נשים מדירים לא רק אצל פירר

בשבוע שעבר כמעט והיתה פה מלחמה. שני ימי קרב, אולי קצת יותר, העם היה עסוק בטילים וברקטות, בהשרדות האישית בדרום וקרוב למרכז, בהשרדות הכלכלית היומית. בתקשורת עסקו בחיבור שבין פוליטיקה, שחיתות וביטחון.

אצלי בבית הטלויזיה עבדה שעות נוספות, כמוני בערך. מידי חצי שעה או שעה זיפזפתי בין ערוצי החדשות בעברית, כאן 11, חדשות 13 והחדשות (קשת 12). כמות ההגיגים שנשפכה באולפנים היתה אדירה. רוב התוכניות הרגילות בוטלו ובמקומן קיבלנו עיתונאיות, עיתונאים ומגישות ומגישים מעולים המנסים בכל דרך להביא משהו אחר לצופים בבית, בין אם הם כאלו כמוני בירושלים או כאלה הרצים כל כמה דקות לממ"ד.

כדי למלא את הזמן הרב שנתנו להם נזקקו העורכים למרואיינים, לפרשנים, למומחים. זה היה זמנם של הלשעברים והמומחים. האלופים לשעבר, הדוברים לשעבר, הקצינים הבכירים ויחד איתם המומחים, אלו שבאו מהאקדמיה, חלקם עם רקע צבאי עשיר וחלקם פשוט אנשי אקדמיה שהקריירה שלהם מבוססת על לימוד ונסיון להבין את המניעים המרכיבים את הפעולות האסטרטגיות והטקטיות של מקבלי ההחלטות הישראלים מחד ושל האויבים הכי מרים שלנו מאידך.

צפיתי, במקרים רבים הטלויזיה פשוט דלקה כשהקול שלה מושתק, ואחרי כמה זמן התחלתי לשאול את עצמי, איפה הנשים בכל הדיונים והפאנלים באולפנים. איפה הפרשניות. זכרתי שלפני כמה שנים הוכנה רשימה, שמתעדכנת מאז למיטב ידיעתי, של נשות מקצוע בתחומים שונים אותן ניתן להזמין לראיונות בכל תחום שרק תרצו. כן כן, גם הצבאי, גם הבטחוני, גם זה שנוגע לאויבים ממזרח, במזרח היותר רחוק, בדיוק מתאים למה שהעורכים מחפשים.

נכון, מידי פעם ראיתי את מי שהיתה המשנה לראש המוסד, כל כמה שעות הבליחה דוקטורית שמומחית לנושא טרור או אירן וכמובן ראינו את המומחיות לטיפול בחרדות של הילדים וגם קצת של הציבור באות להסביר איך להתמודד עם הפחד. וזהו.

התהייה החלה בערך בצהריים של היום הראשון לקרב בדרום, היא המשיכה בערב ובלילה ובבוקר למחרת. תהיתי, איך זה יכול להיות שארגוני נשים עושים כזה קמפיין ענקי נגד הדרת נשים על במה מול 3,000 איש במופע של הרב פירר אבל אף אחת מהן לא אומרת מילה על הדרת נשים במרחב הציבורי הכי גדול שיש לנו כאן, אולפני החדשות בטלויזיה. איך יכול להיות שהארגונים הדורשים לשתף כמה שיותר נשים במעגל מקבלי ההחלטות בנושאים הבטחוניים ובצורך להביא לציבור את העמדות של הנשים המומחיות לנושא פתאום לא מדברים.

האם באמת אי אפשר היה להביא עוד נשים לדיונים? מה הם לא מכירים את הרשימה? Lista קוראים לה וזה הקישור http://lista.anu.org.il/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA/ איפה היתה הרשות לקידום מעמד האישה במקרה הזה. אף אחד לא פוצה פה.

כתבתי בקצרה לכמה עיתונאים שאני מכיר מהעיתונות הכתובה, חשבתי שזה דבר שיכול לעניין אותם. קיבלתי מכולם את אותה תשובה. זה לא הזמן עכשיו. יש דברים יותר חשובים לעסוק בהם. אחד כתב לי שבמערכת שלו עסוקים עכשיו בתיקי נתניהו וזהו.

אולי בגלל זה קם סלונה. אולי  הגיע הזמן לחייב, לא בחקיקה כמובן אבל בדרכים אחרות, לשלב הרבה יותר נשים בדיונים המקצועים, גם הבטחוניים. זה יופי שיש הרבה יותר עיתונאיות מלפני כמה שנים ובטח בתפקידים בכירים. אבל זה לא מספיק. על המסך צריכים לראות הרבה יותר מ- 5 או 6 פאנליסטים בז'קטים שחורים שהולכים מתוכנית לתוכנית, מאולפן לאולם.

שלחתי לראשות השנייה ולתאגיד בקשות חופש מידע כדי לקבל את המידע הכי עדכני על שיתוף נשים בדיונים באולפנים בשבוע שעבר, כולל תחומי התמחותן. אני בטוח שזה יהיה מעניין.

המאמר פורסם גם באתר העין השביעית – https://www.the7eye.org.il/351769

רן מלמד, לשעבר מנכ"ל עמותת "ידיד" , כיום מנכ"ל "נקודת מפנה" המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית.