(פרק מתוך "ארבע על ארבע" יומן הכלא של רן מלמד, לשעבר מנכ"ל עמותת "ידיד", אשר "בילה" חמישה חודשים בבית המעצר ניצן לאחר שעבר על החוק ונהג ללא רשיון.)

הפוסט הזה נכתב בבחירות אפריל, הועלה למחשב בבחירות ספט. ומתפרסם בבלוג שלי בבחירות מרץ.

—————

את הבחירות לכנסת ה- 21 עברתי באגף 4. די מוזר להצביע במעטפה כפולה. הצבעתי למפלגת העבודה. חשבתי שמגיע לה להתגבר על המשבר ואם הקול שלי יכול לעזור אז צריך שהוא ילך לשם. זה היה תהליך מוזר. אמרו לנו שמי שלא רוצה להצביע צריך לחתום על טופס סירוב להצבעה ולהסביר למה. באופן די אוטומטי זה שלח כמעט את כל הזכאים באגף אל המועדון לעמוד מול המתנדבים שבאו מבחוץ לנהל את הקלפי.

IMG_0001 (3)

בימים שלפני הבחירות היו לא מעט שיחות בין האסירים למי צריך להצביע. הרוב אוהבים את קינג ביבי אבל הם באותה נשימה אומרים שהוא כבר יותר מידי זמן בשלטון והגיע הזמן להחליף. האסירים הערבים, כמעט כולם, הודיעו חד משמעית שלא מתכוונים להצביע למפלגות הערביות (בבחירות הקודמות הן שוב רצו בנפרד), לטענתם חברי הכנסת הערבים לא עשו דבר עבור החברה הערבית. לא שיפרו את תנאי החיים, בטח לא בערים המעורבות, לא פעלו להורדת מפלס האלימות והפשיעה, לא דאגו לתעסוקה ובעיקר לא טיפלו בשיקום של האסירים שכפי שאתם בטח מבינים חלק לא מבוטל מהם משתייכים לחברה הערבית וחלקם אף פלשתינאים תושבי השטחים שנעצרו ונשפטו על עבירות שאינן עבירות בטחוניות אבל ברגע שסיימו לרצות את עונשם הם אינם זכאים יותר להכנס ולעבוד בשטחי ישראל, גם אם מדובר באנשי מקצוע מהמעלה הראשונה,  בעיקר בתחומי הבנייה ומה שנקרא עבודות כפיים.

נחזור לבחירות. לא אשקר ולא אטעה אם אכריז כאן כי הרוב המוחלט של האסירים היהודים בבתי הסוהר בישראל מחזיקים בעמדות ימניות. חלקם אמנם מצביעי ש"ס ואני שביניהם יש גם מעטים שמצביעים למפלגות חרדיות. אבל הרוב המכריע מצביע ליכוד. בשיחות שהיו לי בימים שלפני הבחירות אמרו לי כמעט כולם כי הגיע הזמן להחליף את ביבי. במי להחליף, הם לא בדיוק ידעו. את גנץ הם לא הכירו וגם לא ממש את יעלון או את אשכנזי. חלקם היה מודע לכך שיאיר לפיד היה שר אוצר ומבחינתם הוא היה שר אוצר טוב.  חשבתי לחפש ניתוח של דפוס ההצבעה בבית הסוהר לאחר שאצא ממנו ועכשיו אני ממתין שיסתיים הסיבוב הנוכחי של הבחירות כדי לראות באמת האם התובנות שלי מחזיקות מים ועומדות במבחן העובדות בשטח.

לשמאלנים בבית הסוהר אין כמעט תומכים. למצוא מישהו שתומך במרצ או אפילו במפלגת העבודה בגלגוליה השונים היה מאד קשה. מפא"יניקים קראו להם חלק מהאסירים בנסיון לבטא סלידה ממי שבמשך שנים ארוכות לימדו אותם שהיו אחראים לאפלייה הגדולה של בני עדות המזרח. לאשכנזים המיוצגים, לדעת האסירים על ידי מרצ ומפלגת העבודה, אין הרבה סמפטיה כאן. כשעמיר פרץ נבחר, שוב, לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, שאלתי חלק מהחברים לאגף מה דעתם עליו. היו שזכרו לו לטובה את כיפת ברזל אבל לא היה אחד שאמר שיסכים להצביע עבורו ועבור מפלגת העבודה.

בסה"כ אפשר להגיד שמבחינת האסירים הבחירות אינן סיפור כזה גדול. לרובם לא ממש מעניין מי יהיה ראש הממשלה, מי יהיה שר הביטחון או שר האוצר. לא ממש אכפת להם איך תיראה מערכת החינוך או הרווחה ואפילו לא מי יהיה השר לבטחון פנים הממונה על שירות בתי הסוהר. העולם שבחוץ מבחינתם הוא דבר לא ממש רלוונטי כל זמן שהם בבית הסוהר,

תהליך הבחירות בכלא קצר ולא מרשים במיוחד. המתנדבים המפעילים את הקלפי נראים כאילו קפאם שד. כאילו הם מפחדים לעמוד מול האסירים הבאים להצביע, אולי מחשש או חוסר הבנה שמישהו ינסה לתקוף אותם וזאת למרות הכמות הגדולה יחסית של סוהרים השומרים על השקט ועל הסדר.

ההצבעה מתבצעת במהירות הבזק. לפחות אפשר להגיד שאין בעיות בפתקיות ההצבעה. בפעם הראשונה ראיתי מהי מעטפה כפולה. מוזר. כשסיימתי להצביע וחזרתי לתא נגשו אליי רבים מהאסירים ושאלו למי הצבעתי. חלקם שאלו אותי למי אני מציע להצביע. חילקתי את המלצתי בין מפלגת העבודה לכחול לבן. אח"כ בסוף היום כששאלתי את אותם אסירים למי בסוף הם הצביעו התברר שלהמלצות שלי לא היתה שום משמעות. רובם הצביעו לליכוד "כי אין מי שיכול להחליף את ביבי" וחלק קטן לש"ס. היו אולי שניים או שלושה שהצביעו "לערבים".

היום, ה- 17 לספטמבר, היום בו אני מעלה את הפרק הזה של היומן למחשב, הוא גם יום הבחירות. בעוד זמן גם אני אלך להצביע. חובה להצביע. חובה להגדיל את אחוזי ההצבעה כמה שיותר. אני נורא חושש, מפחד, שמפלגת העבודה תתרסק ותעלם. חבל לי גם על מרצ אבל מודה שהחיבור הזה עם ההוא שבורח ולא מוכן לספר על מה קיבל כלכך הרבה כסף מהקרן האמריקאית, החיבור הזה מבחינתי שגוי ובלתי אפשרי. אני אבל מאחל לשתיהן לעבור את אחוז החסימה ואפילו בגדול.

את נתניהו חייבים להחליף. למה? כי אי אפשר שאדם אחד יהיה כאן ראש ממשלה כלכך הרבה זמן ברציפות. קודם כל בגלל זה. זה צריך להיות העקרון הראשון והבסיסי של המשילות. אם תרצו, כמו שטראמפ לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות כך גם ביבי וכל ראש ממשלה אחר שיהיה לנו. מפה הכל מתחיל וזה צריך להיות הדבר המוביל, חשדות, שחיתות, תיקים, משפטים, כל אלו באים רק אח"כ. ראש ממשלה צריך להחליף אחרי שתי קדנציות. גם אם תגידו שאפשר לקחת שתי קדנציות הפסקה ולנסות שוב זה אפשרי לדעתי. אבל החלפה חייבת להעשות.

כשהייתי בכלא חשבתי לא להצביע כלל. ביום הבחירות הבנתי שאני לא יכול להרשות לעצמי את הלוקסוס הזה. גם בבחירות האלה לא הייתי בטוח שאני רוצה להגיע לקלפי. אבל אין ברירה. חייבים. אם לא בשבילי אז אולי בשביל אחרים.

ומילה אחרונה שאותה אגיד ואכתוב אחרי כל פרק ביומן שלי. אני ביליתי חודשים במאסר בגלל עבירה שעשיתי. עבירת תעבורה. היו רבים שדיברתי איתם שלא הבינו איך זה שעל עבירה של נהיגה בפסילה או בלי רשיון נכנסים לכלא ואני ניסיתי להסביר אז וחשוב לי להסביר גם היום שכל עוד שיש חוק חייבים לקיים אותו ואם עוברים עליו אז נגזרים עליך העונשים הקבועים בחוק. אני עשיתי מעשה שלא יעשה שבגללו נהרסו לי כל חיי. נשארתי בלי כלום, למעט החברים האמיתיים שהיום אני מצליח לגלות מי הם באמת.

אל תעברו על החוק. זה לא שווה את זה וזה לא חשוב אם זה נהיגה בלי רשיון, בנייה בלתי חוקית או דיבור בסלולרי בזמן הנהיגה. בסוף אתם יכולים באמת להרוס לעצמכם את החיים. לא חבל?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s