"אשכנזי מניאק", כך צעק אליי בסוף השבוע נהג מונית תל אביבי שלדעתו לא פניתי מהר מספיק מהרחוב הקטן אל אחד מרחובותיה הסואנים של מדינת תל אביב.  "תעופו מכאן כולכם", הוא המשיך בעת שחלף מימין והרים את ידו הקפוצה שממנה מזדקרת לה אצבע אחת בתנועה הדומה יותר לקללה. די נדהמתי. לרגע קפאתי. הצטמררתי. מה בדיוק עשיתי שמגיעה לי קללה מהסוג הזה. בכלל קללה על סבלנות וסובלנות.

בסך הכל, הוא לא היחידי. בטח לא בחודשים האחרונים, ברבים מהימים בהם אני מסתובב בפריפריה ובמרכז הארץ אני ניתקל, לא אחת, בקריאות שטנה הנוגעות למוצא של הורי או יותר נכון סביי  וסבותי. אלו הגיעו בראשית המאה הקודמת מרוסיה אך הורי, שניהם נולדו בישראל, אבי נולד בבית החולים משגב לדך, אז ברובע היהודי בירושלים ואמי בחיפה, שם התגוררה עם הוריה בשכונת בת גלים עד גיל 12. סבי האחד היה מהנדס מים במקורות והשני חצרן בית הספר לאמנות בצלאל. מה שנקרא "אשכנזים מניאקים שגנבו את המדינה".

הורי לא קיבלו מתנה דירה מממשלת ישראל, אבי עבד שנים רבות בשתי עבודות ואף יותר, כדי לפרנס אותנו. גם אמי עבדה שעות ארוכות ובמידה מסויימת היינו, אחיותי ואנוכי ילדי מפתח. בבית בו ניתן היה "לאכול מהרצפה" מרוב נקיון היינו חיים עם עקרון בסיסי אחד. לכבד בני אדם באשר הם בני אדם. זה לא היה חשוב מי הם ומה הם עושים, היכן נולדו ומה מוצאם. בשכונת בקעה בה התגוררתי עד גיל 14, לא התגוררו אז האנגלוסכסיים והפרנקופילים של היום. היא בהחלט לא היתה שכונת יוקרה. נהפוך הוא, אך ברחוב שבו גרתי , מרדכי היהודי, היה דו קיום מדהים בין דיירים חילוניים לדתיים, בין מזרחיים ואשכנזים, בין יהודים וערבים. כן גם כמה משפחות ערביות גרו ברחוב ויחד היינו משחקים כילדים.

פעם היו צועקים לי שמן, מכוער, משקפופר, אבו ארבע. גם כשהייתי ילד ונער ובטח לאחר מכן במהלך חיי הבוגרים. הפעם האחרונה שהרגשתי את העוצמה הזו של השנאה לאשכנזים היתה בשנת 1999. אני מודה שלא זוכר למה, אבל כשחיפשתי את המילה אשכנזי בארכיון שלי מצאתי גלופה של חולצה מאותה שנה עליה הססמה "אני אשכנזי גאה".

ומדוע שלא אהיה מה בדיוק לקחו סביי וסבותיי ממישהו אחר, מתי בדיוק השתמשו הורי בכספי מדינה כדי להעשיר את עצמם על חשבון אחרים. למה בדיוק הייתי אני זכאי בתור אשכנזי עם שתי אחיות בלבד שאינו עומד בשום קריטריון לקבלת תקציבים ממשלתיים למעט משכנתא לזוגות צעירים ברמת התמיכה הנמוכה ביותר פשוט בגלל שזה מה מוצאי ומצבי המשפחתי איפשר מבחינת הקריטריונים.

הבחירות המתקרבות בוודאי יעסקו גם בשאלת המוצא והעדות של המועמדים, של המתמודדים, של הבוחרים. אין לי ספק שבפרשת ישראל ביתינו עוד "ישחקו" על תפקידם של העולים מחבר המדינות בשחיתות הנוראה הזו, אני משוכנע שההתבטאויות על כך שהמדינה נותנת להם הרבה יותר מאשר לאחרים עוד יעלו ויתגברו.

אני בטוח שגילויי גזענות כלפי עולים יוצאי אתיופיה ילכו ויתגברו ואיתם גם האלימות המילולית לכל מי שנדמה שהוא מייצג אליטה חברתית או כלכלית. אני מודה שמעולם לא התייחסתי לנושא המוצא כגורם משפיע על קבלת ההחלטות שלי, בין אם מדובר בהחלטות אישיות ומשפחתיות ובין אם מדובר בהחלטות בתחום התעסוקה והקריירה. אדם הוא אדם באשר הוא אדם. בין אם הוא גבר או אישה, בין אם הוא מבוגר או צעיר, בין אם הוא אשכנזי, מזרחי, בעל חזות כהה או שעורו מבהיק.

גילויי הגזענות בחברה רב תרבותית כמו שלנו הם, ככל הנראה, חלק מהחיים שלנו. כור ההיתוך שלנו, נשבר כבר מזמן, אבל הגיע הזמן שנלמד לחיות כחברה רב תרבותית, כזו שמקבלת את כל מרכיביה לשלם אחד אך בה בעת מאפשר לכל קבוצה לשמור על מורשתה הישגיה התרבותיים ומאפייניה.

הקריאה "אשכנזי מניאק", לא עוזבת אותי מאז שלח אותה לחלל האויר אותו נהג מונית מתל אביב. עכשיו אני בטוח שיש בי משהו פגום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s