(פרק מתוך "ארבע על ארבע" יומן הכלא של רן מלמד, לשעבר מנכ"ל עמותת "ידיד", אשר "בילה" חמישה חודשים בבית המעצר ניצן לאחר שעבר על החוק ונהג ללא רשיון.)

—————

למי ששאל את עצמו למה אני קורא ליומן שלי ארבע על ארבע. הינה התשובה. אומרים עליו על אגף 4 שהוא הכי טוב בכלא ניצן. הוא בטח יותר נקי ומרשים מאגף 2 בו ביליתי את 72 השעות הראשונות שלי ללא חופש ובכלל אין מה להשוות לתא המעבר בכלא השרון המתאים יותר לחיות מאשר לבני אדם (על כך כתבתי בפרק נפרד).  מוזר היה להגיע לכאן. גם כאן ביקשתי וקיבלתי חדר ללא עישון. אפילו כזה שניסו להתאים אותו לאנשים עם מוגבלויות, כלכך ניסו עד שבנו רמפה מיוחדת כדי להכנס ולצאת מהמקלחת אבל היא כלכך לא תקנית וכלכך מסוכנת עד שלמרות כל הנסיונות להזהר ולהשמר היום הגיע בו עפתי, תרתי משמע, ביציאה מהמקלחת ונחתתי על הגב התחתון והמרפק מה שלא הוסיף לי בריאות ובטח גרם לי לבושה גדולה לשכב ערום על רצפת התא כשהאסירים כולם באים לצפות ב"סבא" השמן עם הזקן הלבן כשהוא שוכב במערומיו ודמעות זולגות מעיניו בגלל הכאב כמו גם בגלל חוסר האונים.

בחדר  שלי 6 מיטות. לפחות כך היה בחודש הראשון, רק חמישה אנשים בתא בגלל החלטת בג"צ להגדיל את שטח המחייה של כל אסיר. אחרי חודש בערך הגיעו אנשי התחזוקה ופירקו את אחת ממיטות הקומותיים, במקומה עגנו לרצפה מיטה בודדת שאוישה כמובן על ידי האסיר הבכיר בתא, התומך. מאותו יום קראנו למיטה, קבריולט, פשוט כי מעליה לא היתה מיטה נוספת והאור שטף וליטף את מי שישן בה.

IMG_7255

אגף 4 מוגדר כסוג של אגף פתוח ובפיקוח. המשמעות היא שבמשך שעות די רבות של היום דלתות התאים פתוחות. האסירים חופשיים להסתובב באגף, לשוחח בטלפון, יש כאלה כשמונה המפוזרים לאורך המסדרון ואפשר לנהל בהם שיחות די בחופשיות, כמובן תוך התחשבות בצרכים של כלל שוכני האגף.

האסירים באגף, יכולים, על פי אישורים מיוחדים, להשתתף בפעילויות אגף החינוך, אני לא קיבלתי אישור שכזה בגלל ש"יש לך יותר מידי שנות לימוד", גם בקשתי להיות עוזר הוראה נדחתה בטענה ש"אתה תהייה כאן זמן קצר". פעם בשבוע או בשבועיים מורידים את האסירים, שיש ברשותם תקציב מספיק, לקנטינה כדי להצטייד באוכל, ממתקים ומוצרים הגיינים ופעם ביום בשעות אחה"צ נפתחת דלת הברזל הכבדה בכניסה לאגף והאסירים יוצאים לחצר לשעה של שאיפת אויר נקי או במקרה שלנו, הרבה עשן סיגריות ולחות של איזור החוף והשפלה.

בתאים, עליהם ארחיב בהמשך, מותקנות מצלמות אבטחה, לפחות 4 בכל תא, לא כולל בתאי השירותים, למעט בשניים מהתאים באגף בהם מותקנות מצלמות שכאלה המופעלות רק במקרה של חוסר תנועה שמשמעותה שהאסיר שנמצא שם אינו זז, נושם או חי. לשאלתי ממש ביום הראשון הסבירו לי כי באגף הזה שיכנו בזמנו את דודו טופז ופה, באחד התאים הוא שם קץ לחייו. מאז, כך מספרים, עושה השב"ס הכל כדי שאסירים לא יוכלו לפגוע בעצמם גם אם מדובר בפגיעה, לפעמים קשה, בזכותם לפרטיות.

על האגף אחראית מפקדת. במקרה שלנו מי ששמשה קודם לכן כסוהרת והפכה להיות מפקדת האגף. יש האומרים שמדובר בקידום ויש כאלה שטוענים שמדובר בעבודה משרדית מתישה הכוללת בעיקר הקשבה אין סופית לבקשות תלונות ומענות של האסירים. אני חייב להגיד שבמקרה שלי מפקדת האגף, רינת נסימי, התגלתה כאדם קשוח ולמוד נסיון מצד אחד אך כקשובה ומתחשבת לפחות בכל מה שקשור היה בבקשות המעטות שהיו לי, הכנסת בגדים, אישור לשבת על כיסא בזמן השיחה בטלפון, נסיון להקל ולהפחית את זמני השהייה שלי בתאי המעבר לחיות בכלא השרון ועוד מחוות קטנות שכללו אפילו נסיון אמיתי וכן לשאול כמעט מידי יום לשלומי וכיצד אני מצליח להעביר את הזמן. רינת, כמו גם מספר סוהרים ובעלי תפקידים אחרים, עליהם אכתוב בהמשך, חזרה ואמרה לי, ככל הנראה מתוך רצון לעודד, כי העונש שנגזר עלי קשה ומאד לא מידתי וכי היא אינה מבינה, למרות העבירה הקשה והחוזרת שלי, איך זה שהחליטו להחמיר איתי כלכך. היא גם ניסתה לעשות, כל שיכלה כדי שלא אשבר, פיזית ונפשית. לצערי ולצערה, הנוהלים והחוקים כלכך קשוחים ומרובעים שאין כמעט סיכוי להקל או לשנות בהם דבר גם אם ההגיון הבריא מכתיב ומחייב זאת.

אגף 4, הנחשב לאגף השקט והרגוע בכלא ניצן הוא גם האגף שאליו מגיעים במקרים רבים המקרים המורכבים והמסובכים של אסירים בעלי רמת מסוכנות גבוהה, לעצמם, כמו למשל תושב איזור המרכז ש"התפרסם" כשירה בחניון אחד הקניונים בעירו בבעל משפחה לאחר שרבו על מקום חנייה, עצירים הממתינים למשפטם על עבירות מין וכד'.

מערכת האגף כוללת, מלבד המפקדת, מספר קבוע של סוהרים, המתחלפים מידי מספר שעות. כל מגע בין הסוהרים לאסירים אסור. אמנם מותר לסוהרים להכנס לתאים ולבדוק אותם, דבר שאסור למשל על העובדות הסוציאליות ושאר העובדים שאינם אנשי ביטחון, אך הם לא יקבלו הזמנה לכוס קפה, או לתאום מאחד מהתבשילים המעולים שמבשלים האסירים בתאים. הכח שלהם אדיר ולפעמים גם נעשה בו שימוש מוגזם כפי שתוכלו לקרוא בפרק המיוחד עליהם.

לצידם של הסוהרים פועלות עובדות סוציאליות, הכח שיש בידיהן עצום, הן קובעות מי יהיה באיזה תא, את מי צריך להעביר לאגף או בית כלא אחר. הן אחראיות על הבקשות לצאת לעבודה או לפעילויות חינוך, לקשר עם הרשות לשיקום האסיר, בקשות החופשה והשחרור המוקדם. עוד ברשימת הדמויות הקבועות באגף, הקרימינולוגית שאחראית בין השאר לבדוק ולוודא שהעצירים אינם מתכוונים לפגוע בעצמם. מורות ומורים הפועלים במסגרת אגף החינוך, רב הכלא ורבנים המגיעים אחת למספר ימים להעביר שעורי תורה ואיך אפשר בלי קציני המודיעין שבכל רגע נתון מנסים לקבל מידע מבפנים על הנעשה באגף בין אם בהבטחות שונות לאסירים ובין אם בפעולות אגרסיביות ועונשים.

וכמובן, "התומכים", קבוצה קטנה של אסירים בכירים, כאלה השפוטים לתקופה של שנה ויותר, רובם אסירים חוזרים, התפקיד שלהם הוא לשמור על השקט והסדר בתוך התאים והאגף. בכל תא יש לפחות תומך אחד שכזה. באגף כולו יש תמיד 2 תומכים תורנים, במקרה שתומך יצא לחופש או להתייחדות, הם עוברים לישון בתא שלו כדי לשמור על האסירים. אם מחפשים בבית הסוהר אנשים בעלי כושר מנהיגות והובלה הרי שזו התכונה הבסיסית הנדרשת מהם.

החשיבות שלהם באגף כלכך גדולה עד שלפעמים נדמה שמי שמנהל באמת את האגף הם התומכים. הם זוכים לפרילווילגיות שונות החל מתוספות מזון, תקציב מיוחד לרכישה בקנטינה, התייחדויות, ביקורים פתוחים (ביקורים ללא מחיצת זכוכית המפרידה בין האסיר למבקרים), שעות ארוכות יותר לשימוש בטלפון ואישור לשוחח בישיבה. הם זכאים לרכוש מוצרים שונים בקנטינה אשר בדרך כלל דורשים אישור מיוחד שאינו ניתן לאסירים רגילים – מכונות תספורת, פלטות חשמליות ועוד וגם המועדון של האגף שייך בעצם אך ורק להם ואם אסיר מבקש לשבת בו כדי להנות מהרוח הקרירה הנושבת מהמזגן (בחדרים אין מזגנים), הוא צריך לבקש מהתומכים אישור. לרשות התומכים עומדים גם שני מקררים גדולים שם הם יכולים לאכסן מוצרי חלב ובשר שרכשו בקנטינה, ירקות שקיבלו מהמטבח ואפילו שוקלדים ועוגות כדי שאלו לא ימסו בחום והלחות הכבדים של הקיץ באיזור השפלה.

כאמור, תפקידם של ה"תומכים", הוא בראש ובראשונה לשמור על הסדר ועל השקט. לא מעטים הם המקרים בהם מוצא עצמו עציר מרדן כשהוא מוכנס, בכח, למקלחת ושם סופג מהתומכים מכות חזקות כדי שיבין את מקומו, את האסור והמותר. במקרים שונים נעשים המעשים בידיעת הסוהרים, לעיתים אפילו לבקשתם. ומהצד השני אני עצמי ראיתי אסירים ש"עברו את הגבול", נאזקו כשידיהם מאחורי הגב והובלו אחר כבוד לתאי המתנה למתפרעים כשהם חוטפים בדרך לשם מכות נמרצות מהסוהרים שהשתמשו במקרים מסויימים גם באלות ברזל נשלפות שכל סוהר נושא איתו בחגורה.

התא שלי, תא מספר 4 נמצא באמצע האגף. הוא התא הקטן ביותר בשטחו באגף, אך עם דלת רחבה משאר הדלתות, כדי שיתאפשר להכניס בה כסא גלגלים. התא, כפי שכתבתי קודם גם כולל רמפה המובילה לכוך השירותים והמקלחת גם כן כדי שכסא גלגלים יוכל להכנס בו. תהיתי במהלך השהייה שלי למה צריך תא נגיש כאשר הכניסה לאגף עצמו אינה נגישה והיא מחייבת עלייה של 24 מדרגות. עלייה שמבחינתי היתה כלכך קשה שבמשך כל תקופת השהייה שלי לא ירדתי, למעט פעם אחת, לטיול הצהריים בחצר פשוט כי אחרי כל ירידה ועלייה שכזו, והייתי צריך לעשות לפחות פעמיים כאלה ביום למרפאה, הייתי מתרסק על המיטה ולא מסוגל לקום ממנה לזמן ארוך.

בתא הקטן שלנו 2 ארוניות מתכת עם דלתות לציוד. האחת שייכת לתומך הבכיר לחפציו האישיים והשנייה למוצרי המזון שחלקם הגדול חייב להיות סגור במנעול כדי למנוע אפשרות מאסירים אובדניים לפתוח למשל קופסת שימורים ובמכסה שלה לחתוך את הורידים או לאסירים המבקשים לנקום במישהו לקחת קופסת שימורים, להכניס אותה לשקית ניילון ולהשתמש בכובד שלה כמעין כדור ברזל המוטח בראשו ופניו של מי שהם מבקשים לנקום בו.

עוד בתא ארונות מתכת ארוכים וצרים המחוברים לקיר. 6 תאים בכל ארון, עומק של 40 ס"מ על רוחב של 30 וגובה של 30 ס"מ לערך. כל אחד מהאסירים בתא מקבל לרשותו 2-3 תאים בהם הוא שם את בגדיו, את הדברים שרכש מהקנטינה, כוסות וצלחות חד פעמיות, קפה, סוכר ומוצרי טואלטיקה. בדרך כלל נהוג שאסירים לא נכנסים אחד לתאו של האחר אלא אם הוזמנו לכך במפורש. בדרך כלל גם אין גניבות מהארונות והתאים אבל בהחלט ישנם מקרים שבהם אסירים המכורים לסיגריות או לשוקולד וממתקים יעשו הכל כדי להשיג לעצמם עוד קופסת סיגריות או חבילת שוקולד ולחילופין במבה (אחד הממתקים האהובים על האסירים, לידיעת חברת אוסם).

על קירות התא אסור לשים תמונות או להדביק פוסטרים, שאלתי פעם מדוע והתשובה שקיבלתי היתה כי אולי הם מסתירים נסיון לחפור בקיר בשביל לברוח. על שני קירות תלויים מתלי פלסטיק עליהם אפשר לייבש כביסה, אך לבעלי הפריוולגיות וחבריהם יש גם מייבש כביסה שנמצא במחסן שליד המועדון והכניסה אליו נתונה ל"תומכים" בלבד.

בתא שלנו טלוויזיה ובה מספר מצומצם של תחנות, החברים לתא צריכים להחליט יחד מה רואים ובאיזה שעה. קומקום חשמלי ופלטה חשמלית עליה ניתן לבשל. ברוב התאים השימוש בפלטות נתון ל"תומכים" בלבד אשר לפי שיקול דעתם הם מאפשרים לאסירים הפשוטים להשתמש בהם גם לצורך בישול ביצים קשות, אורז, או חימום מזון מקופסאות השימורים שרכשו בקנטינה. הקומקום והפלטה מונחים דרך קבע על מדף אבן הנמצא במרכז התא והמשמש גם כמשטח הכנת האוכל יחד עם שולחן הפלסטיק שהוא אחד מהרהיטים התקינים בכל תא.

אסירים המבקשים להתגלח יכולים לרכוש בקנטינה סכיני גילוח אך הם מחוייבים להפקיד אותם אצל התומך שלהם בתא וזה שומר אותם באחד מהארונות הסגורים והנעולים ממתכת והאסיר יכול לקבל את סכין הגילוח לזמן קצוב ורק בשעה שהתומך נמצא בתא כדי לוודא שלא נעשה בסכין שימוש שיכול לפגוע בחייו של האסיר.

בשעת סגירת התא לשנת הלילה מחוייב התומך לסגור בארון את הפלטה החשמלית והתחתית של הקומקום וזאת כדי למנוע שימוש בחוט החשמל, שגם כך מגיע קצר במיוחד, כדי לחנוק מישהו בזמן השינה.

באגף 4 אין חלונות. יש סורגים בלבד. המשמעות היא, חום עצום שנכנס בקיץ וקור וגשם החודרים בחורף. כדי להמנע מאלו מוצאים האסירים פטנטים מיוחדים הכוללים סגירת החלון ביריעות ניילון, חיבור של מאווררים אל הסורגים כדי שיוציאו החוצה את האויר החם הזורם פנימה ועוד ועוד. בכלל, תעשיית הפטנטים בכלא מפותחת מאד ועליה בהמשך.

אחרון אחרון חביב, או לא, בתא שלנו הוא כוך השירותים והאמבטיה. כאן באגף בניגוד לאגפים בבתי כלא אחרים, השירותים והמקלחת נמצאים בתוך התא. אצלי התא, בגלל שהותאם לאנשים עם מוגבלויות מדובר בתא גדול יחסית. 80 ס"מ על 2.5 מ' הכוללים שירותים, מסודרים עם אסלה, כיור, נמוך במיוחד כמו הכיורים ששמים בגני ילדים כדי שהקטנטנים הללו יוכלו להגיע אליהם בקלות, וצינור היוצא מהקיר וממנו זורמים מים חמים או קרים על פי הצורך.

פרטיות במקרה שלנו יחסית יש. על הדלת הסוגרת את הכוך מופיע המשפט: עצור!!! תדפוק!!! אולי יש מישהו בפנים. ראיתי לא מעט פעמים את מפקד בית הסוהר מבקש למחוק את המשפט. לא ממש הבנתי למה, כי את הדלת עצמה אי אפשר לנעול או לסגור בצורה שתאפשר פרטיות.

הכיור הקטן משמש לא רק לצחצוח שיניים, גילוח ושטיפת פנים, הוא גם משמש ככיור לשטיפת כלי האוכל ובעיקר סירים, מחבתות, קופסאות אחסון וכד'. אותו כיור קטנטן ונמוך, הוא אחד הסיבות, לדעתי, שהביאו לכך שהכאבים שלי הלכו והתחזקו ולאחר בדיקות שעשיתי כשחזרתי הביתה התברר שיש לי 5 פריצות דיסק קשות מתוכן אחת בחוט השידרה הצווארי.

כשניסיתי לברר מדוע הכיורים כה קטנים וכה נמוכים הסבירו לי כי אם הם היו בגובה ובגודל סטנדרטי אפשר היה להשתמש בהם ככלי עזר להתאבדות. זה אגב המוטו הבסיסי בכלא, נעשה הכל כדי שלא תתאבד אבל לא ממש אכפת לנו מה קורה עם הבריאות שלך בטח לא אחרי שאתה הולך הביתה. ועל הבריאות הרופאים והחובשים, בפרק נפרד.

ומילה אחרונה שאותה אגיד ואכתוב אחרי כל פרק ביומן שלי. אני ביליתי חודשים במאסר בגלל עבירה שעשיתי. עבירת תעבורה. היו רבים שדיברתי איתם שלא הבינו איך זה שעל עבירה של נהיגה בפסילה או בלי רשיון נכנסים לכלא ואני ניסיתי להסביר אז וחשוב לי להסביר גם היום שכל עוד שיש חוק חייבים לקיים אותו ואם עוברים עליו אז נגזרים עליך העונשים הקבועים בחוק. אני עשיתי מעשה שלא יעשה שבגללו נהרסו לי כל חיי. נשארתי בלי כלום, למעט החברים האמיתיים שהיום אני מצליח לגלות מי הם באמת. אל תעברו על החוק. זה לא שווה את זה וזה לא חשוב אם זה נהיגה בלי רשיון, בנייה בלתי חוקית או דיבור בסלולרי בזמן הנהיגה. בסוף אתם יכולים באמת להרוס לעצמכם את החיים. לא חבל?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s