restartisrael

צפיתי בראיון עם נרקיס. הבנתי שהוא רוצה שביבי יזמין אותו לשיחה ויתן לו כל מיני תמריצים כדי שיחזור לישראל כי אם לא הוא ישאר בגרמניה.

אני מניח שהוא רוצה דירה בתל אביב בסיבסוד ממשלתי, עבודה מכניסה עם התחייבות ממשלתית על הכנסה קבועה במקרה של פיטורין. בקיצור, הוא רוצה שביבי  יתחנן בפניו לחזור. יגיד לו שבלעדיו מדינת ישראל לא תשרוד.

צפיתי וגם ראיתי את האנשים שהוא הצליח להביא לכיכר. מודה שאני לא השתכנעתי. לא בגלל שיוקר המחייה פה גבוה. אלא בגלל שבמקום להאבק כאן על יוקר המחייה – הוא חי שם וקורא לאנשים לבוא אליו לכמה שנים כדי שיתברר שאי אפשר לקיים את מדינת ישראל בלעדיהם ולכן יביאו אותם במהירות לארץ עם הטבות מטורפות של תושבים חוזרים.

ומה עם אלה שלא יכולים לנסוע? כי אין להם כסף להגיע לשם? כי אין להם עבודה מובטחת? כי פשוט אין להם? שוב חזרנו לשנת 2011 – מחאה של תושבי מדינת תל אביב למען תושבי מדינת תל אביב. גם שם זו בסוף לא היתה מחאה של העם. זו היתה מחאה של קבוצה מצומצמת (כן כן, אני זוכר שיצאו מליון לרחובות) שלא הצליחה לחבר בין החלקים השונים של החברה הישראלית, למרות שלפחות חלק ממובילה בהחלט כיוונו לכך. זו אינה הדרך.

כדי להוריד את המחירים פשוט צריך להפסיק לקנות. צריך להפסיק לקנות את מה שיקר איפה שיקר. צריך להגיד למגדלים, ליצרנים, למשווקים שדי. זהו זה. מספיק לחגוג על הגב שלנו.

בשביל זה ממש לא צריך לנסוע לגרמניה – אם ניסע לגרמניה לא נילחם כאן. מי שרוצה שיסע. שיברח לשם. במקום להתמודד כאן. ואפשר להתמודד כאן עם יוקר המחייה

רוצים להאבק עם מיליציות המיסוי (כפי שקורה להם גיא רולניק) תעשו את זה מישראל.

רוצים ליצור תחרות במזון, תעשו את זה בישראל. תעשו מה שעשו תושבי קרית יובל בירושלים במאבק בשופרסל והסניף היקר שלו. בכלל, האם חשבתם לרגע שהמאבק של תושביה החילוניים של מדינת תל אביב בעד פתיחת חנויות בשבת רק גורמת להעלאת יוקר המחייה כי הרי כל אותם סופרמרקטים יקרים בטירוף?

רוצים לייצר תחרות בשוק הבנקאי והחוץ בנקאי, תעשו את זה כאן. צריך ללחוץ על בנק ישראל לאפשר ולהקל על פתיחת אגודות אשראי וקואופרטיבים מצד אחד ומהצד השני להפעיל רגולציה ופיקוח הדוקים ביותר על האשראי החוץ בנקאי, וזאת במקביל לפעולות שייצרו תחרות אמיתית בין הבנקים, לא רק בנושא העמלות אלא בעיקר בתחומי הריביות והשימוש בכספים שמגלגלים משקי הבית בבנקים – זה הכסף הגדול שלהם.

רוצים לנסוע לגור כמה שנים במקום אחר כי הציעו לכם עבודה טובה – אחלה. תעשו את זה, אבל אל תעטפו את זה בעטיפה אידיאולוגית.

ישראל של 2014 היא לא זו של 1948. ממש לא. אבל היא שלנו. וצריך לשמור עליה. וצריך לקיים בה חיים יחד עם השותפים שלנו כאן. כל השותפים שלנו כאן.

אנחנו צריכים לקבל ממנה וגם לתרום לה. אנחנו צריכים להלחם במה שלא בסדר ולקבל את מה שמגיע לנו בזכות ולא בחסד.

רוצים להוריד את עלויות המזון שאתם קונים – תיקנו במקומות יותר זולים. יש לי חברה שכל יום שישי עוברת בין כמה רשתות שיווק כדי להוזיל את עלויות המזון. לפני כמה שבועות התחלפה רשת השיווק שליד ביתה. במקום סופרמרקט של מגה הופיע סניף של אושר עד. איזה אושר 10-15 אחוז פחות ככה בלי בכלל להתאמץ.

נכון. יש דברים שהיא לא מוצאת שם. מוצרים ללא גלוטן למשל. אז בינתיים היא רוכשת חלק מהם במקומות אחרים – אבל אני בטוח שאם תעשה פנייה לבעלים של אושר עד – גם מוצרים אלו יהיו שם פשוט כי יהיה להם ביקוש. והם יהיו זולים יותר – פשוט כי אפשר למכור יותר בזול.

רוצים להוריד את מחירי הדיור? שהסטודנטים יודיעו למשכירי הדירות שהם לא שוכרים דירות לקראת שנת הלימודים כי זה יקר להם. אם אלפי סטודנטים לא ישכרו דירות למשכירים לא תהייה ברירה, הם יורידו את המחירים ומשם אפקט הדומינו כבר יעבוד. (אגב, למרות שאני אומר את זה כבר יותר משלוש שנים, כנראה שלסטודנטים אין כח להתארגן כך וזה מתפספס. חבל).

רוצים להוריד את עלויות הדיור שלכם תגורו בשוליים של מדינת תל אביב. אפשר לגור שם יותר בזול. גם במקומות אחרים. באשקלון בונים המון, והדירות לא מאד יקרות, למי שרוצה לקנות. יש רכבת טובה ואפשר להגיע במהירות למדינת תל אביב לעבודה ובחזרה.

יש עוד המון דברים שניתן לעשות. ובעיקר מה שצריך זו סולידריות חברתית, כזו שמחברת בין מעמד הביניים לזה שמתחתיו ועובדים יחד כדי לייצר פתרונות של דיור, של תעסוקה, של חינוך וכלכלה.

הברלנאים, אם טוב להם שישארו שם. אבל שלא ינסו למכור לנו שלכולנו יהיה יותר טוב שם. הרי כבר למדנו מה קורה ששמים יותר מידי יהודים יחד במקום אחד. אנחנו אוכלים אחד את השני.

לפחות בישראל אנחנו מרגישים בבית ותמיד יש לנו מישהו ללכת אליו ול"התנחל" אצלו על הספה לכמה ימים או אפילו יותר מכך.

המאבק ביוקר המחייה תלוי בנו.

המאבק באיכות השירות הציבורי שאנחנו מקבלים, תלוי בנו.

המאבק להשגת רמת חיים טובה יותר, תלוי גם הוא בנו.

אבל לא ממקום של תתנו לי ומגיע לי. גם זה. אבל קודם כל ממקום של "אני לא מוכן לשלם כל סכום עבור המילקי, הדירה או הסרט שאני רוצה ללכת עם אישתי והילדים".

אז רוצים מחאה אמיתית? לא צריך בשביל זה לצאת לרחובות. לא צריך הפגנות. צריך להפסיק לקנות מה שיקר. צריך לגרום לממשלה להרחיב את הפיקוח על מוצרי מחייה בסיסיים, כולל מזון מיוחד לחולים, כולל מזון לתינוקות ואפילו טיטולים.

רוצים מחאה אמיתית? פשוט לא קונים איפה שיקר. לא קונים מה שיקר. יש תחליפים.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s