אנחנו זקוקים להכרעה פוליטית לא לכניעה לסחיטה של מיעוט.

צפיתי אתמול בתמונות הפגנת התמיכה בנפתלי בנט ליד ביתו שברעננה. כזו התבטלות והתרפסות מזמן לא ראיתי. קבוצה של ישראלים בעלי זכות בחירה מתחננים לפוליטיקאי בינוני ומטה שבינתיים הדבר היחידי שהוא מוכיח זה שהוא לא מספיק חזק כדי לקבל החלטות חשובות, לעשות טובה ולהיות ראש ממשלה. איזה בזיון. איזה בושה.

עם כל הכבוד לרצון העז לא להגרר לבחירות חמישיות האם זה באמת דמוקרטי להגיע למצב שבו למרות שיש שני פוליטיקאים שרק ביניהם יש תחרות אמיתית על התאמה לתפקיד ראש הממשלה, מי שישב בכסא בקריה בירושלים יהיה פוליטיקאי שהצליח לזכות מציבור המצביעים ב 6 עד 8 מנדטים בלבד.

בחירות חמישיות הן אסון. כלכלי, חברתי, מדיני, אפילו בטחוני. אבל האם הן אסון גדול יותר מלראות בראשות הממשלה פוליטיקאים שכל מה שהם הצליחו לעשות בחודשים האחרונים זה להוכיח שהם לא יודעים לקבל החלטות. פוליטיקאים שברוממות הדמוקרטיה וטובת העם הם דואגים בעיקר לאגו המנופח שלהם. בחירות חמישיות הן לא הדבר הגרוע ביותר. העם שלנו, המדינה שלנו זקוקה להכרעה בולטת וחד משמעית. העובדה שאין הכרעה בארבע מערכות הבחירות האחרונות נובעת אך ורק מחוסר האמון של רבים מהמצביעים. בערך 30% מהזכאים שפשוט לא טרחו לצאת מהבית ולהצביע.

אם היתה כאן חובת הצבעה היתה לנו הכרעה ברורה לאן הולכים. היתה כאן אמירה חד משמעית מי יהיה ראש הממשלה. אני מאמין שבמקרה הזה המילים יושרה, אמינות, עמידה על עקרונות ושמירה על הבטחות יהוו את אותו סימן, את ההבנה שיש כאן מהלך אפשרי שיביא בסופו של דבר לשינוי.

מבחינתי אסור שממשלת השינוי המיוחלת תהייה כזו שנפתלי בנט יעמוד בראשה, גם לא בני גנץ גם לא גדעון סער. השלושה האלה לא זכו באמון העם ואין שום סיבה שהם ינסו להוביל את המדינה מחוץ להר הגעש המתפרץ בו אנחנו נמצאים רק בגלל שהם מצליחים לייצר מערכת של סחטנות פוליטית שאינה מבוססת כלל על רצונם של המצביעים.

אומרים שגודל הגוש הוא זה שקובע. יתכן. אומרים שמנהיג הוא בין השאר זה שמקבל אחוזי תמיכה והתאמה גבוהים לתפקיד ראש הממשלה, בהחלט נכון. אז למה לעזאזל אנחנו לא מסוגלים להכריע כמו שצריך. למה המצביעים הערבים לא יוצאים בהמוניהם לקלפיות ומכריעים את תמונת המפה הפוליטית. למה הציבור הימני לא מצביע באחוזים יותר גבוהים ומוכיח שיש לו 61 מנדטים שתומכים במועמד הימני שזוכה לאחוזי ההתאמה הגבוהים ביותר לתפקיד הראש.

אני מעדיף בחירות חמישיות על פני מתן המנדט לתפקיד ראש הממשלה לפוליטיקאי שיכולת ההובלה שלו מספיקה מקסימום להביא 6-8 כסאות בכנסת וגם אלו לא בטוח שעומדים מאחוריו.

חברי הכנסת והפוליטיקאים חייבים לזכור. זה שנבחרתם זה לא אומר שאתם יכולים לעשות מה שמתחשק לכם. אתם חייבים להמשיך ולעמוד בהבטחות שלכם לציבור ואם אתם לא מסוגלים לעשות זאת אל תחפשו תירוצים. תלכו הביתה. תנו למי שמוביל בהצלחה, ביושרה ובאמינות את המפלגה שלו כבר כמה שנים טובות, להוכיח שהוא ראוי לאמון שהרבה יותר מצביעים נתנו לו מאשר לשלושת המועמדים מטעם עצמם.

ממשלת אחדות זה יופי. שינוי זה לא ממש כאשר השינוי היחידי שמדברים בו הוא להחליף את ראש הממשלה. רוצים להחליף תצאו לקלפי ותצביעו. אם הצלחתם הוא יוחלף ואם לא אז מסתבר שבאמת יש מספר גדול יותר של ישראלים שרוצה אותו בתפקיד ואם כך מה שמגיע לנו זה מה שאנחנו מקבלים.

המאבק הפוליטי צריך, חייב להיות, בין ראש הממשלה המכהן לבין המועמד היחידי שמעמיד לו תחרות אמיתית. יאיר לפיד. זה לא הזמן לעסקאות פוליטיות מסובבות של שנה וחצי פה, רבע שנה שם, של תן לי סגן שר ויו"ר ועדה ואתן לך אפשרות להיות ראש ממשלה חליפי. הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן נוכחה. הימין הישראלי גדול הרבה יותר בהיקפו מהמרכז שמאל אבל בגלל שהוא פחדן ולא מסוגל להעמיד, אחרי 13 שנים מישהו אחר בראשו הוא גורר אותנו לתהומות שהראשונים שגררים לתוכם ונפגעים הם דווקא הציבורים המשתייכים אליו.

תגלו אחריות, תראו בגרות. אתם שם בליכוד טוענים שאתם מפלגה דמוקרטית? אז תעשו עכשיו מיד פריימריס ותראו לחברה הישראלית כולה מי אתם חושבים שצריך, גם היום, אחרי ארבע מערכות בחירות, לעמוד בראשות הממשלה בתור המנהיג המתאים והטוב מכולם. ואם עדיין תבחרו בזה המכהן, זו דמוקרטיה, אבל אולי תהיו אמיצים מספיק להודות לו על שירותו ולהעמיד במקומו מישהו אחר. ואז נלך להכרעה. משם נוכל להתחיל את המסע להצלתנו.