הגיע הזמן שחברי הכנסת יעברו קורס התמודדות עם כעסים וגם קצת נימוסים והליכות לא יזיקו

גסות הרוח וחוסר הנימוס של ח"כ אורן חזן כלפי ח"כ אילן גילאון וחברי כנסת אחרים היא בהחלט בלתי נסבלת. אבל לצערי הוא לא היחידי. מי שצופה דרך קבע בשידורי ערוץ הכנסת יכול לצפות לעיתים במאבק בין חברי הכנסת לא על עקרונות וערכים אלא מי יהיה יותר גס, יותר אלים, יותר מאיים, דבר שיאפשר לו קידום מהיר ברשתות החברתיות, אייטמים בערוצי הטלויזיה וכמובן הזמנה לאופירה וברקוביץ.

פעם זה לא היה כך. מי שהיה בכנסת לפני שלושים שנה, בתקופת היותו של יצחק שמיר כראש ממשלה ואחריו יצחק רבין יזכר, אולי בגעגועים, בכנסת שבה ההערכה לחברי הכנסת, הדרת הכבוד כלפיהם היתה מן המפורסמות. גם אז היו צעקות במליאה, היו דילים פוליטים ואפילו מלוכלכים למדי אבל השפה והסגנון היו אחרים. היה קוד אתי של לבוש ושל שיח מבלי שצריך היה להעלות אותו לאישור ודיון בועדת הכנסת כל שני ורביעי.

לפני שנים רבות הכרתי את חנה בבלי, קראתי את הספרים שכתבה ואפילו אהבתי חלק גדול מהם כי, מה לעשות, להתנהג בנימוס זה לא דבר רע. אם אתה מתייחס לאחרים בצורה מכובדת לא הופכת אותך בהכרח לחנון אשכנזי שמאלני ובטח שלא בוגד.  במדריך התדמית, הנימוסים וההליכות שכתבה תלמידתה המסורה של בבלי, תמי לנצוט ליבוביץ כבר לפני יותר מ-20 שנה היא כתבה בין השאר את הדברים הבאים. " נבחר ציבור, הוא מקצוע. רק מי שרואה בתפקידו כנבחר ציבור שליחות ואורח חיים יכול ללמוד את המקצוע השוחק והתובעני הזה עד לפרטי הפרטים שבו. נבחר ציבור חייב להיות מקצוען, הוא חייב לשרת את הציבור אשר בחר בו ובו בעת להתמודד עם בעלי תפקידים עסקיים וציבוריים אחרים."

הצלחה בתפקיד נבחר ציבור היא קודם כל הצלחה בתחום ההתנהגות התדמיתית – המסר הוא אתה, המהות שאתה משדר תלוייה בראש ובראשונה בדרך שבה אתה משדר אותה – יציבות הגוף, ההתנהגות בחברה, צורת הדיבור, הלבוש, ההתיחסות הבינאישית לסובבים אותך ועוד. כל אלה יכולים לקבוע במידה רבה את הצלחתך כנבחר ציבור….. אדם שמקרין רושם של טיפוס מתנשא, יתקשה מאוד לשנות תדמית זו, גם לאחר היכרות מעמיקה יותר. יתרה מזאת, לא תמיד יש לאותו אדם את הזמן, ההזדמנות או היכולת לשנות את אותו רושם מוטעה שנוצר."

האם הפוליטיקאים שלנו באמת מבקשים להתפס כאנשים תוקפניים אשר חוסר הנימוס וניבול הפה הוא חלק בלתי נפרד מהם? האם אי אפשר לצעוק ולקרוא קריאות ביניים במליאת הכנסת ובועדות מבלי לרדת לגופו של אדם, מבלי לכנות אותו בשמות מקראיים ואחרים אשר גורמים לשומעים אותם להתכווץ בכסא בחוסר נוחות גדול.

למען הסר ספק, התנהלות זו של חברי הכנסת אינה מיוחסת בלעדית לחברי הקואליציה או סיעות הימין. היא מופיעה אצל רבים מהם. חלק מהם הפכו אותה ללחם חוקם, לדרך המרכזית שלהם להיחשף בציבור ולשכנע את עדת המאמינים שלהם כי הח"כ או החכי"ת הם אלו היחידים השומרים על זכויותיהם, היחידים המצליחים לקדם חקיקה הנוגעת לאינטרסים שלהם.

בדרך הם מדרדרים את בית המחוקקים שלנו לתהומות של זוהמה מילולית שתוצאותיה הציבוריות מצביעות על דבר אחד בלבד, חוסר אמון בנבחרי הציבור שנבחרו בקולות הציבור מתוך תקוה לשינוי. חבל.