מתחילים במילה טובה והרבה ברכות לעו"ד הרב גלעד קריב שיחד עם עורכות הדין הנפלאות של המרכז לדת ומדינה של התנועה הרפורמית, אני הכרתי אותם עוד בשם הקודם, המרכז לפלורליזם יהודי, קיבלו סוף סוף מבגצ פסק דין צודק ונכון לעתירתם שביקשה לקבוע כי גיורים רפורמים וקונסרבטיביים המבוצעים בישראל יוכרו על ידי משרד הפנים לצורך חוק השבות. ובעברית, מי שיתגייר בישראל ייחשב כיהודי לצורך קבלת אזרחות.

ואחרי הברכות אני מודה שקראתי והתסכול שלי, הנוגע ללא מעט פעולות של בגצ רק הלך וגדל. מצד אחד שמחתי, התרגשתי, מדובר בהחלטה חשובה, ראויה ומתבקשת אבל למה לעזאזל זה לקח לשופטים 15 שנים לקבל החלטה.

נזכרתי בפסק דינה האחרון, כמדומני, של השופטת בייניש שבו קבעה שזכותה של אישה המקבלת קצבת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי להשתמש ברכב ובתנאים מסוימים אפילו להחזיק בבעלות על הקופסא הניידת עם ארבעת הגלגלים. עד אז החוק קבע שמי שיתברר שהשתמשה ברכב, כן כן אתם קוראים נכון, השתמשה. תישלל ממנה קצבת הקיום הבסיסית. גם במקרה הזה של בייניש כמו בעתירה של התנועה הרפורמית ההחלטה התבקשה. מדובר הרי בזכות בסיסית. בגצ והשופטת בייניש הכירו בזכות זו רק חבל היה שלקח לנשיאת בית המשפט העליון 8 שנים כמדומני לכתוב את פסק הדין.

הפסיקה החשובה בעניין הגיור הזכירה לי עתירה נוספת שהוגשה לפני לא מעט שנים ובמסגרתה עתרה אם חד הורית לבגצ בטענה כי העובדה ששוללים ממנה את קצבת הבטחת ההכנסה שמאפשרת לה קיום בסיסי רק בשל העובדה כי היא רוצה ללמוד לתואר ראשון כדי שתוכל להתקדם מבחינה תעסוקתית ולמצוא לעצמה עבודה בשכר גבוה ממנה אינה עומדת בצורה שוויונית מול הענקת קצבאות של המדינה לאברכים הלומדים בישיבה. אם אלה לומדים ומקבלים גם אני רוצה ללמוד ולקבל טענה האם, גם כאן טענה צודקת שלא באה לבטל את זכותם של בני הישיבות לקצבת קיום אלא בקשה להשוות את התנאים גם לאוכלוסיות אחרות ובעיקר כשהמטרה הסופית היא לצאת  ממעגל הקצבה לחיים של תעסוקה ראוייה ורווחה כלכלית. 

גם במקרה הזה בגצ נתן, לדעתי לפחות, את התשובה היחידה המתבקשת וקבע כי אסור שתהייה אפליה בין ציבורים שונים בחברה הישראלית. אם אינני טועה פסק הדין בעתירה ניתן כעשר שנים לאחר שהוצגה ונחתמה לראשונה בבית המשפט העליון בשיבתו כבגצ.  בתקופה הזו הצליחה העותרת לסיים את התואר הראשון שלה, בזכות העובדה שתורם אנונימי החליט להעמיד לרשותה קצבת קיום כדי שתוכל להתפנות ללימודים ולהמשיך לכלכל את ילדיה בצורה בסיסית ואולי אף ראויה והחלה את לימודיה לתואר השני.

פסק הדין בנושא הגיור יחד עם שתי הדוגמאות שהבאתי מציג לדעתי את אחד הכשלים הגדולים ביותר במערכת הצדק הישראלי ובמיוחד בכל הנוגע לבית הדין הגבוה לצדק, בגצ. האם מדובר בניהול זמן כושל של המערכת או אולי בנסיונם של השופטים להמנע ככל שניתן ממעורבות בסוגיות פוליטיות, משילותיות, כלכליות ואזרחיות למרות האמירה המפורסמת שלפיה "הכל שפיט". האם הולך בגצ שבי אחרי בקשות הדחייה ומזמוז הזמן של המדינה שצריכה להשיב לאותן עתירות המובאות לפיתחה או שאולי היא רחבת לב מידי אל מול המחוקקים מהם הוא מצפה שיוציאו עבורו את הערמונים מן האש.

נכון יש עתירות המחייבות התייחסות מיידית ומהירה אחרת תתייר הגשתן ובכל זאת האם לא הגיע הזמן לקבוע כי בעתירות עקרוניות כמו אלה המתוארות כאן יחויב בגצ בלוחות זמנים אחרים. קצרים יותר. כאלה שהתוצאות שלהם שמשפיעות, בסופו של יום, על כלכך הרבה משפחות ויחידים, יגיעו לפני שהעותרים יתייאשו וימשיכו בחייהם כשהם מתוסכלים ממערכת הצדק הישראלית שנדמה כי היא מפחדת להוציא את הצדק לאור השמש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s