resized_007rivlin

נתחיל בגילוי נאות. אני מאד אוהב את רובי רבלין. מעריך אותו ופעלתי למען בחירתו לנשיא מדינת ישראל. ועוד גילוי. זהו פוסט חיובי להחריד. אז מי שמחפש כסאח שיוותר.

בקו אוירי ביתי מרוחק 200 מ' מבית הנשיא בירושלים מה שאומר שבתור תומך נלהב של הנשיא החדש של ישראל הייתי אמור לשים את פעמי לסוכתו ולאחל לו שנה טובה. מכיון שמעולם לא הלכתי לסוכת הנשיא ולא משנה מי זה היה, הייתי בטוח שגם השנה, למרות הערכתי ההולכת וגדלה לרבלין לאור התנהלותו מאז בחירתו לתפקיד, הייתי בטוח שגם השנה לא אלך. "ממילא יהיו שם אלפי אנשים והסיכוי שאגיע אליו כדי לברך ולהגיד כמה מילים שווה לאפס" חשבתי לעצמי.

אבל אז הגיעה ההודעה עם התמונה שפרסמה רוני אילון, הממונה על התוכן והאסטרטגיה בבית הנשיא, הסוכה הניידת של רבלין תגיע ביום ראשון ללוד. זהו, בזה הרגע ידעתי שאת פעמי אשים בראשון בבוקר לעיר שהדבר היחידי שרוב הישראלים יודעים עליה שהיא היתה פעם שדה תעופה.

הגעתי הבוקר ללוד מוקדם מהמצופה. והתחלתי להסתובב בעיר שאינה נמצאת בדרך כלל על מסלול הנסיעה שלי. העיר השתנתה לבלי היכר. תנופת בנייה, מתחמים ירוקים וגני משחקים ציבוריים, מרכזים מסחריים ובכלל נראה שסוף סוף העיר הזו פרצה דרך. מודה, לא הסתובבתי בכל העיר, אני בטוח שבחלקים לא קטנים שלה עדיין מתגוררות אלפי משפחות במצוקה כלכלית, שהתושבים הערבים עוד לא זוכים לכל מה ששכניהם היהודים מקבלים ובכל זאת, העיר השתנתה.

resized_009rivlin

בזמן הציפייה לבואו של הנשיא פגשתי חלק מפרנסי העיר, את אביב וסרמן, סגן ראש העיר ומהראשונים שהרימו את הכפפה ועברו מהצפונבוניות של מדינת תל אביב, ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר והיום משמש בהתנדבות כיו"ר החברה לפיתוח לוד. חברה שעושה דברים נפלאים בעיר, את אביבית בנגוס-כהן, תלמידה שלי לשעבר מבית הספר לעבודה סוציאלית בתל אביב המשמשת היום, בין חיפוש עבודה אחד לשני, כרכזת של בית קפה קהילתי המופעל על ידי נערים ונערות תושבי לוד וכמובן, איך אפשר בלי ח"כ איציק שמולי, הראשון שהרים את הכפפה שם בשלהי המחאה החברתית של 2011 ועבר להתגורר בלוד וסחב אחריו עשרות סטודנטים ומשפחות צעירות שלאט לאט הופכים את העיר המנומנמת ולא מפותחת שהכרנו לסוג של כרך עם פעילות חברתית רחבת היקף.

resized_005rivlin

ואז הגיע ריבלין. בלי רעש וצלצולים, בלי מחוות מיותרות, בלי שיירה של עוזרים ומלחכי פינכה. אמר שלום לילדים שחיכו לו בשורה מסודרת עלה על הבמה והתיישב וכך במשך זמן ארוך פשוט הקשיב  לדוברים, לראש העיר, לח"כ שמולי שסיפר איך בתקופת המחאה פתח ריבלין, אז יו"ר הכנסת את "בית העם" למובילי המחאה, לנציגי הצעירים והפעילים החברתיים, יהודים ומוסלמים. ובאמצע דיבר. דיבר על החשיבות של לוד. על החשיבות של דו קיום בעיר מעורבת, בעצם רמז על התפקיד שלו כנשיא. נשיא של העם. לא מורם מעם. נשיא בגובה העיניים. זהו הנשיא העשירי שלנו. מבחינתי הנשיא הראשון אחרי הרבה מאד שנים, אפשר להגיד שמאז הנשיא הרצוג, שהעם בא קודם. רק אח"כ התפקיד. רק אח"כ הכהונה.

כשראיתי את ריבלין על הבמה, כשהתבוננתי בו מתהלך בין הסוכות המייצגות את העשייה הרבה בלוד, מתעניין, מקשיב, שואל ומציע ידעתי שסוף סוף יש לנו נשיא שהוא גם מנהיג. נשיא שאצלו בבית יבקרו לא רק שועי עולם ובעלי חברות עשירים אלא גם העובדים שלהם, האזרחים הפשוטים. הבנתי שראובן ריבלין הוא נשיא שעדיף להתארח בסוכות נודדות ברחבי הארץ על פני ארועים מיוחצני"ם הכוללים זמרות שמתיישבות על ברכיו ושרות כאילו היה סבא רבה או סנטה קלאוס.

resized_006rivlin

אפשר להגיד על ריבלין הרבה דברים. אבל היום, אני ראיתי מנהיג. מנהיג רגיש, מנהיג נרגש. מנהיג שסלע קיומו בא מהעם שהוא נשיאו. אני משוכנע שהנשיא ריבלין ימצא לעצמו עוד סיבות רבות להפגש עם הישראלים לסוגיהם, עם הקהילות שעליהן מושתתות תרבותם ושפתם, עם המשפחות מעוטות ההכנסה והעובדים העניים. אני בטוח שהנשיא העשירי של מדינת ישראל יעלה לראש השיח הציבורי את חמשת הממי"ם של ז'בוטינסקי: מעון, מורה, מלבוש, מרפא, מזון. רוצה לומר, רוצים לשנות את החברה הישראלית? בואו לבית הנשיא בירושלים.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s