובמפגש האחרון שלנו היא סיפרה לי שהיא פשוט התעוררה לחיים. בהדסה לעומת זאת החיים ממשיכים כרגיל והרופאים מוסיפים למלא את כיסם בכסף על חשבון המטופלים שבמקרים רבים כלל לא יודעים כי מגיע להם יחס ושירות אחר לגמרי.

ולסיפור השני. חדש יותר. לפני כחודשיים פנתה אליי מכרה שסבלה מבעייה באחת מעינייה. הבעייה הלכה והחמירה וגרמה סבל רב וכאבים חזקים. כלכך חזקים עד שא. (גם במקרה הזה השם שמור עמי) בקושי הצליחה לתפקד. היא סיפרה לי שלאחר בדיקה שעשתה אצל רופא עיניים בקופת החולים שלה הוא הפנה אותה, בהקדם, לבדיקה וקבלת חוות דעת של רופאה מומחית שתקבע האם היא זקוקה לניתוח דחוף.

התברר שכשא. התקשרה לבית החולים שערי צדק על מנת לקבוע תור לרופאה המומחית, נאמר לה כי התור הראשון שהיא יכולה לקבל הוא בעוד יותר משלושה חודשים. כן, כן. שלושה חודשים ויותר.

במצוקתה התקשרה למוקד קופת החולים שלה ושם נאמר לה כי היא יכולה, בעבור 700 ש"ח, לקבל תור אצל רופא מומחה אחר, בבית החולים הדסה, בתוך 48 שעות. כמובן שא. כבר התכוננה להוציא את כרטיס האשראי שלה ובלבד שתוכל לקבל מזור לכאביה.

בשלב הזה אני נכנסתי לתמונה. שיחת טלפון זועמת למנהל בית החולים שערי צדק נעצרה אצל עוזרתו המשמשת גם כדוברת בית החולים. כמקובל במחוזותינו בהם ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, ביקשה ממני הדוברת המסורה להוריד את טון הדיבור הכועס עד למאד שלי. ניסתה להסביר לי שיש להם עומס מאד גדול ושיומנה של הרופאה המסויימת בה מדובר אכן מלא עד אפס מקום.

לאחר הבהרה נוספת של חומרת הנושא הבטיחה הדוברת והעוזרת לבדוק את הנושא בשנית. 24 שעות עברו ועדיין ללא תשובה, עוד 12 חלפו ושיחת הטלפון הבאה אליה היתה בוטה במיוחד. כזו שהבטיחה התערבות תקשורתית ואף יותר מזה.

לא עברו שעתיים והטלפון צלצל. על הקו הדוברת. "זהו", היא אמרה. "סידרנו לה תור. עוד 7 ימים בשעה 13:30 שתגיע למרפאה". זהו? פתאום לא צריך לחכות שלושה חודשים ויותר? לא צריך לשלם 700 ש"ח? שבוע וזהו?

ביקשתי מא. לספר לי איך היתה הבדיקה. לדבריה כשהגיעה למרפאת העיניים המקום היה ריק. עשרות רבות של כסאות ריקים, ללא מטופלים שממתינים בתור. בחדרים, רופאים חסרי עבודה, ביניהם גם הרופא שהפנה אותה לבית החולים. כשביקשה מהאחות האחראית לקרוא לרופאה, אמרה לה זו "את בטוחה שיש לך תור? אני חושבת שהרופאה כבר הלכה, היו לה סידורים". רק אחרי שא. הזדהתה בשמה המלא צלצלה האחות לרופאה המומחית שבתוך דקות ספורות הגיעה וקיבלה את א. לבדיקה המיוחלת.

אגב, לאחר ההמלצה של הרופאה המומחית לבצע ניתוח בהקדם האפשרי, ביקשה א. חוות דעת שנייה בעקבותיה החליטה שלא לעבור את הניתוח ולהסתפק בטיפול תרופתי. נכון להיום היא מרגישה הרבה יותר טוב.

אלו רק שני סיפורים שבהם יצא לי להיות מעורב בשנים האחרונות והנוגעים להתנהלות בתי החולים הדסה ושערי צדק בנושא השר"פ.

אז לכל מי שחושב שצריך שר"פ כי צריך לתגמל את הרופאים, אני אומר. שיתכן. אבל רק בכמה תנאים. הראשון שתור לשר"פ לא יקדים תור לטיפול רגיל והשני שרופא שיעשה שר"פ יוכל לבצע זאת בהיקף שלא יעלה על 20% מהיקף העבודה הכולל שלו. הצעת חוק בנושא הזה כבר כתבתי והיא מחכה לחבר הכנסת שיחליט להרים את הכפפה. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s