את התמונה הזו צילמתי בסוף שנת 2013. בזמן שישבתי לפגישת עבודה באחד מבתי הקפה באיזור השרון, שמעתי מאחורי צהלת שימחה. הסתובבתי לאחור וראית את שני צעירים. הגבר המחייך טרם הספיק לקום ממצב הכריעה על ברכו והצעירה שישבה על הכסא שמולו היתה עסוקה בהתבוננות של פליאה ואהבה בטבעת החדשה שעל אצבעה. הדבר הראשון שעשיתי היה לבקש מהצעיר לחזור על ההצעה. כדי שאוכל לצלם. אחר כך, שותפתי לפגישה ואני ניסינו לתהות על קנקנם של השניים. מהר מאד התברר לנו שמדובר בסיפור אהבה ישראלי לא שגרתי. אולי בעצם כן. אהבה שמתחילה בצבא וחוצה גבולות. משנה חיים. שומרת על עצמה גם במהלך הטיולים שלאחר השירות. אהבה שבאה מהמקום הכי עמוק בלב. אהבה שנדמה שהיא אהבה לעולם. לעולמי עד. ואז, בערך שמונה או תשעה חודשים לאחר מכן הגיע לו חודש אוגוסט הארור של מצבע צוק איתן. יום שישי השחור שבמהלכו התברר לי כי הצעיר החייכני והתמיר אותו צילמתי כמה חודשים קודם לכן, נהרג. רב סרן בניה שראל שמו. ושם חברתו גלי.
עברה שנה וחצי ובתחילת השבוע שעבר הלכתי להשתתף ב"הותיר אחריו חברה" ארוע מיוחד במינו שארגנו חברות הכנסת איילת נחמיאס-ורבין ועליזה לביא יחד עם "העמותה לתמיכה נפשית לחברות חללי צהל" במסגרת פרוייקט "אלמנות ללא טבעת" המנסה להעלות למודעות הציבורית אך בעיקר הממשלתית את חובת המדינה לדאוג גם לחברות של חיילים שנהרגו בקרב ואשר טרם הספיקו למסד את מערכת היחסים שלהם ולהפוך למשפחות (על פי ההגדרות המשפטיות היבשות כמובן).
הלכתי כי רציתי לשמוע, להקשיב ואולי גם לצלם, הרי המצלמה הולכת איתי לכל מקום. אולי בתת מודע רציתי לסגור מעגל, להביע את תמיכתי בנשים הצעירות, גם המבוגרות יותר, אשר ביום אחד התהפך עליהן עולמן והן נשארו לבד. זה לא היה קל. ישבתי בצד. הקשבתי לסיפורים האישיים המצמררים שהעידו יותר מכל על אטימות מערכתית נוראה, על תפישת עולם צבאית מעוותת שחייבים לשנותה. לא פחות מההורים, החברות הצעירות של הלוחמים שנתנו את נפשם כדי שאנחנו נוכל להמשיך ולחיות כאן את חיינו.
אחרי חצי שעה בערך נשברתי. לא יכולתי לעצור את הדמעות. לא יכולתי להחזיק את המצלמה בצורה יציבה. בשקט יצאתי החוצה כשאני יודע שאעשה כל מה שניתן יהיה כדי שהנשים הצעירות הללו, האלמנות ללא טבעת יקבלו יחס טוב יותר מהמדינה ששלחה את אהוביהן לקרב שממנו לא חזרו.
לקראת יום הזכרון לחללי צה"ל תקראו בבקשה, תשתפו ותעזרו לשנות את הנוהלים הבלתי צודקים שלפיהם מתנהלים צה"ל משרד הביטחון של מדינת ישראל נוהלים שלפיהם הצבא אמנם נותן תמיכה נפשית לחברות אך הן עדיין לא מוכרות כלל כאלמנות. את זה צריך לשנות. לאתר העמותה לחצו על הקישור: http://www.girlfriendsidf.org.il/
Social Traveller - מבט אישי על הישראלים 