הגיע הזמן לדיור ציבורי אחר

הגיע הזמן להודות שצריך לבנות מודל חדש של דיור ציבורי כזה שאינו מקבע את הזכאים בגטאות ומשלב אותם במגורים יחד עם אוכלוסיות חזקות יותר.

חובת המדינה לדאוג למנגנון מתאים לניהול השכרה ארוכת טווח, להקים מינהלת שתערוב לזכאים מול משכירי הדירות ותדאג לכך שמשך השכירות יעמוד על עשרות שנים.  הדיור הציבורי החדש יתייחס באותה רצינות ואכפתיות הן לזכאי הדיור הציבורי, המשפחות המוחלשות ביותר מבחינה כלכלית אך גם יפתח כלים חדשים ומתאימים עבור אלו הזכאים לסיוע בשכר דירה. סיוע ריאלי שיאפשר להם חיים בכבוד.

כחלק ממודל הדיור הציבורי החדש חייבים לנתק את שאלת הצדק החלוקתי מחובת המדינה לספק קורת גג ראוייה לאזרחיה. השיטה החדשה חייבת להיות כזו שמשלבת דיור ציבורי בתוך פרוייקטים של דיור בר השגה, המדינה יכולה לרכוש דירות מהקבלנים או לספק התחייבות להשכרתם לזכאי הדיור הציבורי לתקופה של עשרות שנים לכל דייר. בצורה שכזו יוכלו הזכאים, המגיעים בדרך כלל מהשכבות המוחלשות ביותר באוכלוסייה, לגור במשותף עם אוכלוסיות חזקות יותר דבר שיאפשר להם לפרוץ את מעגל העוני האין סופי והרב דורי.

אומרים שבמודל של דיור ציבורי להשכרה הממשלה מאפשרת לקבלנים ומשכירי דירות להרוויח כסף. הגיע הזמן להבין שמשכירי הדירות הם כל אחד מאיתנו, משפרי דיור, משפחות שיוקר המחייה הוא כה גבוה שהמחשבה של קבלת תשואה מינימלית על דירה שנייה יכולה אולי, לסייע בכלכלת המשפחה. והקבלנים? ובכן. לא יהיה מי שיבנה כאן ולו דירה אחת מבלי להרוויח. הבעייה אינה הרווח. הבעייה היא גודל הרווח ודווקא כאן תוכל הממשלה להקפיד על שולי רווח סבירים. לא יותר.

אכן, קיימות בעיות שונות, ערבויות מסוגים שונים, הפחד מפני מעבר תכוף בין דירות, תשלום דמי קדימה, הקושי במתן צ'קים או חתימה על הוראות קבע, טענות בדבר קושי בתשלום ועד הבית או הארנונה אך כל אלה הינם ברי פתרון.

הממשלה, כאחראית לדיור הציבורי תהייה חייבת לשנות את צורת ההפעלה של חברות השיכון הממשלתיות והעירוניות ולהפוך אותן למינהלות לדיור ציבורי, כאלה שיוכלו לספק ערבויות ממשלתיות למשכירי הדירות, להעניק הנחה בארנונה לזכאי הדיור הציבורי כך שגובה הארנונה יתאים להכנסתם אך בד בבד יאפשר להם את הבטחון שבקורת הגג להם ולילדיהם ומצד שני לפקח גם על המשכירים. שלא ישתוללו, שלא יהפכו לתאבי בצע.

ישבתי השבוע עם בכיר ממשרד השיכון. שוחחנו על האפשרות לתת ערבות מדינה למקבלי הסיוע בשכר דירה וזכאי הדיור הציבורי – למעלה ממאה וחמישים אלף משפחות. ערבות שתשאיר את משכיר הדירה, במקרים רבים זוגות צעירים ששיפרו דיור או בני מעמד הביניים שהצליחו למצוא דרך להגדיל מעט את הכנסתם, עם ביטחון שיאפשר לו להתחייב למדינה שתמורת הערבות שיקבל הוא מצידו ישכיר את דירתו לתקופה ארוכה.

"זה יעלה המון כסף", הוא אמר. "נכון", אמרתי. "הממשלה תצטרך לשריין תקציב של בערך חמש מאות מליון ש"ח לטובת הנושא – לשריין. לא להוציא". "ואיך נדע שהשוכרים לא יפסיקו לשלם והמדינה תצטרך לשאת בעלויות", הוא שאל. "זה די פשוט", עניתי. "מי שיודע שהוא יכול לגור שנים ארוכות באותה דירה בלי פחד מפני פינוי או מעבר מדירה לדירה כל שנה, יהיה לו כדאי. בשוליים תמיד יהיו התחמנים. אבל אלו הרי קיימים בכל מקום ובכל מצב". "תשמע", הוא סיים, "זה די הגיוני, בו נראה איך אפשר לפתח את זה". ואני הוספתי, "אנחנו כבר מכינים את הצעת החוק בנושא".

ומכאן לאחד מהמודלים החדשים שניתן על פיהם לייצר עשרות אלפי דירות להשכרה ארוכת טווח לשנים. בעבר היה בארץ נהוג מודל "דמי מפתח", התאמת מודל זה לתקופה בה אנחנו חיים יכול בהחלט לספק לזכאי הדיור הציבורי את קורת הגג אותה מחוייבת המדינה להעניק להם. בעצם, לכל תקופת החיים של הזכאי לדיור ציבורי.

על פי מודל "דמי המפתח המשופר" בדיור הציבורי החדש המדינה תשלם סכום בסיסי נמוך לבעלי הדירות כדי לבסס חזקה בדירות לתקופה של עשרות שנים במהלכם היא תוכל להעמיד את הדירות לרשות זכאי הדיור הציבורי בשכירות מופחתת כפי שנהוג היום. "דמי המפתח" שתשלם המדינה יהיו נמוכים עשרות מונים מעלות רכישת הדירות עצמן ולא יהפכו את המדינה לבעלת הבית של הדירות אך יאפשרו לה לספק דירות לזכאים לכל ימי חייהם. גם החברות המשכנות יעברו שינוי משמעותי. מלבד המשך ניהול הדירות הציבוריות הקיימות הן תוכלנה להציע שירותים כחברות מנהלות למתחמי מגורים בהם יתגוררו זכאי הדיור הציבורי. את השירותים השונים יעניקו החברות באמצעות סטודנטים ובכך יאפשרו להם להתפרנס בתקופת הלימודים. (מודל דומה קיים בהצלחה בבריטניה).

הדיור הציבורי החדש יהיה זה שבמסגרתו לא תוכל המדינה להגיד יותר שאין לה דירות ושצריך לחכות בתור. כל זכאי לדיור ציבורי יקבל, מיידית, סיוע ריאלי בשכר דירה עד אשר המדינה תעמיד לרשותו את "דירת דמי המפתח" באחד מעשרות אלפי הדירות להשכרה המתוכננות במסגרת תוכניתו של שר האוצר וקבינט הדיור. לפי תוכנית זו, תור הממתינים לדיור ציבורי יכול להמחק בתוך שנתיים מיום עמידת סיום בניית הדירות ועד אז יקבלו כל הזכאים סיוע ריאלי בשכר דירה (בין השאר על חשבון מכירת הדירות הציבוריות) ויוכלו לבחור להם את המקום המתאים להם ביותר לגור בו. 

הדיור הציבורי החדש יאפשר גם לכל זכאי לדיור ציבורי שלא לקבל את הצעת הממשלה ל"דירת דמי מפתח", במקרה כזה הוא יוכל לקבל סיוע בשכר דירה בסכום ריאלי איתו יוכל לשכור דירה בכל מקום שיחפוץ. רשימת היישובים המזכים בקבלת הסיוע תבוטל וכל זכאי יוכל לשכור לעצמו דירה בכל יישוב בארץ ללא קשר לגודל היישוב, מספר הדירות להשכרה שקיימות בו או כל קריטריון אחר

הדיור הציבורי החדש יחזיר לתמונה את מערכת שיקום השכונות החברתית. באמצעות סל של פתרונות תעסוקתיים, כלכלייים ואחרים הוא יעמיד לרשות דיירי הדיור הציבורי כלים מתאימים להשתלבות בקרב אוכלוסיות חזקות יותר ובכך יאפשר להם לפרוץ את תקרת הזכוכית של העוני ושל החיים במעגל אין סופי של חוסר.

הדיור הציבורי החדש לא יעקר את הצורך בדיון עמוק ועקרוני בשאלת הצדק החלוקתי. אך האם משמעותו של צדק זה, מתן הזכות לרכישת דירה בדיור הציבורי או שמא מדובר בסוג של מענק כספי שתעניק המדינה לאוכלוסיות המוחלשות ביותר כדי לאפשר להן לחסוך ולהוריש לילדיהם כראות עיניהם, ברצותם לרכוש דירה יעשו כן וברצותם להשקיע את הכסף בדרך אחרת תהייה זו פתוחה בפניהם.

הדיור הציבורי החדש חייב להיות כזה שמתאים לשינויים שעוברת החברה הישראלית, לא עוד שכונות מצוקה ובניינים באיכות בנייה ירודה, לא עוד מתחמים וגטאות של קבוצות אוכלוסייה שלעולם לא יוכלו לשדרג את מעמדם והן תסבולנה מרגשי נחיתות ומחיים תמידים המלווים בשיקום כלכלי וחברתי. הדיור הציבורי החדש יכול להיות הפתרון האמיתי להתחדשות החברה הישראלית.