כבר 30 שנה שהמכולת של מעלומי משרתת את תושבי המושבה הגרמנית והרחובות הציוריים שלה בירושלים מכוך לא גדול ברחוב הצפירה הותיק בשכונה. 30 שנה שתושבי השכונה, היום כבר רובם אזרחים ותיקים המתקשים לצאת דרך קבע מהבית, מגיעים למכולת הקטנה שגודלה כ-40 מ' ומבצעים בה את הקניות לשבת או סתם באמצע השבוע.

כמי שגר בסביבה גם אני נהנה ממנה ובמיוחד מהאפשרות להזמין בטלפון ואז, בתוך חצי שעה, לא יותר, לשמוע את הדפיקה בדלת והינה הוא שם, האיש של המכולת עם השקיות ביד. לא צריך לתאם, לא צריך לחכות חצי יום. מזמינים וזה מיד מגיע.

במהלך השנים האחרונות נסגרו חנויות רבות בשכונה, ברחוב הראשי שלה, עמק רפאים, אבל גם ברחובות ליד, שוק האיכרים עבר ממרכז תרבות עמים לתחנה החדשה ורוב החנויות מחליפות בעלים ומוצרים לעיתים קרובות. המכולת של מעלומי נשארה תמיד מעין אי של שפיות בתוך ההתחדשות הזו העוברת על העיר, רכישת הבתים היוקרתיים באיזור על ידי תושבי חוץ או עשירים חדשים. היא המשיכה לתת שירות, כולל בהקפה, לתושבים המתגוררים בבתי הרכבת שעוד קיימים בשכונה, למבנים שהוקמו לפני כמה עשרות שנים ואינם מוגדרים כבתים לשימור ובכלל, הקרבה שלה לגן המשחקים השכונתי הפכה אותה גם לאבן שואבת לילדים שמחפשים את המסטיק עם המשרוקית, הקרמבו או הקרטיבים.

malumi-grocery

פעם, כששאלתי למה אין מוצר כזה או אחר, ענו לי בפשטות "אין ביקוש, אנחנו את רוב המוצרים מכניסים לפי בקשת הקונים". גיליתי כמה זה נכון כאשר ביקשתי להזמין לי מוצר מזון מסויים ובתוך מספר ימים הוא שכב לו במקרר המוצרים הקפואים בחנות.

לפני שבועיים בערך כשנכנסתי לחנות שמתי לב שחלק מהמדפים ריקים. "מה קרה", שאלתי "ספירת מלאי?". "לצערנו לא", היתה התשובה. "אנחנו סוגרים. אחרי 30 שנה בעל הבית החליט להעלות את שכר הדירה ב-200% בערך ואנחנו לא יכולים לעמוד בזה. אז בסוף דצמבר אנחנו סוגרים". ביקשתי להבין קצת יותר ומסתבר שהכוך הלא גדול המכונה מינימרקט מעלומי מחולק לשני חלקים – האחד, שייך למשפחה המפעילה כאמור, את המכולת כבר 30 שנה. והשני בשכירות מבעל בית המפעיל חנות צעצועי עץ בהמשך הרחוב וככל הנראה גם בעל נכסים מניבים נוספים.

הסתיימה לה עוד שנה של הסכם שכירות ובעל הבית החליט שמכיון שמדובר במושבה הגרמנית הוא יכול להתנהג כמו קפיטליסט חזירי ולדרוש סכום כסף כה מופרז שהתוצאה המיידית והישירה שלו היא סגירת המכולת ולא משנה מהו הנזק שנגרם לקונים הקבועים והמסורים, רובם הגדול אזרחים ותיקים בגילאים מתקדמים.

זה לא שהאחים מעלומי לא הסכימו לשלם יותר, אפילו הרבה יותר ממה שהם משלמים היום, אבל בעל הבית החזיר בשלו. הוא רוצה עוד ועוד ועוד. הלקוחות היו בהלם. הם פנו לבעל הבית, כולם מכירים את כולם, אך הוא בשלו. או שיתנו לי מה שאני רוצה או שיצאו מהחנות. זה המקום להבהיר כי בכוך השייך לבעל הבית אין תנאים בסיסיים שמאפשרים שימוש למשהו מניב אחר. בקיצור – הסיכוי שבעל הבית יוכל לקבל את הסכום שהוא מבקש ממישהו אחר שואף לאפס. אבל זה לא מעניין את החזיר הקפיטליסטי. זה הנכס שלו וזה מה שהוא רוצה.

בעוד שבועיים בערך יגיע הסוף על 30 שנות שירות מקצועי ואדיב למאות ויותר מתושבי המושבה הגרמנית. מי שיוכל יאלץ להזמין באינטרנט, אלו שיש באפשרותם לנסוע יגיעו ככל הנראה לאיזור התעשייה בתלפיות לאיזה רמי לוי או שופרסל או איזה רשת קמעונית גדולה אחרת אבל לי אין ספק שכולנו נתגעגע למכולת של האחים מעלומי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s