מודה שזה מפחיד

מודה שזה מפחיד. ללכת בירושלים הריקה.

אתמול בלילה כשחזרתי לעיר אחרי יום עבודה עברתי דרך מחניודה. לא המסעדה, השוק והשכונה. היה כמעט ריק. אפשר היה אפילו למצוא מקומות חניה, דבר לא אופייני לשוק.

משם נסעתי למרכז העיר, נחלת שבעה והרחובות ליד. בתי הקפה היו חצי ריקים, המקום המלא היחידי היה הפאב האירי, נו טוב, השתיינים האלה ממילא לא יודעים מה נופל עליהם. שאר בתי הקפה היו ריקים. כמעט לחלוטין. מזג האויר היה אופטימלי לטיול לילי, אבל לא. הפחד מהסכין, מהאבן, משתק.

גם הסופרמרקט השכונתי, זה שמלא באנשים מהבוקר עד מאוחר בלילה היה ריק. והמסעדות בעמק רפאים, בהחלט ידעו ימים טובים יותר.

וזה ממשיך. גם בבוקר. באחד מרחובותיה המרכזיים של העיר, לא רחוק מביתו של ראש הממשלה. למצוא מקומות חניה בשפע זהו דבר שאתה פשוט לא רגיל לראות. מטרים רבים של אבני שפה צבועים בכחול לבן, צבע שבדרך כלל אתה פשוט לא פוגש בו, בטח לא בבוקרו של יום בו עסקים אמורים להתנהל כרגיל.

ולא נראה שזה הולך למקום טוב. כי אף אחד מהצדדים, כך נראה לי, לא מוכן לעשות את הצעד הראשון קדימה ולהתחיל לדבר. ולמה בעצם שלא יבואו אלו שעומדים בראש וישבו יחד עד שיצא עשן לבן. שיעשנו נרגילה וסיגרים יחד, שיגלגלו ג'וינט אם צריך. אבל שידברו ושירגיעו כי אחרת זה ממש לא נראה טוב.