מאמר שלי שפורסם השבוע בעיתון הארץ כחלק מפרוייקט הארץ 100 – חושבים שוויון זכויות.
—————–
מאז בג"ץ "הקשת הדמוקרטית" בנושא קרקעות הקיבוצים עלה ופרח השיח הציבורי העוסק בצדק חלוקתי בישראל ובמיוחד בצדק חלוקתי בכל הנוגע לקרקעות. אין ספק שהמושג צדק חלוקתי הוא מושג טעון במיוחד כאשר הוא בא לשנות, ובמידה מסוימת לקעקע, לא רק מוסכמות שהיו כאן מאז קום המדינה אלא הרבה מעבר לכך: המושג צדק חלוקתי הוא במידה רבה הטיעון הבסיסי ביותר למושגים כמו שוויון הזדמנויות, שוויון זכויות, מניעת הסללה, תיקון עוולות עבר ועוד.
haaretz100-3
 
אך האם פירוש המושג צדק חלוקתי לקחת מאחד כדי לתת לאחר, או שמא מדובר בחובה המוטלת על הממשלה והכנסת להפוך אותו לפרמטר מרכזי בתכנון קרקעות לבנייה בעתיד והאם בשמו יש להעניק פיצוי כזה או אחר לאוכלוסיות שהודרו ממנו בעבר?
חבר הכנסת לשעבר רן כהן הקדיש את עיקר הקריירה הפוליטית שלו לניסיון לייצר צדק חלוקתי בקרב אוכלוסיות מוחלשות המתגוררות בדירות הדיור הציבורי. הוא פעל לאפשר להן לרכוש את הדירות בהן התגוררו עשרות שנים ועל ידי כך להוריש אותן לבני משפחה כדי לאפשר להם סיכוי לעתיד טוב יותר. האם זה עבד? האם רכישת הדירות הביאה לכך שהדור השני והשלישי הצליחו לצאת ממעגלי העוני והמצוקה, למכור את הדירות ולרכוש אחרות באזורי ביקוש? המחקרים המעטים שנעשו בנושא קובעים שלא.
 
אני סבור שהפתרון אינו טמון ברכישת דירות אלא דווקא בקבלת פיצוי כספי על שנים של הזנחה, הסללה וחוסר בשוויון הזדמנויות. האם ייתכן שכמו שמדברים על מתן פיצוי כספי לפליטים הפלסטינים במקום לדבר על זכות השיבה, זו הדרך הנכונה גם במקרה הזה? כשביקשו בעבר למנוע מהקיבוצים לקבל בעלות על קרקעות שהחכירה להם המדינה, היתה הטענה כי מדובר בקרקעות מדינה ולכן רק היא יכולה להרוויח מהן. האם כשאנחנו מוכרים, בהנחה של 80% בממוצע, את הדירות הציבוריות לדיירים ובמקביל לא מוכנים לאפשר, עד לאחרונה, העברת בעלות על קרקעות למי שמתגורר עליהן במשך שנים ארוכות איננו עושים בדיוק את אותו מעשה הפליה?
 
לדעתי הבעיה בכלל נמצאת במקום אחר – במקום שבו מודדים את שווי הקרקע. הרי קרקע באזורי הביקוש במרכז הארץ יקרה הרבה יותר מזו שבפריפריה. השאלה שנשאלת אם כן אינה קשורה לחלוקת הבעלות על הקרקעות, היא חייבת להיות מבוססת על חלוקת הכנסות ממכירת הקרקעות בדרך שתפצה לא רק את הבעלים הרשומים, אלא גם את בעלי הקרקעות באזורים משתלמים פחות.
 
ומכאן הפתרון: אם למשל בעלי הגוש הגדול בצפון תל אביב יקבלו עבור הקרקעות שבבעלותם סכום של מיליארד שקל בעת מכירתם ליזמים וקבלנים, אני מציע שכ-10-15% מהתמורה יועברו ויחולקו לפי קריטריונים שיקבעו מראש לזכאים בערי פריפריה. לא מסובך מאד לקבוע אותם. כך בעצם אנחנו בונים בריתות של ערים תאומות: עיר בעלת ערכי נכסים יקרים ועיר בעלת ערכי נכסים זולים. הכסף המתקבל יחולק לתושבי העיר האחות הפריפריאלית וישמשו בסיס לתיקון עוול עתידי כמו גם פיצוי מה על התנהלות העבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s