העבודה מתחדשת. כמה מחשבות על העתיד

נתחיל במילה הכי טובה שאפשר, להסיר את הכובע בפני מרב מיכאלי שעשתה, נכון לעכשיו, כמעט את הבלתי יאומן. ממש הוציאה מקברה את מפלגת העבודה. עשתה את זה בחכמה, ברוגע ובהרבה הרבה נחישות. השבוע האחרון הביא לסחף של מתפקדים חדשים/ישנים למפלגה שפעיליה אוהבים לחבוט במנהיגיה מהיום הראשון בו הם נבחרים לתפקיד ועד שהם נאלצים, במוקדם או במאוחר להשבר ולפרוש.

מאז שמיכאלי נבחרה לתפקיד יו"ר העבודה לא היה לה הרבה זמן לבזבז למרות שאני חושב שהיא לא היתה צריכה זמן, היא הכינה את עצמה כבר מזמן לתפקיד וידעה שבסיכויים גבוהים הוא שלה. בצדק חייבים לומר.

כמו בכל בחירה של איש חדש בפוליטיקה הישראלית הסחף הראשוני היה מיידי. אלפי מתפקדים חדשים/ישנים נרשמו בספרי המפלגה, אני מניח שבקרוב נוכל לדעת כמה מהם פשוט חזרו הביתה וכמה החליטו לתמוך במנהיגה החדשה. גם ההתפלגות הגאוגרפית שלהם היא נושא חשוב ומעניין שלא לדבר על ניתוח סוציואקונומי, השכלתי ואפילו תעסוקתי של החברים החדשים.

הפריימריז אורגנו במהירות. דיגטציה זה שם המשחק. הפעם בניגוד לפעמים קודמות בעבודה כמו גם במפלגות אחרות נדמה היה שאין תקלות מיוחדות. הבחירות, כך נדמה לי בתור מי ש"חזר הביתה" ולו בשביל להצביע למי שאני שואף שייצגו את העבודה בכנסת היו פשוטות ויעילות. 2-3 דקות עם הטלפון הסלולרי וזהו. יש בחירה.

השמחה לאחר ההודעה על התוצאות היתה גדולה. סוף סוף ברור שמפלגת העבודה תמשיך לחיות. לפחות בינתיים. יש לה סיכוי להחייאה. היא בטוח ראוייה להצלה הרבה יותר משברי מפלגות או ארגונים שקמים לפני הבחירות, חלקם נעלמים עוד במהלכן וחלקן מוכיחות כמה הצבעת מחאה או מיאוס אין מאחוריה ממש, ראו ערך כחול לבן.

ובכל זאת, אחרי לילה של מחשבות, לישון אני ממילא מתקשה, הגעתי לכמה תובנות שחשבתי שראוי לשתף בהן.

1. מסתבר שגם להצביע מהבית זה לא דבר פשוט

אפשר היה לצפות שעקב הסגר והעובדה שרבים ממצביעי העבודה ספונים בבתיהם, אחוז ההצבעה בבחירות יהיה גבוה מאד. הרי מה יותר פשוט מאשר לקחת ליד את הטלפון הסלולרי ולבצע הצבעה במהירות. אמנם נפתחו כמה קלפיות פיזיות עבור אלה שמתקשים או אינם יכולים לממש את זכותם להצבעה במערכת הממוחשבת אבל הציפייה, לפחות שלי, היתה שאחוזי ההצבעה ירקיעו שחקים, הרי אנחנו מדברים על מהלך השרדותי של ממש. אופס. זה לא ממש קרה. אחוזי הצבעה נמוכים יחסית יוצרים פחד מפני העתיד, מה יהיה ביום הבחירות, האם אוהדי המפלגה, חבריה ופעיליה בעבר ובהווה יטריחו את עצמם לצאת מהבית, להגיע לקלפי ולהצביע עבורה. אני מודה שבנקודה הזו אני עדיין חושש שהמגמה של האפטיות והאדישות כפי שנראו אתמול בבחירות לרשימה תימשך והיא עלולה להעמיד בסכנה את מהלכיה החשובים של מיכאלי.

• הפריפריה הו הפריפריה

רשימת הנבחרים, טובה ככל שתהייה, ועל זה עוד בהמשך, נראה לי שהיא חסרה ייצוג אמיתי לחלקים חשובים ומרכזיים בחברה הישראלית, חלק גדול מהחלקים אליהם כיוונה העבודה בשנים בהן היא היתה חלק מרכזי ומשמעותי בהובלת המדינה. נכון שיש לנו ברשימה 50% נשים, אבל זה עוד לפני שיודעים אם יהיו חיבורים עם מפלגות אחרות ומה תהייה המשמעות שלהם בדרך לייצוג אמיתי בכנסת. העובדה שאין בחמישיה או השישיה הראשונה אף נציג.ה לחברה הערבית היא אות קלון אמיתי בדפי ההסטוריה המפלגתיים והעובדה שאין נציגות ממשית לפריפריה הגאוגרפית גם היא אינה מוסיפה לנסיון הכן והנכון של מיכאלי לשנות את תמונת המנדטים ב-23 במרץ.  זה נכון שכשאין לך מספיק מקומות ריאליים אתה לא יכול לספק את כל המחוייבויות או אפילו המאוויים אבל להיות שוב מפלגה שהיא על גבול הלבנה ופריווילגית זה חבל, בעיקר, כפי שאראה בהמשך, במקומות גבוהים נבחרו מועמדים ללא אג'נדה אמיתית רק על סמך ה – so called ברנז'איות שלהם. זה לא שאין מועמדים עם רקורד מוכח של עשייה למען אוכלוסיות מעוטות הכנסה, אבל בסה"כ נדמה לי שמפלגת העבודה מנסה יותר ויותר להיות התחליף החדש של מרצ ולהפוך למפלגת מדינת תל אביב במקום לנסות ולהיות מפלגה של כלל החברה הישראלית.

• כשמתישים את המצביעים אל תצפו מהם לאהוב את זה

אחד מהדברים המרגיזים בפריימריז זה לקבל סמסים או הודעות אחרות ממועמדים שמבקשים ממך לתמוך בהם בלי שום הסבר נראה לעין ואפילו דרך להתקשר אליהם בחזרה כדי לשאול למה להצביע עבורם אין. פעם, מי שרצה שיבחרו בו היה מתקשר, יוצר איזשהו קשר אישי, מפעיל מתנדבים שהיו מתקשרים בשבילו, עכשיו זה לא קיים. בימים האלה שולחים סמסים. וואצפים, מציפים את המצביע המסכן במסרים שאין בהם מאום מהבוקר ועד הערב. ניסיתי לחשוב לרגע מה ההשפעה האמיתית של המהלך שלכם. אולי הוא מייצר אנטגוניזם כלכך גדול שמונע דווקא הצבעה בעיקר למועמדים חדשים ולא ידועים.

נדמה לי שאחד הדברים החשובים והבהולים שצריך יהיה לעשות אחרי הבחירות זה לבטל את ההחרגה של הודעות מפוליטיקאים בחוק הספאם. הגיע הזמן לשים לבזיון הזה סוף.

• כשנבחרים מועמדים שאין להם שום דבר להגיד.

מי המועמד.ת שרוצה להיבחר לכנסת וכתב.ה את הדברים הבאים: אני מגיע.ה עם נחישות, אמונה והבטחה ברורה לעשות כמיטב יכולתי להחיות מחדש את הנורמות והערכים של מדינת ישראל. אפעל בכל כוחי לתיקון העיוותים החמורים בחברה, בכלכלה, במשפט ובתרבות -עיוותים שיצרה מפלגת השלטון. אני מתחייב.ת שאפעל למען עתיד טוב יותר למען כל אזרחי המדינה.

לאיזה עיוותים הכוונה, איזה שינוי רוצה להביא, לאיזה עתיד טוב מכוונים דבריך, מה תוכנית העבודה שלך. נסיון לחפש חלק מהתשובות אצל חלק מהמועמדים.ות מתוך נסיון אמיתי להחליט במי כדאי לבחור העלה חרס. איך אפשר להגיד כלום כזה גדול בכלכך הרבה מילים מכובסות.

כתבתי בהודעה אישית לאחד.ת המועמדים.ות שאני מאד מאד אשמח לדעת מה עמדותייך לפחות בחלק מהדברים כדי שאוכל באמת לקבל את בקשתך ולהצביע עבורך, כמובן שלא התקבלה תשובה כל שהיא, כשטרחתי והצטרפתי בשעת ערב לשיחת זום שלו.ה וניסיתי לשאול שאלה נתקלתי כמובן בתשובה ש"יש הרבה אנשים שרוצים לשאול ואין לנו זמן לענות לכולם", כמובן שהיה הרבה יותר חשוב לצטט בפני המשתתפים בדיון את הודעות התמיכה שאני בטוח שחלקן היו מוזמנות ומתוזמנות.

ומה צריך להגיד על מועמדים.ות כאלה שמבקשים להבחר על רקע העבר הברור יותר או פחות שיש להם. הבעייה שלי היתה עם חלק מהמועמדים הוא שאחרי שקיבלתי את המסרים שלהם ניסיתי ליצור איתם קשר, הם די נפנפו אותי, זאת אומרת שאפילו היועצים והעוזרים שלהם שעם חלקם שוחחתי והבטיחו לחזור, לא טרחו לעשות זאת. אני מבין את הלחץ והקושי, אבל זה אומר הרבה על המחוייבות והקשר שלהם עם ציבור הבוחרים שלהם אם, ובמקרה שלהם חס וחלילה, הם יכנסו לבית המחוקקים

ומילה כמעט אחרונה. אני ממש ממש מבקש ממרב, אם תעשי חיבורים כל שהם אנא התעקשי על כך שאת תהייה זו שעומדת בראש הרשימה המאוחדת. את, לא אף אחד אחר.ת

סוף דבר, לבינתיים. אני ממש רוצה לברך את מרב מיכאלי, עומר בר-לב, אמילי מואטי וגלעד קריב. אני ממש רוצה לראות אתכם בכנסת. ולאלו שבחרתי בהם וככל הנראה לא נמצאים במקום ריאלי, אבתיסאם מראענה, נעמה לזימי חיים הר-זהב, אורית טובים, מאיה נורי, סליחה שלא הצלחתי.