פעם עבודה בתחנת דלק היתה עבודה של קריירה כמו מלצרות של פעם, כזו שאתה רואה היום רק במסעדות בחברה הערבית או במסעדות ה"שוקיות" פינתי טעמי וחברותיהן.
לא אשכח את המתדלקים בתחנת הדלק של פז ליד הבית. כאלה שהיו עם חיוך על הפנים מתייחסים לכל לקוח כאילו הוא הכי חשוב. כאלה שהכירו אותי ואת אבא ואמא. שאמרו שלום ושאלו אם צריכים עזרה במשהו, כאלה שבזמן שהם בדקו את מפלס השמן, היית בטוח שהם לא עושים שם איזה תרגיל כדי להכריח אותך לקנות כמות של שמן שאתה בעצם לא צריך.
אח"כ הגיעו הקומבינות. די. הגיע הזמן להפסיק איתן.
עבודה מועדפת צריכה להיות כזו שהיא גם נותנת מענק וגם ערך חברתי. וחברות הדלק? אחרי שהן החזירו לעצמן את הבעלות והקימו תחנות נוחות שמוכרות אופניים חשמליות. איך להגיד הדבר הכי מועדף בהן הוא שהן מקבלות כח אדם זול לתקופה קצרה בלי צורך לפחד מקביעות ושאר מרכיבים סוציאליים ארוכי טווח ואפילו בלי שצריך לשלם אחוז כל שהוא לחברות כח אדם .
בעצם עבודה מועדפת חייבת להיות כזו שיש בה ערך מוסף, שהיא לא כח עבודה זמני וזול. אגב, את זה צריך להגיד גם על השירות האזרחי/השירות הלאומי. אני מחכה שגם שם תקום ועדה שתקבע מה מותר ומה אסור.
שתגיד האם מותר ששירות אזרחי זה להיות פקידים ופקידות במשרדי ממשלה פשוט כדי לחסוך בתקנים. שתאיר את עינינו ותסביר איך יכול להיות שהפקידות בבתי החולים הן נערות צעירות שבאמצעותן חוסכות קופות החולים כסף רב בהעסקה ישירה אמיתית והוגנת.
עבודה מועדפת ושירות אזרחי/לאומי הפכו לשיטה החדשה של ידיים עובדות בזול לזמן קצר. את זה צריך להפסיק. ובכל הנוגע לעבודה מועדפת מה שצריך לעשות זה לדאוג שהתקציב לעבודה מועדפת ישאר כפי שהוא ורק התפקידים ישתנו. אז כן. בינתיים תודה על זה.
אגב, אם צריך לקצץ בתקציב משרד הרווחה 62 מליון ש"ח ואפשר שמתוך זה 36 מליון זה יהיה מחוק העבודה המועדפת. אני חושב שזה יותר הגיוני מאשר לחתוך בפרוייקטים חברתיים אמיתיים. אבל זו סתם הערכה לא מבוססת כמובן.
Social Traveller - מבט אישי על הישראלים 