הלוביסטים הלא רשומים

בשבוע שעבר התכנסה ועדת השקיפות בראשות ח"כ סתיו שפיר, לדון בדרכי העיסוק של הלוביסטים הרשומים בכנסת ובמשרדי הממשלה. שפיר, מגובה בתמיכתם של פעילים חברתיים, ראשי משרד האוצר לשעבר ואנשי אקדמיה הסבירה לנציגים של משרדי הלובי הגדולים בישראל שמה שהיה לא יהיה יותר.

לאחר שצפיתי בחלק מהשידור וקראתי את הסיכומים שהתפרסמו בתקשורת לא יכולתי שלא להרגיש מתוסכל משהו. בדיון שהתקיים העלו על המוקד את חברות הלובי והלוביסטים הרשומים בכנסת. אלו המגיעים למשכן בכל יום בו הכנסת פועלת, עונדים לצווארם את האישור עם התג הכתום ועושים את עבודתם. מי ביושר ומי בפחות. אבל מה לגבי כל אותם לוביסטים שאינם רשומים כלל. שעובדים מתחת לרדאר, שחלקם אפילו השתתף בישיבה כסוג של יועצים ליו"ר הועדה כשהם עצמם משמשים כלוביסטים לחברות ואנשי עסקים במשק רק שבמקום להקרא לוביסטים הם קוראים לעצמם, יועצים אסטרטגיים, יועצים כלכליים או סתם עורכי דין מכובדים המנהלים פגישות ודיונים עם נציגי המערכת המחוקקת והמבצעת באיצטלה מקצועית כזו או אחרת.

מה בעצם צריך לעשות, בשם השקיפות שאותה דורשת ח"כ שפיר. מה צריך לדרוש מלוביסטים שהם נציגים של ארגונים כלכליים כמו מרכז השילטון המקומי (להם אפילו יש חדר בכנסת), לשכת עורכי הדין (היו"ר החדש הצהיר שהוא הולך להגדיל את מספר הנציגים של הלשכה בכנסת פי שישה), התאחדות התעשיינים, רשות המים, רשות החשמל ואחרים, האם מנהלי רגולציה של חברות התקשורת נחשבים ללוביסטים? האם מישהו עוצר אותם מלהופיע בחדרי חברי הכנסת או פקידי האוצר ומשרד התקשורת?

מה תפקידה של השקיפות במקרים של יצירת תפקידים חדשים בחברות ממשלתיות כמו חברת הדיור הציבורי עמידר שמלבד יועצים אסטרטגיים, עם רקע של עבודה בשירות הציבורי, החליטה, לקראת שינוי החזון העסקי שלה לייצר מחלקה העוסקת בקשרי ממשל – למה בדיוק חברה ממשלתית שמקבלת את עבודותיה מהמדינה צריכה לוביסט פנימי משלה?

אסור לנו גם לשכוח את עורכי הדין והפקידים הבכירים לשעבר שמופיעים לפגישות, לבד או עם המנכלי"ם של החברות שאיתם הם עובדים במשרדי הממשלה השונים – האם מישהו באוצר נתן אי פעם הנחייה לא להיפגש עם ניר גלעד שהרי ברור שהוא לוביסט לכל דבר ועניין, האם מישהו באוצר סירב להיפגש עם מנהל הכספים לשעבר של הרכבת הקלה בירושלים שהיה בתפקידו הקודם סגן הממונה על התקציבים? ומה קורה כאשר שרי משפטים לשעבר כמו יעקב נאמן או משה שחל מבקשים פגישה עם בכיר במשרד ממשלתי כל שהוא – האם זוהי לא עבודת לוביסטים פר אקסלנס? האם העובדה שפקידים בכירים לשעבר בשירות הציבורי, מכלל המשרדים, מנצלים את קשריהם במקומות העבודה החדשים שמצאו לעצמם, אינה הופכת אותם באחת ללוביסטים? בהחלט כן. רק שהשקיפות, נכון להיום, לא חלה עליהם וגם לא על הפקידים המכהנים הנפגשים איתם.

ועוד לא דיברנו על חברי המרכז או הלשכה של המפלגות השונות. הם הרי מסתובבים במשכן בלי רישום ובלי כל פיקוח – האם הם לא עושים עבודת לוביסטים טהורה?

הבעייה לא נמצאת בהכרח אצל מי שעל צווארו יש סרט כתום – הבעייה היא אצל אלו שאינם עונדים סרטים כאלה ואינם נמצאים תחת פיקוח אמיתי – אני בעד להדק את הפיקוח על הלוביסטים, לדרוש מהם לחשוף את האינטרסים הגורמים והנושאים שאותם הם מייצגים אבל באותה נשימה ממש לדרוש את אותם דברים בדיוק גם מכל האחרים.

לסיום אגיד רק את זאת – השקיפות חשובה ביותר – אבל היא לא יכולה להסתיים מתחת לפנס. היא חייבת ללכת למקומות בהם מסתתרים אלו שחושבים שהם יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.