לפני יותר מעשר שנים הצלחתי, יחד עם חברי הכנסת איתן כבל ומשה כחלון ובסיוע השרים הרשנזון ושטרית, להעביר בכנסת את אחד החוקים החברתיים ביותר שהיו כאן. חוק דודי השמש לדיירי הדיור הציבורי. חוק שהעברנו כחוק לא תקציבי ואשר חייב את המדינה להתקין, מידי שנה, כ-2500 דודי שמש לדירות הדיור הציבורי במקום דודי החשמל שהיו בהם ובכך לחסוך לדיירים כ-400 ₪ לחודש בחשבונות החשמל שלהם. אגף התקציבים באוצר התנגד בתוקף להצעת החוק, כי למה להשקיע בדיירי הדיור הציבורי כסף, אבל בסוף תוך ראייה רחבה הצלחנו להעביר אותו כאמור כחוק לא תקציבי המחייב הקצאה של 5 מליון ₪ לשנה בלבד. אמרנו שעדיף שיתקינו דודי שמש בצורה מדורגת מאשר בכלל לא. עד היום הותקנו עשרות אלפי דודי שמש לדיירים והחסכון הכספי עבורם גדול.

אבל בזה לא הסתיים הסיפור. במהלך השנה שלאחר מכן עקבתי אחר ביצוע החוק ולתדהמתי לאחר מספר חודשים גיליתי שכמעט ולא הותקנו דודי שמש על גגות הבתים. הנסיון להבין מדוע הביא אותי לתשובה מקוממת מאד. החשב הכללי באוצר, אז פרופ' ירון זליכה, החליט שהוא בודק את כל התקשרויות הממשלה עם ספקים חיצוניים ובמיוחד עם קבלני שיפוצים וכדומיהם. לכאורה החלטה ראוייה אך היו בה שתי בעיות, הראשונה, לקח המון זמן לבצע אותה, השנייה בכל זמן הבדיקה בוטלה האפשרות להפעיל את הקבלנים וכך יותר מ-2000 דיירי הדיור הציבורי שחיכו לדודי השמש שלהם פשוט המשיכו להוציא הון עתק על חימום מים בחשמל.

התגובה שלי להחלטתו של זליכה היתה לתקן את החוק ולהעביר החלטה כי כל תקציב שלא ינוצל בשנת הכספים יועבר לתקציב השנה הבאה ולא יוחזר לאוצר כפי שמקובל. כך לפחות, ידעתי, שהכסף לא ילך לאיבוד ובסופו של יום דודי השמש יותקנו. זה עבד. ובגדול.

mk1

למה אני מספר לכם את הסיפור הזה, פשוט מאד. הוא דוגמא מאלפת להתנהלות אגפי האוצר ובמיוחד אגף התקציבים ואגף החשב הכללי, אשר פועלים מתוך שתי תפיסות עולם בעייתיות מאד. האחת, הם רואים את עצמם כשומרי הסף של הקופה הציבורית ומשוכנעים כי הם היחידים שיכולים למנוע בזבוזים תקציביים עצומים.השנייה, בעשרות השנים האחרונות הפכו שני האגפים הללו, בתפישת עולמם לאלו הקובעים את המדיניות התקציבית ולא רק אלו האמורים לשמור כי תבוצע מבלי שיהיו בה חריגות.

אגף התקציבים הוא הרבה יותר מקבוצה של צעירות וצעירים המשמשים כרפרנטים של משרדי הממשלה. הם הלכה למעשה מכתיבים לאנשי המקצוע במשרדים השונים את תוכניות העבודה. הם אלו שמחליטים אילו תוכניות יתקבלו וימומשו ואלו לא. במקרים רבים הם יוצאים לסיורי עבודה בעולם כדי לחזור ולהציע תוכניות שונות אשר יתכן ויכולות להתאים ברמה העקרונית אך במקרים רבים נכשלות במבחני הביצוע בשל הקריטריונים הבלתי אפשרים ולעיתים בלתי אנושיים שנקבעים על ידי אנשים שהגיעו לאגף היישר מהאוניברסיטה, בעיקר העברית, מבלי שרכשו נסיון תעסוקתי כל שהוא. כך היה למשל כשאגף התקציבים הביא לישראל את תוכנית ויסקונסין המפורסמת לעידוד השתלבותם בעבודה של מובטלים, תוכנית טובה בעקרון אך ברמת הביצוע היא היתה כישלון מחפיר, מחפיר כלכך עד שהכנסת בהובלתם של חברי הכנסת חיים כץ ושלי יחימוביץ הובילו לביטולה.

מה שמתרחש בימים האחרונים בין ראש הממשלה למנכ"ל אגף התקציבים (כך בעצם צריך לקרוא לו כי הוא ועוד שמונה עובדים בכירים במשרד האוצר מחזיקים במשרות המקבילות לתפקיד מנכ"ל בשירות הציבורי), הוא לא סתם מאבק של סמכויות. הוא אפילו לא מאבק על זכותו וחובתו של מנכ"ל אגף התקציבים להביע את דעתו ועמדתו בנוגע לתוכניות המוצעות על ידי הדרג הפוליטי הנבחר. אך זה בהחלט מאבק של סמכויות על הזכות לקבוע את יעדיו ושימושיו של תקציב המדינה. לא לחינם מצרים פרשנים כלכליים רבים על העובדה שבמשך שנים ארוכות אין לאגף התקציבים דריסת רגל אמיתית במשרד הביטחון.

וזו לא הבעייה היחידה שבאגף. הבעייה המרכזית הנוספת היא אחדות המחשבה ותפישת עולם כלכלית ליברטנית הנלמדת במספר מסויים ומצומצם של מוסדות להשכלה גבוהה כאשר, הפלא ופלא, דווקא משם מגוייסים הצעירות והצעירים שמתחילים את דרכם כרפרנטים באגף ולאחר מספר שנים רובם יוצאים לשוק החופשי כדי להרוויח כסף רב תוך שהם משתמשים בידע והקשרים שטוו בתקופת עבודתם באגף. כבר שנים שאין באגף התקציבים מדור או מחלקה המכונה "איפכא מסתברא", כזו שתוציא מתחת ידיה, תוכניות עבודה והצעות נגדיות לאלו שנכתבות על ידי אנשי האגף הלוקים, במידה רבה, בקיבעון מחשבתי וחוסר יצירתיות.

תפישות העולם של עובדי אגף התקציבים מבוססות על הנחות יסוד שקובעות למשל כי מי שנזקק לעזרה מהמדינה לא רוצה ולא ירצה להשתלב בשוק העבודה או למשל שמענק לידה הניתן עבור הילד השלישי במשפחה יהיה קטן ביותר מ-50% ממענק הלידה שניתן לילד הראשון והשני. רוצים עוד דוגמא, במשך שנים התעקש אגף התקציבים למנוע שינוי בחוק המענקי לאמהות חד הוריות מענקי לימודים עבור ילדיהם בדרך שתאפשר את מתן המענק לכל הילדים מכיתה א' ועד יב'. לשיטת אנשי אגף התקציבים מספיק היה לחלק את המענק רק עד כיתה ו' ולאחר מכן להקטינו בכ-50% לתלמידי כיתות ז' וח' כאשר לתלמידים בכיתות הגבוהות, כך טענו אנשי אגף התקציבים, לא מגיע מענק כלל. "הם בטח יכולים ללכת לעבוד כדי לממן את הספרים והבחינות", אמר לי פעם אחד מהעובדים שם. לשימחתי, רק בתקופתו של שר האוצר כחלון ולאחר הסכם שהגדיל במקצת את העוגה, הצלחנו, יחד עם ח"כ מירב בן ארי, לשנות את החוק. לא במאה אחוז כפי שרצינו אבל בצורה ראוייה.

זהו חלק מהקבעון המחשבתי הקיים באגף התקציבים ואשר מאשרים את בעלי ההכנסות הנמוכות בישראל ברמת ההכנסה שלהם, כאילו אין להם עניין להשתכר יותר. לכן מתעקשים באגף להתנגד להעלאת שכר המינימום, לבטל את הקיזוז בקצבאות הקיום כדי לעודד את האוכלוסיות הזכאיות להן לצאת לעבודה ובכך להגדיל את הכנסן ובכלל להתנגד באופן כמעט אוטומטי לכל הצעת חוק הבאה להיטיב עם אלו שהחיים לא היטיבו עמם.

אם כך, ישאל הקורא הסביר, איפה השרים, איפה חברי הכנסת. זאת שאלה מצויינת. מסתבר שהחבר'ה הטובים מאגף התקציבים מצליחים לסובב את רובם על האצבע. הם שולטים במידע, הם שולטים בנתונים, הם מתדרכים עיתונאים דרך קבע ובעיקר מספרים להם שהשרים והחכי"ם פועלים בצורה פופוליסטית נגד האינטרסים ארוכי הטווח של המדינה. זה נכון במידה מסויימת אבל בהחלט לא תמיד.

מדוע בעצם שלא תינתן לכל משרד ממשלתי היכולת להחליט איך הוא מחלק התקציב הפנוי שיש לו, מלבד הוצאות שכר והצאות קשיחות נוספות. זה למשל מה שניסה לעשות שר האוצר יאיר לפיד שהודיע בזמנו לשר הרווחה מאיר כהן כי לרשותו עומדים כמה מאות מליוני ₪ כתוספת תקציבית וכי הוא, השר הממונה, יהיה זה שיקבע לאן ילך הכסף. הכי הגיוני לא? שהשר יחד עם מנכ"ל משרדו ואנשי המקצוע במשרד יקבעו את היעדים, את התוכניות ואת שיטת הביצוע. אגף התקציבים ישאר כאגף מפקח אך לא כאגף מחליט וקובע. היה זה לפיד, למשל שלמרות התנגדות הפקידות הבכירה באגף התקציבים דחף למדיניות כספית מרחיבה כדי לסייע למשפחות של אמהות חד הוריות וקבוצות מעוטות הכנסה אחרות.

חלק מהדברים הספיקו לעבור את משוכת החקיקה  אך לצערי חלק מהן נפלו ונותרו מאחור, במקרים רבים באשמת אגף התקציבים שנחשב למומחה גדול במיסמוס הבטחות כמו שעשה למשל עם ההתחייבות הממשלתית להקמת קרן הלוואות ללקוחות מודרי אשראי, התחייבות שניתנה בכתב על ידי שר האוצר משה כחלון אך במשך שנתיים ויותר מוסמסה עד שנעלמה. אני בטוח שאנשי אגף התקציבים יגידו שהקרן לא כמה לא באשמתם, אבל הם אלו שקבעו את הקריטריונים הבלתי כדאיים שהביאו לכך, בדיוק כמו שעשו עכשיו במשבר הקורונה עם התנאים שקבעו מי מהעצמאיים זכאי לפיצוי ואיך, תנאים שהביאו, איך לא להחלטה האחרונה לתת כסף לכולם פשוט כדי לעקוף את שיטת העבודה של האגף כמו גם של אגף החשב הכללי ואף רשות המיסים.

מה שמתרחש כאן בימים האחרונים הוא תחילתה של מלחמת עולם על דמותו של משרד האוצר בעולם כלכלי ותעסוקתי חדש שנוצר לנגד עיננו. חבל שבחוק ההסדרים החדש לא הוכנסה הרפורמה, הכלכך נחוצה במשרד האוצר, רפורמה אותה ניסה לקדם המנכ"ל הקודם של האוצר ושדומות לה מומלצות חדשות לבקרים על ידי מנכלי"ם מוערכים לשעבר של המשרד.

אני לא אופטימי מאד אבל רוצה לקוות שמשהו כאן ישתנה. שהגיע הזמן לשידוד מערכות אמיתי בחלק מהגופים הכלכך חזקים ומשמעותיים כאן בצורה שתחזיר את אמון הציבור בשירות הציבורי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s