333 – זה לא מספר מיסטי

333 – זה המספר שהופיע לי הבוקר על הצג של מד הסוכרת. מודה שמפחיד. עוד פעם חזרתי ארבע שנים אחורה ליום שבו גיליתי שחליתי בסוכרת.

המסקנה די פשוטה – לא ממש דואג לעצמי. אז יחד עם כל שאר הקשקושים הבריאותיים האחרים שיש לי המצב הולך ומסתמן. עובר למוד חירום.

תוך כדי קביעת תורים ובדיקות עשיתי חיפוש בבלוג שלי אחרי כמה פוסטים מהעבר שנוגעים לסוכרת. הגעתי לאחד מנובמבר 2014 ולאחר שקראתי אותו שוב התקשרתי לאנדוקרינולוגית שלי. "תגידי", שאלתי, זוכרת את התרופה ההיא שרצית לתת לי? האם יש שינוי בהתוויה?" שמעתי אותה מקלידה על המחשב. אחרי כמה שניות היא אמרה "לא. לא השתנה". עכשיו אני עם ה- 333 שלי ממש מעוצבן. לא בריא כלכך.

אני הולך לדבר עם ליצמן. נראה אולי הוא יעזור. ואם מעניין אתכם לקרוא מה שכתבי אז. אז פשוט תגללו למטה.

למה אני צריך לשלם 1300 ש"ח לחודש לתרופה?

מה עושה חולה שיושב אצל הרופא ושומע שיש תרופה שיכולה לעזור לו. ממש לעזור. כמעט לשנות את החיים שלו. סוג של הצלה. אבל שהמחיר החודשי שהוא יצטרך לשלם בשבילה עומד על כ- 1300 ש"ח לחודש וזה עוד בלי שחישבנו את שאר ההוצאות הרפואיות.

זה מה שקרה לי היום כשהגעתי ללריסה האנדוקרינולוגית שלי. זו שאחראית לטיפול בסוכרת שלי שמסתבר שבינה לביני (הסוכרת לא לריסה) אין ממש יחסים טובים. אחרי הרבה בדיקות התברר לי שיש לי יותר מידי שורות אדומות בטופס התוצאות. רצתי ללריסה, שתבדוק ושתגיד מה צריך לעשות.

היא הסתכלה בעיון משכה בכתפיה פעם ופעמיים, הסתכלה אליי במבט מוזר ואמרה משהו כמו "התרופות שיש לך לא מצליחות לאזן אותך. צריך משהו אחר". בחיוך מבוייש סיננתי לעצמי, "איזה כיף סוף סוף זריקות על בסיס קבוע"  ושאלתי "וזה בנוסף או במקום ". " בנוסף אבל יש בעייה, לפי ההתווייה לא מגיע לך לקבל את התרופה במסגרת סל הבריאות אבל אם יש לך שבן תוכל לקבל הנחה." פה מגיע לכם הסבר יש שתי דרכים לקבל תרופות במחיר יחסית נמוך. האחת אם התרופה נמצאת בסל הבריאות והיא מתאימה בדיוק למחלה שממנה אתה סובל, או אם יש לך שב"ן, שירות בריאות נוסף או בעברית – ביטוח הבריאות שהיום יש ל- 80% מהאוכלוסייה בישראל. אם יש לך שב"ן תקבל הנחה, בדרך כלל עד חמישים אחוז, אבל לא תמיד.

"מה זאת אומרת אני לא מתאים בהתווייה", שאלתי. "המינימום לקבלת התרופה הוא תוצאה של 7.5 ולך יש 7.4." "רגע מה את רצינית?" שאלתי בתדהמה. "כן", היא ענתה. "זה החוק. התרופה עולה 1300 ש"ח למבוטח בלי שב"ן, אם יש לך שב"ן תקבל אותה ב- 600 ש"ח לחודש ואם אתה מתאים מבחינת ההתוויה תקבל את התרופה בעלות של בערך 10% אולי אפילו קצת פחות".

ופה פתאום הבנתי מה שאני יודע כבר לא מעט שנים. שיש 20% מהישראלים שאין להם ביטוחים עדיפים, שהם מגיעים למצב שהם צריכים לוותר על אוכל, על תשלומים, על חיים נורמליים פשוט כדי להשאר בחיים פשוט בגלל שהתרופות שהם זקוקים להן לא נמצאות בסל הבריאות או שפשוט הכניסו אותן לסל בהתוויה שלא מתאימה למחלה שלהם למרות שהן יכולות להשפיע בצורה משמעותית על חייהם.

סיימתי את הפגישה עם לריסה עם ערימה גדולה של מרשמים, הפניות ומכתבים. כולל המרשם לתרופה שאמורה לשנות לי את החיים. אמורה. הבנתי שאוכל לקבל אותה ב- 600 ש"ח בחודש. היא תתווסף לעוד 600 השקלים שאני ממילא משלם.

יצאתי מהמרפאה בידיעה שאני חייב, אבל חייב לעזור ל- 20% מהישראלים שאין להם ביטוח בריאות נוסף. איך? האמת שיש לי רעיון.