הטלויזיה החינוכית היתה מקום העבודה הראשון שלי לאחר השחרור מהצבא. ראשית שנות השמונים. אז עוד קראו לה טלויזיה לימודית. כשהגעתי לבנין הגדול ברמת אביב הוא היה די בודד בסביבה. מין שמורת טבע במקום שאפילו התחבורה הציבורית שהביאה סטודנטים לאוניברסיטה הצמודה היתה עבורו כמעט התחנה האחרונה.

כשנכנסתי לבנין צעדתי למשרד כח האדם. ממש קרוב לדלת. "באתי לעבודה", אמרתי בחוצפה יתרה לאיש שישב מאחורי השלט, מנהל כח אדם. "ברוך הבא", הוא אמר לי ודי מהר קיבל אותי לעבודה. לא לא בעשייה טלויזיונית, נשלחתי אחר כבוד לסייע למיין ברגים במחסן הטכני. אחרי מספר שבועות שודרגתי וניתנה לי האפשרות לעבור ברחבי גוש דן ולהביא חלקי חשמל, נורות ומנורות מכל הסוגים שבעולם, חלקי אלקטרוניקה למצלמות ומכשירי סאונד ומה לא.

האמת? די התייאשתי, כשהייתי חוזר לבנין, אחד ממקומות "הבילוי" שלי היה המזנון כמובן. שם הצלחתי לשוחח עם חלק מהעובדים, שמסתבר שהייחוס המשפחתי שלי, כבן לעובדים ותיקים בקול ישראל ובטלויזיה הישראלית, היה מוכר להם. מישהו מהם ראה אותי בדכאוני הגדול וכך לאחר כמה שבועות שודרגתי והעברתי לספור ולסדר אביזרים במחסן הגדול שהיה ממוקם ממש באמצע בין האולפנים למשרדי ההפקה והתפאורנים. עכשיו זה כבר היה מעניין.

chinuchit2

אנשים נפלאים היו שם. בין אם היו אלה הצלמים ואנשי הסאונד, התפאורנים ועובדי הבמה. המפיקות ועוזרי ההפקה וכמובן אנשי האביזרים שיחד איתם אנשי המשימות המיוחדות, אלו שיצרו במו ידיהם את חביתוש, פרפר נחמד זהו זה וכמובן קרובים קרובים.  זה היה לעבוד כמו במקום הכי טוב שאפשר. שהתלוננתי על השכר הנמוך שהיה מנת חלקי קיבלתי את השעור הראשון בקומבינות ממשלתיות. תעשה שעות נוספות הם אמרו לי. בסדר אמרתי, אבל במה בדיוק. תיקח בשעה ארבע את הכורסאות של ערב חדש לאולפן ובשש בערב תיקח אותם חזרה למחסן וכך כל יום יהיו לך לפחות שתיים או שלוש שעות נוספות.

וזה בדיוק מה שעשיתי. עבודה יצירתית ומכובדת שאפשר היה לעשות אותה גם רבע שעה לפני שיום העבודה הרגיל מסתיים ולסיים אותה למחרת היום, רבע שעה לפני שיום העבודה הרשמי מתחיל. אבל היי. שעות נוספות קיבלתי ובתקופה של אינפלציה נוראית זה בהחלט היה משהו חשוב.

הימים במחסן האביזרים בהחלט היו מעוררי יצירתיות. עבודה עם אביזרנים ותיקים שאיפשרו לי ללמוד כיצד מייצרים את מה שנראה אח"כ על המרקע כחדרי סלון מדוגמים, מטבחים מלאי כל טוב, חדרי שינה כאופנת הימים ההם, כל אלה חיזקו בי את הרצון להפוך את ההפקה הטלויזיונית לקריירה העתידית שלי.

זכורים לי במיוחד המפגשים עם יהורם גאון, בימים בהם צולמו הפרקים לתוכנית המיתולוגית "קרובים קרובים", גאון, היה ידוע בחיבתו לספרים עתיקים וכמעט בכל יום צילומים הוא היה נכנס למחסן האביזרים, עובר לחלקו האחורי שם החזקנו את הספרים ששמשו כאביזרים לספרייה בסלון ובודק אם יש ביניהם כאלה שהם באמת ספרים עתיקים ומעניינים שנאספו על ידי אנשי המחסן מדירות של אזרחים שנפטרו ובני משפחותיהם מסרו את רכושם לכל דורש או שעל המדפים היו באותו הזמן קוביות קלקר עטופות בכריכות נייר של ספרים שהתקבלו מההוצאות כדרך לקידום מכירות, הידועה היום יותר כתוכן שיווקי.

בימים ההם הכרתי את חני נחמיאס המופלאה, את שרי צוריאל, חברי זהו זה, אני כמובן התלהבתי בעיקר מהלהקות שהופיע בתוכנית מידי שבוע (מתופף ומוזיקאי שכמוני), יהורם גאון והקאסט של קרובים קרובים, חנה מרון, ליאורה רבלין, תיקי דיין, אילן דר וכמובן הבמאי האלמותי יצחק שאולי. התרגשתי מאד לראות את שמי ברשימת הקרדיטים והרגשתי חלק אמיתי מיצירה תרבותית משובחת.

זו בהחלט היתה תקופה נפלאה שהסתיימה אחרי כשמונה חודשים כהצטרפתי לצוות ההפקה של עיריית תל אביב ושם הגשמתי את החלום הראשון שלי כמפיק ארועים כשהאהוב עליי ביותר היה "לילות יפו".

מאז הגעתי לבנין ברמת אביב רק כמרואיין. חלק מהצוות עוד פגשתי שם למרות שרבים עזבו כשהוקם ערוץ 2 ודן שילון כמו גם דודו טופז השתלטו על המרקע מאולפנים פרטיים שהוקמו ברחבי גוש דן.

בשנים האחרונות עיקר הקשר שלי עם החינוכית היה דרך תוכניות אקטואליה שהופקו על ידי מפיקים חיצוניים, הוקמו ערוצי ילדים שאמנם לא עסקו בתכנים חינוכיים בלבד אך הראו שאפשר לעשות טלויזיה טובה גם אם היא לא ממשלתית או ציבורית.

אני עצוב שהטלויזיה החינוכית נסגרה אבל יודע ששידורים של תוכניות נפלאות מהארכיון שלה ימשיכו להתקיים ומכיון שהחינוכית היא שידור ציבורי יש בהחלט הגיון לאחד את כל המשאבים הציבוריים בנושא זה במקום אחד. במקרה הזה. התאגיד, אגב, מפרסומים שראיתי אני מבין שחלק מהתוכניות החינוכיות הטובות כמו גלילאו ימשיכו ב"כאן חינוכית", אולי הנזק לצופים לא גדול כלכך.

ולגבי העובדים. כן. כל עובד מפוטר זה חבל. אבל תזכרו שמדובר בעובדי מדינה. הם לא הולכים הביתה בהכרח (אלא אם יבחרו במסלול הפרישה המוקדמת), ומה עם הכסף הנדלני הגדול? זו בעצם השאלה שמעניינת את כולכם. אני רוצה לקוות (למרות שאין כמעט סיכוי) שהכסף לא יבלע סתם בתוך המשפך התקציבי של האוצר. אם חברי הכנסת רוצים להשפיע באמת שיעבירו בחקיקה את החובה להשתמש בכסף הזה לצרכי המשרדים החברתיים. כתוספת כמובן. לא במקום.

אהבתי את החינוכית. כמי שצופה בלא מעט תוכניות של התאגיד (לא החיקויים של הערוצים המסחריים), אני בהחלט חושב שיש סיכוי שכאן חינוכית תהייה אלטרנטיבה ראוייה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s