הדיון שהתקיים בתחילת השבוע בועדת הכספים של הכנסת היה מדהים בחוסר התוכלת שלו. כאילו התוצאות שלו נקבעו מראש והיה ברור כי מלבד הוצאת קיטור והתחננות לקבלת עזרה הרבה לא יצא ממנו. עשרות אזרחים, מנכלי"ם של ארגוני חברה אזרחית הפועלים ימים ולילות, במקרים רבים ללא תמורה או בתמורה מעטה, למען החברה הישראלית, הציגו, כמעט בדמעות, את המערכות הקורסות של מערכת הרווחה הישראלית. בעצם לא רק הרווחה, גם ארגוני תרבות היו שם, ארגונים למען בעלי חיים ואיכות הסביבה, כל מי שהמדינה הזו חשוב לו.

מולם ישבו חברי הכנסת, רובם די מתוסכלים. בצדק. מה הם כבר יכולים לעשות. עד כמה הם יכולים להשפיע על התנהלותם של פקידי משרד האוצר, גם הפקידים מהמשרדים האחרים לא ממש עזרו. לשיטתם רוב הדברים עובדים בסדר. אבל בפועל כשבאים לפרוט את הנושאים השונים, את הצרכים, רואים שמאות אלפי ישראלים העובדים בארגוני החברה האזרחית ובגופים המלכרי"ם המעניקים שירותים לממשלה, כי אחרת לא יהיו, הם נמצאים בקריסה טוטלית. ואין אף אחד שבאמת עושה משהו כדי לתקן את המצב.

IMG_5532small

ואז דיברו הפקידים. ניסו לשכנע, כמו הפקיד הבכיר ביותר במשרד שלהם, באוצר, שהם נפלאים. שהכל עובד כמו שצריך. שיש המון כסף ושהוא בסוף יגיע למי שצריך. הם רק שכחו כמה דברים בדרך, בסוף זה ככל הנראה יהיה מאוחר מידי, באמת סוף. ולמי שמגיע זו בדיוק אחת הבעיות, למי באמת מגיע. האם הקריטריונים לקרנות הסיוע, שלא פורסמו עדיין למרות שעל הקמת הקרנות הוחלט לפני שבועות ארוכים, בכלל מתאימים לכלל העמותות והמלכרי"ם או שמאות ואלפי עמותות קטנות יותר וגדולות, יגלו בקרוב שהסיכוי שלהם לקבל סיוע מהמדינה שואף לאפס או שאפילו שיצליחו לעמוד בקריטריונים הסכומים שהם יקבלו נמוכים עד מגוחכים.

מילה שחשוב להסביר. מלכ"ר. מוסד ללא כוונת רווח. הכוונה היא שכל העמותות המבקשות ומתחננות לסיוע מהמדינה אינם גופים אשר המייסדים שלהם, חברי הועד המנהל שלהם ובטח לא ההנהלות והעובדים שלהם פועלים לשם רווח אישי, פרטי. לא מדובר בגופים המחלקים דיוידנדים כמו פוקס, המשביר, אופטיקנה ואפילו אלעל הקורסת. מדובר בארגונים שכל כסף שנכנס אליהם יוצא החוצה כדי לשרת את המטרות והציבורים לשמם הוקמו. אם יש בסוף השנה עודפים תקציביים הללו עוברים מיד לשנה הבאה להמשך הפעילות.

והפקידים דיברו. כמו שהם מדברים תמיד. ביהירות, בשרלטנות בחוסר חיבור אמיתי לשטח כאילו הם אומרים: תעשו לנו טובה ותעזבו אותנו במנוחה. אתם מלכרי"ם לכו תחפשו את החברים שלכם בפילנתרופיה, שהם יעזרו לכם, הנדבנים, אנשי העסקים הגדולים ומאות אלפי הישראלים הקטנים שתורמים כל חודש 50 או 100 ₪ לארגון או שניים שהם מאמינים שהוא עושה טוב. עכשיו אלו, הגדולים והקטנים לא יוכלו להמשיך. מי יותר ומי פחות. הזרמת התקציבים הנדרשת כדי לקיים את הארגונים, שרובם מעניקים שירותים למדינה וחלקם מעניקים עזרה לאזרחים במקום שבו המדינה אינה עושה את תפקידה.

והם דיברו. הפקידים. כאילו הדבר אינו נוגע להם. ולמה שיגע. איך אמר בדיון יו"ר מנהיגות אזרחית, עו"ד אופיר כץ. "הם לא צריכים לדאוג לשכרם. הם מקבלים אותו כמו שעון בכל 1 בחודש". אגב, הם אפילו לא צריכים לחכות ל-9 בו. המשכורת דופקת כל ראשון בחודש ולא משנה מה קורה.

סביר להניח שהפקידים שהופיעו בדיון,הם ואחרים גם מקבלים משכורות גבוהות במיוחד בגלל עשרות ומאות השעות הנוספות שהם עושים בשבועות האחרונים כחלק מהתפקיד שלהם לשמור על המדינה שלא תקרוס. אבל הם עושים את הדברים לפי אג'נדה פוליטית וכלכלית סדורה שהרי רק בזכותה הם התקבלו לעבודה במקום שקובע גורלות של אנשים. לעצמם הם לא צריכים לדאוג. הם מסודרים. אולי אם יודיעו להם, לפקידים, שיש קיצוץ בכמות השעות הנוספות, שיש קיצוץ זמני בשכרם שהם יצטרכו לעשות ויתורים שונים על הטבות שהם מקבלים ושאולי הביטחון התעסוקתי שלהם נמצא בסכנה. אולי אז, ההסתכלות שלהם על התמונה הגדולה תשתנה, הדרך שלהם לטפל בפרטים הקטנים, בלוחות הזמנים, בביטול תהליכים בירוקרטים מתישים ודאגה אמיתית לכך שמי שבאמת צריך עזרה יקבל אותו, אולי אז הדברים יתחילו לזוז.

——————-

רן מלמד, מייסד ומנהל נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s