בשנת 2006 נפל דבר בכנסת. לראשונה מונה גבר, ח"כ גדעון סער לתפקיד יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה. סער היה יו"ר מצויין. במשך תקופת כהונתו הוא קידם עשרות חוקים ופעולות לטובת הנשים בישראל ובכלל העלה את קרנה וחשיבותה של הועדה כשהפך אותה לכח פרלמנטרי משמעותי.
בכתבתו של צבי זרחיה מדה מרקר שהתפרסמה שנתיים מאוחר יותר, עם פרישתו של סער מהתפקיד נכתב בין השאר " בין החוקים שפעל למענם, ועברו כבר בקריאה שנייה ושלישית, נמנים הארכת חופשת הלידה מ-12 שבועות ל-14, איסור פיטורי עובדת במהלך טיפולי פוריות לקראת הילד הראשון או השני, הרחבת אמצעי האכיפה נגד סרבני גט והארכת תקופת הגבלת הפיטורים במהלך חופשת הלידה. עוד הועברו חוקים להחמרת ענישה בפיטורי עובדת בניגוד לחוק עבודת נשים, איסור אפליה של עובדת מחמת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית ועוד.
סער עצמו חתום על 14 מבין 26 החוקים שקודמו בוועדה…. בראשותו של סער, היתה הוועדה לזירה מרכזית לפעולה למען מעמד האשה ולא הסתפקה בדיונים אקדמיים בלבד. בשיתוף הממשלה, יזמה הוועדה פרויקטים כמו הקמת שלושה מרכזים חדשים לנפגעי תקיפה מינית בתל אביב, בחיפה ובראשון לציון. הוועדה גם היתה שותפה לשדרוג המערך הארצי של הטיפול בנפגעות תקיפה מינית ובפרויקט לאומי שנועד להוציא נשים ממעגל הזנות."
הכרתי אז את סער ועבדתי איתו, זו בהחלט היתה חוויה טובה וראויה. אז למה תוקפים היום, גם אני, את ההחלטה להעמיד שוב גבר בראש הועדה. נדמה לי שהסיבה פשוטה. בממשלה הנוכחית, יש ירידה משמעותית במספר השרות. בראש ועדות הכנסת יש אישה אחת בלבד (ועדת הקורונה), במהלך משבר הקורונה לא צורפו כלל נשים לצוות המומחים שעבד מול הממשלה בהכנת התרחישים וההמלצות לפעילות, דבר שהביא לעתירה לבגצ.
השאלה היא כלל לא האם גבר יכול לעמוד בראש הועדה הכלכך חשובה לקידום מעמד האישה. השאלה היא איך יכולים הגברים השולטים במערכת הפוליטית שלא לקדם כמה שיותר נשים לתפקידים כמה שיותר בכירים. זו הסיבה היחידה שההחלטה היום נתפסת כלא פחות מסטירה מצלצלת בפרצופה של החברה הישראלית, ב-52% מהציבור המורכב מנשים שאין כלל ספק לגבי יכולותיהן וכישוריהן ובהחלט יתכן שאם היו הרבה יותר מהן במוקדי קבלת ההחלטות היינו נמצאים במקום אחר בחלק מהסוגיות הקיומיות העומדות לפנינו.
Social Traveller - מבט אישי על הישראלים 