מה יש בו במנהיג שאנחנו מוכנים ללכת אחריו. מה עושה אותו שונה ממנהל, טוב ככל שיהיה, ממורה אהוב על תלמידיו. מה יש בה במנהיגה שעשרות מאות ואלפים נוהרים לשמוע את דבריה, שמצטטים אותה שבסוף כשמגיע רגע האמת גם מצהירים על תמיכה פומבית בה, או בו.

בשנים האחרונות אני מנחה ומדריך קבוצות של אזרחים שרוצים לעשות שינוי. שחולמים ורוצים שהחלומות שלהם יתגשמו, שבוכים בלילה כי קשה להם אבל מוכנים לתרום את כל מה שיש להם כדי שיהיה קשה פחות. גם להם, גם לאחרים. אני לא מלמד אותם מנהיגות. אני לא מנסה לשכנע אותם לבחור במישהו שיוביל אותם אלא ללמד אותם לעבוד יחד. כקבוצה. אם יקום מתוכם מישהו שהם ירצו ללכת אחריו זה יקרה. פשוט כי הוא יהיה מנהיג.

אבל מה אותו מנהיג צריך בעצם שיהיה לו. הוא צריך להיות עם חזון, הוא חייב להיות יצירתי, הוא מוכרח לחשוב מחוץ לקופסא והוא בטח צריך להקשיב לאנשים סביבו. הוא צריך להיות נגיש להם, לדעת ללכת לפניהם ולהראות את הדרך, לא לוותר לאורך זמן גם אם נראה שבטווח קצר או אפילו בינוני הוא שוגה וסוטה מדרכו. מנהיג חייב לזכור את ההבטחות שלו ולעשות הכל כדי לקיים אותן. גם אם זה לוקח זמן.

הוא צריך להאמין ששינוי צריך לקרות, כי בשביל זה הוא הגיע. לשנות. הוא צריך להיות סבלני כדי להשיג את השינוי ובעיקר הוא זקוק ליכולת לשכנע את אלו המסתכלים אליו כי השינוי יבוא וכי גם הם צריכים סבלנות. שינוי לוקח זמן. הרבה זמן. לרבים מאיתנו אין סבלנות. אנחנו לא מסוגלים לדחות סיפוקים. חייבים הכל עכשיו ומיד.

התפקיד של המנהיג שלנו הוא להסתכל שלושה, לא. חמישה צעדים קדימה. לנסות ולצפות את שיתרחש. הוא אגב, לא יכול לוותר על פתרונות לטווח הקצר. גם לא לטווח הבינוני. אבל הוא חייב להשאר עם החזון לטווח הארוך כי בזה הוא בסופו של דבר הוא ימדד.

אנחנו עם מוזר. אנחנו הרבה פעמים בוחרים במי שאנחנו יודעים שלא יעשה שינוי אמיתי. שישמור על הקיים. כמו שהוא. כי התרגלנו. תפקידו של המנהיג הוא לשנות. מנחם בגין היה מספיק אמיץ כדי לשנות. יצחק רבין היה אמיץ מספיק כדי לשנות. גם אריאל שרון. גם יאיר לפיד.

אני יודע זה מוזר. ברגע זה סומנתי. אז אני חוזר לחודש ינואר 2010 אז כתבתי בבלוג שלי את הדברים הבאים: "יכנס לפוליטיקה או לא יכנס. לי נדמה שזו בכלל לא שאלה. יש בו ביאיר לפיד את כל התכונות שיכולות להפוך אותו למנהיג בעוד כמה שנים. למה לפיד? למה בעוד כמה שנים? למה שנבחר בו? בדיוק מהסיבות שבחרנו באבא שלו. בגלל הכריזמה, בגלל המחוייבות, בגלל רהיטות הדיבור….. דווקא במדינה משוסעת חברתית כמו שלנו, כאשר הקיטוב בין בעלי ההון לבין חסרי הכל הולך וגדל, נדמה שיאיר לפיד הוא המנהיג שאנחנו מצפים לו. אבל רק אם הוא יעבוד חכם. לא ירוץ קדימה, לא יתן למאורעות להכתיב לו את הדרך….לפיד צריך לקבוע את הדרך בעצמו. הוא צריך לקחת נשימה ארוכה ולהתחיל במסע מפרך ומתיש לליבה של החברה הישראלית. יש לו את כל המדדים להצליח ולעבור את המסע בהצלחה יתרה… צריך לחרוש ולעבוד קשה ולהגיע למטה כי רק מרייטינג טלויזיוני לא מגיעים עד למעלה. אפשר להגיע למקום גבוה, לזמן קצר אבל לא עד למעלה, לא עד המדרגה האחרונה. בשביל זה צריך לנשום עמוק, לוותר, להיחשף, לפתח עור של פיל וכן, לנצל את הקשרים, היכולות ואפילו את הפוטוגניות והבלורית.

מנהיג צריך עוד דבר אחד. הוא צריך לקבל החלטות בלי פחד. בלי פחד מהביקורת. בלי פחד מהסובבים אותו. החלטות שנובעות מהאמת הפנימית. מהידיעה שההחלטה שלו היא האמת שלו, היא זו שהוא צריך ללכת איתה. אמת שבמקרים רבים שומעת את היועצים, את הפקידים אבל היא זו שמקבעת אצל המנהיג את המדיניות שאיתה הוא צריך ללכת. להבין שגם להם, לפקידים, הבכירים ככל שיהיו, יש אג'נדה, יש חלומות, יש תפישת עולם, לא תמיד היא זהה או מזדהה עם זו של הראש. של המוביל. של המנהיג. מנהיג חייב להזהר לא להיות מובל. מנווט על ידי אחרים.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s