הכתבה הבאה פורסמה בעיתון דבר ראשון (הגרסה האחרונה של העיתון דבר) בשנת 1996. נדמה לי שמי שקורא אותה היום יכול לחשוב שזה שייך לשנת 2021.

מה שהתחיל כפסיקה, חשובה אמנם, אך כפסיקה בלבד, של בג"צ בנושא רישום יהודים שגוירו על ידי רבנים רפורמים וקונסרבטיביים בישראל מאיים להפוך ואולי גם לפרק את הקואליציה החדשה של שמעון פרס ולהוציא מהבקבוק את השד הקרוי "מיהו יהודי".

הממסד האורתודוכסי דורש בכל תוקף לשמור לעצמו את המנדט הבלעדי בכל מה שמוגדר כגיור בישראל, אבל לא רק בה. היום בעקבות בג"צ מבקשים הדתיים מחדש להעלות את הצעת החוק שלהם הקובעת כי "גיור כהלכה" יהפוך למושג הכולל גם את כל הגיורים הנערכים בחו"ל בין אם הם רפורמים וקונסרבטיביים ובין אם הם נערכו בידי רב אורטודוכסי שסר חינו מלפני הרבנים בארץ.

כיום לא קיים חוק גיור. בניגוד לחוקי מעמד אישי המשלבים את ההלכה עם חוקי המדינה הרי שהגיור אינו מעוגן בחוק והוא שואב את עוצמתו מההלכה בלבד ומתקנות ככלליות המופיעות במסגרת תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל. על פי תקנות אלה ידון בית הדין הרבני בבקשת גיור "רק אחרי עבור שנים עשר חודש מיום הגשתה. במקרים מיוחדים רשאי בית הדין לקצר את התקופה למועד שייקבע". ופה מונח המפתח לגיור כולו. בסיפורים שנציג עכעת נביא מקצת מאותם מקרים "חריגים", כביכול, אשר מוכיחים כי בכל הקשור לגיור בישראל מתנהל סחר מכר בו מנוצלים אותם אלה המבקשים להצטרף לעם היהודי על ידי רבנים, טוענים רבניים וסתם "מעאכרים".

המסקנה – להפוך ליהודי יכולה להיות משימה קלה ביותר עם אתה מרופד בכסף ובקשרים נכונים.

סיפורה של ג'ני

————–

" הרב הוציא ראי מתחת לשולחן והתחיל לסדר את השיער והזקן. אח"כ הוא

רכן לעברי מעבר לשולחן ואומר לי משפט שגורם לי להתחיל לבכות. הבנתי ממנו שאם אשכב איתו כאן ועכשיו אז תוך יום יומיים אהיה רשומה כיהודיה". כך מתארת ג'ני בת העשרים את הארוע הטראומתי שעברה במשרדו של הרב הצבאי בעת שניסתה לקבל חותמת רישמית ליהדותה.

ג'ני הגיעה לארץ לפני חמש שנים בערך עם תחילת העלייה הגדולה מברית המועצות. בפגישה איתה מצטיירת כאישה צעירה וחזקה מאד. עצמאית, עומדת על דעתה, אף אחד לא יכול לרמות אותה, היא גם לא תמימה. היא יודעת בדיוק מה כל אחד רוצה ממנה. היא גם יודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה.

בגיל 15 כמעט היא הגיעה לירושלים עם אחותה הגדולה והוריה, אביה היהודי ואמה הרוסיה. מקום מגוריהם הראשון היה בישוב קטן מחוץ לירושלים ממנו עברו להתגורר בדירת שיכון קטנה של עמידר בבירה.

היום היא מתגוררת בקרוון קטן – 24 מ"ר באותו יישוב ובסופי שבוע נוסעת לבקר את הוריה המתגוררים ביישוב שבגליל התחתון. הקשר עם אחותה ניתק כמעט לחלוטין מאז שזו חזרה בתשובה, התחתנה ועברה לגור בצצפון הארץ.

כאמור, ג'ני עלתה לארץ עם משפחתה לפני כחמש שנים. כבר ברוסיה, במוסקבה מבקשת ג'ני להדגיש, "ידעתי שאני יהודייה. התנהגתי כך, כולנו שמרנו את חג הפסח, וראש השנה ויום כיפור, והיה ברור לנו שאנחנו עולים לארץ.

ידענו גם שאנחנו לא נחשבים יהודים אבל היינו בטוחים שבארץ נעבור תהליך גיור מסודר והכל יהיה בסדר."

" לא רצינו לרמות, היינו יכולים לקנות ברוסיה תעודת גיור, הציעו לנו, אבל דווקא אמא שלי אמרה שלא נעשה דבר כזה ואנחנו לא נשקר כי גם בישראל לא משקרים".

"כשהיגענו לארץ אחותי הלכה ללמוד בבית ספר חרדי  והתחילה להתכונן לעבור את הגיור. אז היא גם התקרבה אל היהדות. החליטה שהיא רוצה להיות דתית. הגיור שלה עבר מהר מאד כי הרבנים שלה ידעו שהיא תהיה חרדית. ואני שבאותו זמן התגוררתי עם אחותי באותו חדר, ושמעתי ממנה על היהדות ולמדתי ממני, גם אני החלטתי שאני רוצה להתגייר. דיברתי על כך אם אחותי, בתור חברה שלה ביקשתי ממנה להמליץ עלי וידעתי שאם היא תמליץ אז הכל ילך מהר. אחותי סירבה. היא אמרה לי שהיא יודעת שלא אהיה דתיה ולכן לא תמליץ עליי."

ג'ני שמאז גיל חמש עשרה מפרנסת את עצמה בנוסף ללימודיה, החליטה שגם להתגייר היא תדאג בעצמה. היא פנתה ללימודי יהדות במסגרת קורס פרטי במהלכו לומדים יהדות שלש פעמים בשבוע ארבע שעות בכל פגישה במשך חצי שנה. אבל הלחץ גבר עליה, היא היתה במהלך ההתכוננות לבחינות הבגרות ,עבדה בסופר מרקט ובמקביל למדה יהדות. "לא הצלחתי לסיים את הקורס. נשארו לי עוד שלשה שבועות ולא יכולתי לסיים", היא אומרת " אח"כ כבר התגייסתי לצבא ובטירונות ידידה שלי אמרה לי שאפשר לפנות לרבנות הצבאית והם יעזרו לי".

ג'ני הוצבה כפקידה  באחד מבסיסי חיל האויר. ברגע שהגיעה לבסיס היא פנתה למש"ק הדת וביקשה את עזרתו. "הבאתי את תעודת הזהות שלי, תעודת הגיור של אחותי ועוד כל מיני מסמכים. סיפרתי לו על התקופה שגרתי עם אחותי לאחר שהיא חזרה בתשובה ועל הידע שלי ביהדות, במצוות ובכלל במה שצריך לעשות. אמרתי לו שאני מוכנה למבחן. אחרי כמה חודשים קיבלתי הזמנה לרבנות הצבאית בקריה בתל-אביב".

ג'ני זומנה לבית הדין הרבני בקריה לפתיחת תיק גיור, לאחר שנבדק שאין לה תיק ברבנות הראשית וכי יש לזכותה יתרת שרות של שנים עשר חודשים לפחות.

"בפעם הראשונה שהגעתי" היא מספרת "הרב א.מ קצין בית הדין הרבני (המשמש בתפקידו מזה שבע עשרה שנה ר.מ) הקשיב לי, סיפרתי לו שוב פעם את כל הסיפור והוא פתח לי תיק. כמה זמן אחר כך קיבלתי הזמנה שנייה". כשהגיעה ההזמנה השנייה שמחתי, הרגשתי שסוף סוף ארגיש יהודיה לא רק בלב בפנים אלא גם כלפי חוץ".

" הגעתי לקריה ונכנסתי למשרד של הרב, אותו רב שפגשתי בפעם הראשונה. בחור עם שער שחור וכיפה שחורה. בחדר שלו על השולחן היתה תמונה של ילדים מחייכם. אדם די מסודר, תמיד אמרו לי שדתיים הם אנשים מושלמים ואי אפשר לשנות אדם דתי. כאילו שלדתיים יש איזשהו מסך מול הפנים. ואני נכנסת לחדר ומתיישבת מולו והוא אומר לי שלום, מה שלומך? והוא פותח את התיק שלי וקורא את כל הסיפור שלי מהתחלה. הוא ביקש ממני לתת לו את תעודת הזהות ותמונות הפספורט ופתאום הוא מסתכל עליי.

ואז הוא, הרב, זה שצריך להיות טהור, מוציא ראי מתחת לשולחן. מסדר את שערו ורוכן אליי מעבר לשולחן. ואומר לי משפט שאני מתחילה לבכות. מה שהבנתי שהוא רוצה זה שאם אני אשכב איתו כאן ועכשיו תוך יום יומיים אהיה רשומה כיהודיה. וזה היה באוקטובר. והוא ידע שאני משתחררת במרץ ואז הוא אומר לי. תראי, עד שתרשמי לקורס שלנו וזה שבעה חודשים, ואני מקשיבה לו, והרי מש"ק הדת אמר לי שאין שם בכלל קורסים. תפסתי את הכיסא והתחלתי לברוח". ואז הוא אומר לי היא ממשיכה " תראי, יש לי ילדים ואת יודעת שאת צריכה להיות דתייה ותגידי אם את רוצה את זה או לא. ואת צריכה להגיע פעמיים בשבוע לקריה". ג'ני תפסה את ראשה בידיה ויצאה במהירות מחדרו של הרב כשהיא אומרת לו שהיא צריכה לחשוב על כל הנושא.

"באותו רגע ידעתי שלא אתגייר במהלך הצבא. החלטתי גם לא להתלונן עליו כי אני לא בנאדם שמתלונן".

ג'ני השתחררה ונסתה לחזור להשלים את קורס הגיור במסגרת הפרטית. ההצלחה שלה שם לא היתה טובה יותר מאשר בצבא. "ביקשתי להמשיך ולהשלים את הקורס אבל המורה אמרה לי שהיא יודעת שאני לא אהיה דתייה ולא אשמור מצוות ושאני חייבת להתחיל את הכל מהתחלה. אבל אני לא יכולתי לרמות, לא יכולתי להגיד שאהיה דתייה. אפשר להיות יהודי בלי להיות דתי. חינכו אותי לא לשקר ואני לא אתחיל לשקר עכשיו".

מאז ג'ני עוד לא רשומה כיהודיה, היא עובדת בירושלים ומתגוררת בישוב הקטן מצפון לעיר ומחכה, תוכל להפוך סוף סוף ליהודייה על הנייר, בפנים עמוק היא הרי כבר מזמן כזאת.

יומיים אחרי הראיון ג'ני צלצלה אליי ובקשה בתוקף להוסיף עוד כמה מילים. "אנשים שבאים לארץ עם לב פתוח שרוצים לתרום הכל למדינה, שהיו שם עם משפחה למה לעשות להם כך. אני גדלתי ברוסיה עם שם משפחה יהודי וסבלתי כמו יהודי, גדלתי אצל סבתא יהודיה וגם אמא שלי שהיתה רוסיה קיבלה את כל המכות. אני מכירה לפחות משפחה אחת שעזבה את הארץ כי המדינה דחתה אותם. במשפחה שלי היו רבנים ושוחטים, אנחנו משפחה יהודית מפוארת".

בתגובה לדברים מאשר סא"ל הרב א.מ. קצין בית הדין הרבני את עקרי הדברים. בשיחה עמו הוא מפרט את תהליך הגיור של חיילים וחיילות בצה"ל ומציין את העובדה כי לצורך לימודי ההכנה לגיור מופנות החיילות למורה אזרחית שהתשלום עבור הלימודים משולם על ידי צה"ל.

לדבריו של מ. עשרות חיילים וחיילות מגויירים מידי שנה על ידי בית הדין בראשותו של הרב הצבאי הראשי הרב גד נבון כמחצית מתוכן חיילות.

סא"ל מ. מאשר בתגובתו את עקרי עדותה של ג'ני ומביע את פליאתו על כך שבסופו של דבר החליטה לותר על תהליך הגיור הצהל"י וזאת דווקא לאחר הפגישה האחרונה שלו איתה בה התכוון להודיע לה על פתיחת תיק הגיור שלה. אותה פגישה שלפי דבריה של ג'ני אמר לה מ. את הדברים שאמר. מ. עצמו, מלבד אישור העובדות עצמן מכחיש את העובדה כאילו הציע, או אפילו רמז לג'ני על כוונתו לזרז את גיורה בתמורה לחסדים כאלה ואחרים. הוא מאשר כי הדגיש בפניה כי לצורך הגיור היא "תצטרך לחיות כמו אחותה החרדית, ואלי אפילו לחיות איתה כדי שיקל עליה נושא שמירת הכשרות ומודה כי אולי אפילו לחץ עליה במקצת בנושא זה". על דבריה כי הבינה ממנו כי אם תעשה לו טוב הוא יסדר לה תעודת גיור במהירות הוא השיב "שקר וכזב, וחוץ מזה הרי הרב הראשי לצה"ל הוא זה שחותם על התעודה אז איך יכולתי להבטיח?"

אלון (שם בדוי) גם הוא כמו ג'ני רוצה להיות יהודי. אצלו זה אפילו קצת יותר קשה. אלון(28) , יליד אחת מארצות אירופה אינו צאצא למשפחה

יהודית. להיפך. סבו היה כומר נוצרי פרוטסטנטי שנלחם בנאצים אך אלון התאהב בישראל מגיל צעיר ולאחר כמה ביקורים בארץ הוא החליט לקשור בה את גורלו.

אלון, קצין סיירת מובחרת באחד מצבאות נאטו הגיע לארץ להשתקע בה סופית שבוע ימים בלבד לאחר שסיים את שרותו הצבאי. הוא למד באולפן של הסוכנות היהודית והתגורר עם חברתו הישראלית בדירה שכורה בתל-אביב. כמי שנמצא בארץ במעמד של תושב ארעי הוא החל להתעניין בנושא הגיור כבר בשנת 1989.

מיד לאחר מלחמת המפרץ הוא נרשם ללימודי מדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר בוגר לאחר שסיים את לימודיו וניגש לכל הבחינות בשפה העברית, שכידועה אינה שפת אמו.

שותפתו לדירה אשר שמעה על התענינותו בגיור הפנתה אותו לאחד מן המאעכרים הפועלים בשוק והמסייעים לכל החפץ בכך לבצע גיור מזורז ולא חוקי.

" המצב הוא  שאין אף אחד שמסביר לך בדיוק מה צריך לעשות כשאתה מגיע לארץ וכך פועלים על פי השמועות" אומר אלון.

"האדם ששלחו אותי אליו היה עורך דין ירושלמי,פיני, כך לפחות הוא הציג את עצמו, שעבד ביחד עם עם איש דתי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת, אבי דורון שמו.", מספר אלון. פגשתי אותו במלון הילטון בירושלים, בלובי, ודבר ראשון הוא אמר לי שאני צריך ללמוד דברים מסוימים. על המקום נתתי לו צ'ק של 800 ש"ח בערך כמקדמה. ואז הוא הראה לי תעודות גיור של אנשים אחרים שהוא הולך לתת להם. אז פיני הבטיח לי שהוא יעזור לי ללמוד ושעם הקשרים שלהם בבית הדין המיוחד לגיור יוכלו לעשות את התהליך בזמן קצר יחסית. פיני גם הסביר לי שאחרי שאקבל את תעודת הגיור אצטרך להוסיף להם עוד שלשת אלפים דולר."

אלון התחיל ללמוד יהדות אצל פיני בירושלים, הלימודים נמשכו כשנה, אלון אכן לא נדרש לשלם עבור הלימודים אבל שבמהלך התקופה הוא ניסה לברר מה קורה עם הבחינה שלו כי הרגיש שהוא כבר בשל לגשת אליה נאמר לו על ידי פיני ואברהם בקשי דורון כי ישנה בעייה בבית הדין המיוחד וצריך לחכות שלשה חודשים. לאחר תקופה לא קצרה בה נדחה בלך ושוב וכאשר הובהר לו כי אין אפשרות לקבל את תעודת הגיור המיוחלת החליט אלון לפרוש מהתהליך.

הפרשה השפיעה קשות על מצבו הנפשי של אלון. באחת הפעמים הוא נסע עד ללשכת מנכ"ל משרד התקשורת כדי לדבר עם אברהם דורון אך לזה לא היו כל תשובות בשבילו מלבד האמירה " תחכה קצת אבל אל תשכח שבסוף אתה תצטרך לשלם לי שלשת אלפים דולר".

ההגינות מחייבת לציין כי בסוף הפרשה כאשר אלון הודיע לאברהם בקשי דורון כי הוא מתכוון ל"רדת" מכל הנושא כי כבר אין לו כח לסיפורים הציע לו דורון בחזרה את שמונה מאות השקלים ששילם כמקדמה. אלון סרב וביקש רק לנתק מגע.

כמו ג'ני גם אלון עדיין אינו יהודי. הוא אמנם מתגורר בישראל והוא ציוני יותר מרבים מתושבי המדינה, הוא הולך לבית כנסת בכל שבת ושמר את החגים אך את בתעודת הזהות הוא עדיין נוצרי והוא נמצא בארץ על תקן של אזרח ארעי.

בתגובה לדברים אומר אברהם בקשי דורון, אחיו של הרב הראשי, הראשון לציון בקשי דורון ומי שהיה מנכ"ל משרד התקשורת:

"אני פרקליט רבני מוסמך כבר למעלה מחמש עשרה שנים. בשנים האלה עסקתי במינון נמוך בנושאים הקשורים בבתי דין כגון גירושין, נישואין, ירושות וגם גיורים. במקרים הבודדים שעסקתי בגיורים ושהיו בדרך כלל בבית הדין הרבני האיזורי, הייתי מסייע לאנשים בתהליך. לימדתי אותם והלימוד הוא חומר שמצריך שעות רבות וסייעתי גם בהפנייה למשפחות מאמצות".

העורך דין פיני הוא בעצם החוקר הפרטי לשעבר פיני בן אור.

בן אור אישר בפני את העובדות הנוגעות לפרשה והסביר את שיטת העבודה שלו עם בקשי דורון: "המעורבות שלי בנושא הגיור היתה בעזרה בתרגום לאברהם דורון. האנגלית של אברהם לא היתה טובה ואני הייתי בה ומתרגם בשבילו בשעורים. עברתי איתו ארבעה או חמישה מקרים והיו גם שני מקרים שאני לימדתי חלקית."

לגבי הנושא הכספי אומר בן אור "אברהם היה גובה בין שלשת אלפים לחמשת אלפים דולר עבור הגיור. כמקדמה היו משלמים כחמש מאות דולר ואת היתרה לאחר שתעודת הגיור היתה מוכנה. לאחר כל התהליך. צריך להבין שזה הגיוני. דורון הוא טוען רבני, כמו עורך דין, הוא פותח תיק, הוא משקיע שעות ועבורן מגיעה לו תמורה."

בן אור גם מאשר את שארע בבית הדין הרבני המיוחד בלוד: "אכן, לבית הדין הרבני המיוחד בלוד לא היה יותר הרכב ואז ניסינו למשוך את האנשים שהיו בתהליכי גיור כמה זמן עד שנמצא להם בית דין אחר שיגייר אותם . מי שחיכה נפתרה הבעייה מי שלא רצה לחכות הלך. אני זוכר שני מקרים של אנשים שדורון החזיר להם את הכסף".

מוסר השכל, אם אתה רוצה לעלות לארץ ולחיות בה כיהודי אתה צריך הרבה מזל, קשרים וכמובן כסף כל אלה ירפדו את דרכך לתעודת הגיור הניתנת בקמצנות מה על ידי המממסד הרבני, המגלגל עיניים בכל פעם שעולה הרעיון לשנות את חוק השבות ואת משמעותו החוקית של תהליך הגיור. אם לעומת זאת תחליט להכריז בראש חוצות על הפיכתך ליהודי דתי ומאמין אדוק הרי שתקבל את תעודת הגיור שלך במהירות יחסית ואם פשוט תרצה להיות יהודי כי אתה מאמין בעם הזה כדאי שיהיו לך בין שלשת אלפים לחמשת אלפים דולר, והתהליך יהיה הרבה יותר פשוט.

מנהל בתי הדין הרבניים, הרב אלי בן דהן, מסר בתגובה כי אכן התקנות מחייבות דיון בבקשות הגיור לפחות שנים עשר חודשים מהגשת הבקשה, בפועל הוא מודה יש הרבה מקרים מיוחדים המאפשרים קיצור הזמן, למעלה מ10- אחוז מהמתגיירים גוירו בהליכים מקוצרים. בן דהן לא הסכים לפרט מהם מקרים מיוחדים. השאלה שתשאר פתוחה היא האם שלשת אלפים דולר המשולמים עבור לימוד יהדות והמביאים בסופו של דבר לגיור הפרק זמן קצר נחשבים למקרה מיוחד או לא.

וישנם גם המאעכרים, אלה שאינם מתיממרים ללמד יהדות אלא רק לקשר את המבקש להתגייר אל הרבנים המתאימים, לגבות את ליטרת הבשר שלהם ולדאוג לגיור מהיר. כך הוא למשל סיפורה של א.ב (השם שמור במערכת).

א.ב, כבת ארבעים, הגיעה לארץ לפני מספר שנים מאחת ממדינות אירופה. כבת להורים נוצרים פרוטסטנטים היא בקשה להתגורר בישראל לאחר שהביעה סקרנות בדת ובהווי היהודי. לאחר כשנתיים ששהתה בישראל החליטה, א.ב כי רצונה להתגייר. היא נסתה להצטרף למערכת הלימודים באחד מהאולפנים של הרבנות אך סירבו לקבלה בטענה כי "צריך לבדוק באמת האטם את רצינית, ורק שתוכיחי את זה תוכלי להצטרף ללימודים".

לאחר נסיונות שנמשכו כשנה ולאחר שכבר הצליחה להרשם לאולפן הגיור התברר לא.ב כי על מנת להפוך ליהודיה היא חייבת להתחייב לשמור את כל המצוות – קלות כחמורות. א.ב תהתה כיצד רוב היהודים בארץ הינם יהודים גם אם אינם שומרים את כל המצוות ובאולפן נאמר לה כי "במהלך כל החיים שלך אנחנו נבדוק אם את שומרת מצוות או לא ואם יתברר שלו ניקח ממך את יהדותך".

דרך חברים ומכרים משותפים הגיעה בסופו של דבר א.ב לצ. מאעכרית מגוש דן אשר גבתה ממנה ששת אלפים דולר במזומן ולאחר כמה ימים בקשה ממנה להעביר לה את תעודת השהות שלה כי "היא צריכה לנסוע לירושלים". עשרים וארבע שעות מאוחר יותר נפגשו שתי הנשים וא.ב קיבלה חזרה את תעודת הזהות שלה ובמה מופיעה המילה יהודיה בסעיף הלאום. כמו כן קיבלה תעודת גיור המאשרת כי עברה גיור בארץ.

א.ב העבירה לדבר שני עדויות של אנשים נוספים אשר למדו יהדות באמצעותה של צ. במהשך ארבעה שבועות ותמורת סכום של ששת אלפים דולר קיבלו תוך פרק זמן קצר זה תעודות זהות יהודיות ותעודות גיור. בסיחה טלפונית שקיימתי עם הגב צ. היא סירבה להשיב לשאלותי, וענתה:

"אין לי מה לענות לך, אני לפני טיסה לחו"ל, לאוסטריה היום, פעם , פעם עסקתי בגיורים, סליחה, שלום". וניתקה את הטלפון.

במסגרת

העיתון החרדי יתד נאמן פרסם לפני מספר חודשים סדרת כתבות הנוגעות לבית הדין הרבני המיוחד לענייני גיור שהתנהל בלוד. המידע על בית הדין לא אומת סופית אבל תחקיר כתב העיתון, בני רבינוביץ, הוכיח, מול המצלמות את קיומם של טקסי גיור. וכך כותב השבועון: במשך שנה תמימה זורם מידע ללא הפסק על מאכער חדש שעולה ומתפתח בענף "גיורי האינסטנט"…. וזה היה קשה מאד להוכיח, כל השוצתפים ידעו לשמור על הסוד הגדול וכל "תהליכי הגיור" נעשו בחשאיות ובסודיות מוחלטת. הסיבה לכך פשוטה. מדובר בלא אחר מאשר אברהם בקשי דורון. איש ש"ס ומקורבו של אריה דרעי מי שדאג בשעתו למנותו כמנכ"ל במשרד התקשורת בתקופה הבה כיהן כממונה על המשרד….כספים רבים מתגלגלים בתחום זה מיד ליד ומעדויות רבות שהגיעו לידיינו התברר כי לעיתים כל גיור כזה טבעיקר של תיירים וילדים מאומצים היה עולה למתגייר או למשפחה המאמצת סכום של כחמשת אלפים דולרים…

לסיום כתבה זו מחובתינו לציין כי ישנם מעאכרים נוספים סדמותו של אברהם בקשי דורון והבולט שבהם עונה לשם ב.ב (השם שמור במערכת) שהתמחותו מתמקדת בעקר ב"גיורם" של משרתות פיליפיניות המובאות לארץ לבתיהם של עשירים גדולים, הינה כי כן מתברר כי לא רק לפעילות רבני הערים צריך לשים קץ אלא גם לכל "עדת המעאכרים" שאין כל ספק מהו הגורם שמניע אותם בפעילותם זו".

בתגובה לבני רבינוביץ כמו לדבר ראשון הכחיש אברהם בקשי דורון את הדברים המיוחסים לו אך אישר, כפי שאישר לנו את עובדת היותו טוען ר בני וכי עסק בתיקי גיור בתוקף תפקידו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s