הסגר הוא בלוף.

הדרך מירושלים לתל אביב כבר מזמן לא היתה מהירה יותר. לא בגלל שלא היו מכוניות. דווקא היו. והרבה. אבל לא היה אף מחסום שטרתי. אף בדיקה. רוצים תסעו, לא רוצים תשארו בבית.

גם בכניסה למגדלים הגבוהים אין בדיקות. מי שרוצה בא. מי שרוצה הולך. בחנות הנוחות בתחנת הדלק מלא מכל טוב. פועלי הבניין ושאר העובדים מציפים את הכוך הקטן כבר בשעה מוקדמת של הבוקר.

אין ממש סגר. נהג המונית מספר שגם את המחסומים המשטרתיים בשכונה שלו, הר חומר, הסירו אתמול.

נדמה שכל מי שיש לו רכב או כסף למונית יכול ללכת/לנסוע לאן שבא לו. מי שנדפק, כמו תמיד הם אלו בלי הרכבים, המשפחות מעוטות ההכנסה, אל תקראו להם מוחלשות בבקשה רק בגלל שאין להן מספיק כסף לקיום ראוי.

מי שנדפקים כמו תמיד הם אלו שתלויים בתחבורה ציבורית, ברכבות בכלים הממשלתיים הבסיסיים ביותר. הם נאלצים להשאר בבית. להתמודד עם "הסגר".

לא סגר ולא נעליים. נדמה לי שיותר נכון היה לעשות עוצר לילה. יוצאים בבוקר לעבודה וחוזרים ישר הביתה. זה ממילא מה שהרוב עושים. יש ביניהם כאלה שמצליחים לעבוד על השוטרים, כוחות הביטחון האמיצים שלנו, ויש כאלה שפשוט צריכים לעבוד כדי לא להשתגע והם יעשו הכל בשביל שיוכלו להגיע למשרד.

המון מומחים יש כאן עכשיו. כל אחד מומחה לתחומו, לשעתו, לאינטרס שמתאים לו או זה שהוא מייצג. בסוף כשהסיפור יסתיים כי ימצא חיסון ויתחילו החקירות יתברר איך זרקו כאן טונות של כסף כי מנהלי בתי החולים הבינו שזו הזדמנות למלא את הקופה, מפכ"ל המשטרה, סליחה המ"מ, הבין שהוא יכול לשמן את קופת הארגון הכלכך לא מקצועי שהוא כאילו עומד בראשו, אפילו בצה"ל קלטו שאפשר לעשות סיבוב על תקציב המדינה שלא קיים.

והעסקים הפרטיים. בבתי ספר למינהל עסקים עוד ילמדו במשך שנים על הסיבוב הגדול והמכוער שמר ויזל וכדומיו עשו על ממשלת ישראל. סליחה, על הציבור.

בינתיים אנשים מתים. וחולים, אפילו קשה. וזה נורא. אבל הסגר בצורה הנוכחית הוא לא הפתרון, אפילו לא כדי לדכא את מסיבות הרחוב והטבע בבלפור. אם לפחות הסגר והמגיפה היו מביאים להפחתה משמעותית באלימות כלפי נשים, ניחא. אבל זה לא קורה. לא רק שירה שכמעט נרצחה על ידי בעלה החלאה אביעד משה, עוד גברים ונשים נרצחו לאחרונה בחברה הערבית. והמשטרה. היא הרי עסוקה בסגר, אין לה זמן לזוטות שכאלה.

האין סגר המוזר הזה מוצאי את הדברים הכי רעים מאיתנו, רק אתמול גילינו את החוליגנים של השמאל, אלה שמדברים גבוהה גבוהה בשבח חופש הביטוי אבל רק שהוא שלהם. לאחרים אסור. ובמקרים של אחרים מותר גם להיות אלימים. בין אם זה בתל אביב או מול הכנסת בירושלים. האלימות מותרת עכשיו, בשם הזכות להפגין, בשם החובה לסלק את ראש הממשלה. אבל אף אחד לא מדבר על בחירות. כי זה מפחיד, מי יודע מה תהייה התוצאה. מעדיפים להמליך ראש ממשלה חליפי, זה ששיקר לציבור, שהבטיח הבטחות ולא קיים. שעכשיו הוא וחבריו מנסים למכור לנו שאם לא הם היה כאן הרבה יותר גרוע. אבל אם הם לא היו מתקפלים כמו שהתקלפו באמת יש סיכוי שהמצב היה אחרת. לא בטוח שיותר גרוע, יש סיכוי טוב שהיה אחרת.

הסגר הוא בלוף. כך גם נראים החיים שלנו בימים האלה. בלוף אחד גדול. מה שבטוח הוא שמה שהיה לא יהיה יותר. יהיה כאן אחרת. הזדמנות גדולה להפוך לימון ללימונדה השאלה היא האם יש את מי שיכול לערבב את המרכיבים כמו שצריך.