להפסיק את ההתנפלות על העובדים הסוציאלים

גילוי נאות. בחוגים רבים אני נחשב איך להגיד, לא מעריץ גדול של העובדים הסוציאלים. יש כאלה מביניהם שאפילו די כועסים עליי. אולי אפילו לא רוצים לשמוע את שמי או לעבוד איתי. למרות כל אלה ולמרות ביקורת רבה שיש לי על מערכת העבודה הסוציאלית בישראל צריך להפסיק, מיד, את ההתנפלות על העובדים הסוציאלים שהופכת כך נדמה לעוד אחד מהטרנדים החדשים שאנחנו מייצרים כאן חדשות לבקרים. למשל ההתנפלות בלתי נחוצה על הנשים בכל הנוגע לחזקת הגיל הרך ביום אחד ולעליהום כללי שיש במחוזותינו בשבועות האחרונים בכל מה שנוגע להוצאת ילדים מביתם לפי המלצה של עובדים סוציאליים ביום אחר.

אין ספק, לעובדים סוציאלים יש כח לא קטן. אבל מוטלת עליהם גם אחריות כבדה ביותר, כזו שמחייבת אותם למשל לקבל רשיון כדי שיוכלו לעבוד במקצוע. לעומת למשל בעלי מקצוע אחרים שגם הם יכולים לחרוץ גורלות של אנשים ועליהם לא מוטלת חובה כל שהיא, אפילו לא חובה מוסרית, מלבד החובה לספק את השירות והתוצר המבוקש למשלמי המשכורת שלהם.

אני חושב שאף אחד מאיתנו לא רוצה לקנא בעובדים סוציאליים הפועלים לפי חוק הנוער והמוסמכים להמליץ לבתי המשפט על הוצאת ילדים מביתם והעברתם למסגרות חוץ או אפילו לעבור הליך של אימוץ. אני רוצה להאמין שבקרב העובדים הסוציאליים המוסמכים לכך, כמות העשבים השוטים היא מעטה ואינה שונה מהכמות שאותה ניתן למצוא בכל מקצוע ועבודה אחרת.

העובדה שבישראל לומדים בכל שנה אלפי צעירות וצעירים את מקצוע העבודה הסוציאלית רק מחזקת את המסקנה שעדיין יש לא מעט ישראליות (מעט יחסית ישראלים) שלעזור לזולת אלו לא מילים גסות, לא משהו שצריך להתבייש בו. לעומת זאת מי שצריכה להתבייש היא המדינה שבמהלך העשור האחרון ואף יותר מזה, לא טרחה להעמיד לרשות העובדים הסוציאליים מספיק כלים כדי שיוכלו להתמודד עם המצוקות ומצבי המשבר המונחות לפתחן יום יום. אם היה ניתן לעוסי"ם סל של כלים ואפשרויות טיפוליות אמיתיות מלבד קצת אמפתיה ויכולת כתיבת מכתבים והפניות לארגוני החברה האזרחית לקבלת סיוע, היינו נמצאים במקום אחר לגמרי.

נכון, יש עובדים סוציאלים שמנצלים את מעמדם לרעה. את אלו חייבים למצוא להעניש במלוא חומרת הדין לשלול את רשיון העו"ס שלהם ולשלוח אותם אל מחוץ למערכת. אבל אלו, כך אני מאמין, המעוט. הרוב מורכב מעובדים סוציאליים מסורים אשר כמויות הרפש שמוטחות בהם בשבועות האחרונים מעל דפי העיתונות ומסכי הטלויזיה דרך דיונים בועדות הכנסת השונות הן מוגזמות ומיותרות.

ממשלת ישראל חייבת לקבוע מנגנונים חדשים לעבודתם של העובדים הסוציאליים, היא חייבת לעדכן את התע"ס (תקנון העובדים הסוציאליים המהווה את הכלי הבסיסי העוסק בחובותיו וזכויותיו של העו"ס) אך יותר מכל היא חייבת לעשות רפורמה אמיתית בדרך בה פועלים השירותים החברתיים בישראל. לא עוד מחלקות רווחה הסובלות מחוסר תקציב כרוני. לא עוד עובדים סוציאליים שאינם מסוגלים לסייע לפונים אליהם פשוט מכיון שלא ניתנו להם כלים אמיתיים של סיוע חברתי, נפשי, כלכלי ואחרים.

אנחנו אוהבים לשנוא את הממסד. את הממשלה. את משרתי הציבור. אנחנו חושבים, לפעמים בצדק, שהם עובדים פחות מידי ומקבלים יותר מידי כסף. אנחנו בטוחים, שוב בצדק רב, שתמיד רואים אותנו קודם כל כרמאים ושקרנים הבאים לגנוב מאוצר המדינה ושהפקידים שיושבים מצידו השני של השולחן הם לעולם יהיו אויבינו המושבעים למרות שרבים מהם סובלים בדיוק כמונו מאותן מצוקות כלכליות וחברתיות שהן מנת חלקם של חלק לא מבוטל מהקליינטים שלהם.

בואו נודה על האמת. בסופו של דבר מדובר במשאבים. בכמה כסף אני יכול להעמיד לרשותו של עובד סוציאלי כדי שיוכל לסייע לקליינט שלו שאינו מסוגל לעמוד בתשלום שכר הדירה והוא מפונה מביתו, כמה כח יש לעובד סוציאלי להתמודד מול בעיות כלכליות חמורות הנובעות בעיקר מחסמים שממשלת ישראל עצמה מניחה לפני הקליינטים של לשכות הרווחה והשירותים החברתיים.

ובכל זאת מילה אחת לעובדים הסוציאליים עצמם. תבדקו את עצמכם. תודיעו שאתם בודקים. אולי אתם עושים טעויות. לא יזיק להודות בהם. תסתכלו פנימה ותראו אם גם אתם צריכים לעשות בדק בית. לחשוב מחדש על איך זה שכולם אומרים שאתם לא בסדר ורק אתם חושבים אחרת.

ובינתיים. היום, לקראת החגים, בואו נקווה שנוכל בקרוב, למחוא כפיים למשמע פעולות אמיצות של שרי הרווחה והאוצר לא רק להעלות את שכר העובדים הסוציאלים אלא לתקצב, בגדול ובמהירות, שורה של כלים שכל כולם מיועדים לאפשר להם לסייע כראוי ללקוחות שלהם ושהם מצידם יהיו קצת יותר ענווים וישתמשו בכח ובסמכות שניתנה להם בצורה מושכלת. ראוייה.

ובינתיים, הגיע הזמן שנקטין את אש  השינאה ההולכת וגדלה כלפי העובדים הסוציאליים לפני שיקרה כאן אסון.