בכל שבוע מצטברים להם דברים שאפשר היה לכתוב עליהם מאמרים שלמים. המשותף לכולם שהם דברים מעצבנים. התבטאויות מעצבנות, מעשים או חוסר מעש שמטריפים את המח, זלזול בבני אדם ובחייהם, כל שבוע מצטברים אצלי, אני בטוח שגם אצלכם, כל מיני דברים שמעצבנים אתכם. החלטתי שבמקום לכתוב מאמר ארוך ומקיף על כל אחד מהם (זה בהמשך), אתחיל לכתוב פוסט שבועי שבו אנסה לרכז כמה מעצבנים כאלה יחד, אולי בצורה כזו ניתן יהיה להסתכל בצורה רחבה יותר על החיים שלנו כאן, אולי להסיק מסקנות, אולי לקבל החלטות על רצון לשנות, אולי המעצבנים עצמם יקראו ויפנימו שהם חייבים לשנות כיוון.

דברים שהרגיזו אותי פעם ראשונה

תוספות הרמטכ"ל או בעברית, שחיתות ציבורית וכספית מהמעלה הראשונה

אם אתה בעל עסק קטן או בינוני ולא משלם מע"מ בזמן, שוכח בכוונה או במקרה להוציא חשבונית על כמה מאות או אלפי שקלים ותופסים אותך אתה מיד נרשם במערכת הפלילית של המדינה. סביר להניח שיגישו נגדך כתב אישום, אולי תשלם כופר וכפל קנס, אולי אפילו תיכנס לכלא, אבל מסתבר שאם אתה רמטכ"ל לשעבר ושר ביטחון בהווה, במיוחד כזה שבמשך שנתיים נוהג להבטיח הבטחות ולשקר לציבור, מסתבר שאם אתה כזה בנאדם אז יחד עם חבריך לגוף העצום הזה שנקרא ממשלה, אתה יכול להרשות לעצמך להמשיך ולשקר, לתחמן ולרמות את הציבור ולגזול ממנו יותר ממליארד וחצי ש"ח לשנה כדי לתת אותם במתנה לאנשים, טובים ככל שיהיו, שיוצאים לפנסיה בגיל מאד צעיר ורובם המכריע פותח בקרייריה שנייה המכניסה להם תשלומים חודשיים נוספים על הפנסייה הבסיסית והלא נמוכה שהם ממילא מקבלים.

במקום לקחת את הכסף הזה ולהעביר אותו לציבור הנכים, להשתמש בו כדי לפצות נשים מבוגרות שהמדינה מבקשת לדחות את תשלומי הפנסיה שלהם, נותנים את הכסף למי, שאיך להגיד בעדינות, לא ממש מגיע לו.

אומרים שזה בגלל שהם נתנו את החיים שלהם לצבא, אז לעזאזל איתכם, תתנו להם שכר יותר גבוה בתקופת השירות שלהם, תיתנו להם בונוסים על הצטיינות ותפוקה גבוהה במיוחד, למה להתנהג כמו חזירים, רק בשם הבטחון? אין ביטחון ואין שלום, יש שחיתות. וזו שחיתות ציבורית שהיא לא פחות גדולה מפרשת הצוללות.

ובהקשר הזה אכתוב עוד דבר אחד שממש מרגיז אותי בהקשר הזה: מישהו יכול להגיד לי איפה נמצאים "גיבורי בלפור" בכל פרשיית השחיתות של פנסיות הרמטכ"ל? האם זה בגלל שבראש המחנה עומדים קצינים בכירים במילואים? אולי בגלל שלחלקם יש בני.ות זוג בכוחות הביטחון? האם זה בגלל שככל שזה מגיע לכיס שלהם אז מה אכפת להם שעושים סיבוב וגוזלים כסף מהציבור? איפה הם "גיבורי בלפור" למשל במאבק הנכים לזכות לרווחה כלכלית ובדרישה לא לאשר את תוספות הרמטכ"ל עד שהנכים יקבלו כל גרוש שמגיע להם

להעלות או לא להעלות את גיל הפרישה לנשים

לא מעט חברות כנסת, וגם כמה גברים, יצאו למאבק בהעלאת גיל הפרישה לשנים. מודה שאני לא לגמרי מסכים איתם. אני חושב שאת גיל הפרישה צריך להעלות כי תוחלת החיים עלתה, אני חושב שחייבים להעלות אותה תוך מתן פיצוי הולם ופתרונות לנשים שעובדות במקצועות שוחקים ואני אפילו חושב שלעשות את זה במסגרת חוק ההסדרים זה דבר נכון, עובדה, במשך שנים לא מצליחים לקדם את הנושא החשוב הזה פשוט בגלל שדוחפים אותו לנוהלי חקיקה רגילים בשביל למסמס אותו.

אבל הסיבה שהתרגזתי השבוע היא כי בכל הפרסומים של אותן חברות כנסת הן מדברות על נשים מוחלשות. תגידו, נפלתן על הראש? בין הנשים שעלולות להפגע מהמהלך יש הרבה מאד נשים חזקות. הן לא נשים חלשות וגם לא מוחלשות הן נשים מעוטות הכנסה והזדמנויות. וזה לא רק סמנטיקה זה הבסיס להגדרה של קבוצה שמגיע לה לחיות ברווחה כלכלית. אבל אתן יודעות שהישועה לא תבוא מקצבת הזקנה העלובה.

ומעבר למילים הגיע גם הזמן לעבור למעשים, מעשים שאפשר לעשות אותם מיידית ודווקא במסגרת חוק ההסדרים. חייבים דרישה חד משמעית להגדלת קצבת הזקנה באופן משמעותי. חייבים לשנות ולהרחיב את הקריטריונים של קרן מעגלים כדי שנשים שכן רוצות להמשיך לעבוד יוכלו לקבל הכשרה למקצוע חדש, לא שוחק ומכניס מספיק כי לחיות ברווחה כלכלית. הגיע הזמן להפסיק לפעול כאילו מרחמים על הנשים ולעזור להן לפרוץ את התקרה של הכנסה נמוכה מידי. חייבים להפסיק להתייחס לנשים כאילו הן חפץ חלש שאפשר לעצב אותו כפי שכל קבוצה מבקשת ולהתחיל להתייחס אליהן כאל בני אדם עם רצונות שונים וצרכים שונים.

בדידותם של הנופלים בין הכסאות

בימים האחרונים מתרבים הפרסומים הממשלתיים על פעילות מיוחדת ומבורכת של הפגת בדידותם של אזרחים ותיקים, בעיקר בערבי החגים המתקרבים. מדובר באוכלוסייה שחשוב מאד לסייע לה ולמרות שנדמה לי ששוב יש כפילות מיותרת בין משרדי הממשלה השונים שמבקשים לטפל בהם הרי שזהו אינו הנושא שעליו אני רוצה לכתוב ושהרגיז אותי כאשר ראיתי השבוע את אותם הפרסומים.

מאז הסגר הראשון אני בהרגשה נוראה של לבד. של בדידות. הגיוני במידה מסויימת אבל לא לגמרי. אני קורא על הפרוייקטים הרבים במשרדי הממשלה ובארגונים החברתיים בנושא הפגת הבדידות אצל האזרחים הותיקים ושואל איפה אלו שיצאו בחוץ. שהם כבר לא בני 30 או ארבעים אבל עוד לא הגיעו למעמד של אזרח ותיק. מי מסתכל עליהם. מי הסתכל על העיתונאי הכלכלי יוסי גרינשטיין ז"ל שגופתו נמצאה לפני מספר חודשים בדירתו ואף אחד לא ידע במשך ימים ארוכים שנפטר, מי מסתכל עליי ועל שכמותי, אנשים שאינם נמצאים במערכת האמורה לתמוך בהם כי הם לא רשומים בשום מקום ואף אחד לא טורח לחפש אחריהם.

עברה שנה וחצי מאז התנחלה כאן הקורונה ומבחינתי הזמן עומד. הוא מסמן שהוא לא רוצה להתקדם לשום מקום ומבהיר לי שאני חי על זמן שאול. על נגיעות ואינטימיות ממילא אין על מה לדבר והרצון לא להיות לבד מתחלף לו בציפיה לסוף. תזכרו שכמוני יש לא מעט אחרים. אזרחים שקופים מהסוג שאינו נמצא ברחובות. אזרחים שקופים מול מערכת שלא מנסה לאתר אותם כי הם עוד לא הפכו לסיפור ששווה לספר אותו. אולי אני אהיה הסיפור.

חוק הגיוס או אולי חוק הפטור

אחת מהיכולות הנהדרות של יועצים אסטרטגיים, יועצי תקשורת, יועצים פוליטיים וכל שאר המומחים לעיצוב דעת קהל, היא היכולת לקחת עובדות ומידע לא מחמיאים ולהפוך אותן, לסובב אותן, כך שהן מקבלות משמעות חדשה לגמרי, אם תרצו לקחת משהו שהוא רע ולהפוך אותו לטוב

באופן עקרוני זה אחלה לשנות דעה, עמדה ולדעת לשכנע אנשים בצדקת הדרך, מה שפחות טוב זה לחשוב שהציבור טיפש, שהוא קונה כל דבר שמוכרים לו, שהמילים שוויון בנטל לא שוות באמת את הנייר עליהן כותבים אותן.

חוק הגיוס שאישרה הממשלה השבוע הוא לא יותר מאשר חוק הפטור. הנסיון להציג אותו כדרך הישראלית לשלב את הצעירים החרדים בשוק העבודה הוא לא יותר מפלסטר שמנסים ראש הממשלה ושריו למכור לנו רק בשביל להגיע למצב שהממשלה תשלם פחות כסף כסיוע כלכלי לקבוצה לא קטנה של ישראלים שבוחרת בדרך חיים מסויימת ואשר חושבת, במידה מסויימת של צדק, שהמדינה צריכה לעזור לה לחיות חיים של רווחה כלכלית.

חוק הגיוס, הוא חוק הפטור, הוא חוק העונש שמטילים פוליטיקאים שחייהם עוסקים בשינאת האחר. בשינאת מי שחושב אחרת מהם. אתם רוצים לגרום לחרדים לצאת לעבודה תתנו להם תמריצים, יותר נכון, תתנו תמריצים לעובדים לא חרדים ותגדילו את הפערים הכלכליים בין קבוצה שמסתפקת בהכנסה נמוכה וחייה מהיד לפה, בעזרת גמילות חסדים, לבין אלו המבקשים להתפרנס בכבוד אך מתקשים לעשות זאת כי המדינה קופצת את ידה בכל פעם שהיא נדרשת להגדיל את שכר המינימום, להעלות את הזכאות והסכומים המשולמים כמענקי עבודה, לבטל את הדיסרגארד התמריץ השלילי שמונע מאמהות חד הוריות ומנכים לצאת לעבוד.

אתם רוצים לשנות, תשנו, אל תשקרו.

מילה על פונדקאות ופמיניזם

מברך ברכה ענקית את מרב מיכאלי וליאור שליין. ברכות שהחלטתם להקים משפחה בישראל. כל מבנה של תא משפחתי הוא נכון בעיניי. כל דרך להגיע אליו מתאימה. בטח ככל שהשנים עוברות והחיים שלנו הופכים מדבר אחד למשהו אחר.

לכל הצועקים והמצקצקים בלשונם אני רוצה להגיד כך, אפשר לחשוב שאף אחד מכם לא שינה.תה קצת ממהלכיו במשך שנים של עשייה, בטח עשייה ציבורית. אפשר לחשוב שאף אחד מכם.ן לא התאים את עצמו למציאות משתנה או החיים כמו שהם. כאילו מה, ניתקע איפה שאנחנו וזהו?, יאללה. תתגברו ותתבגרו

ולאורי הקטן רק אגיד שיש לך אחלה הורים

שאלות שענבל שואלת

אחד הדברים שאני נחשף אליהם יום יום היא העובדה כמה הילדים שלנו, לפעמים גם המבוגרים, חסרים ידע כללי ובמיוחד ידע כלכלי. אני אפילו לא מדבר על לדעת איך לתכנן נכון את התקציב המשפחתי אלא ידיעה הרבה יותר בסיסית של מושגים בסיסיים בכלכלה, באזרחות, בזכויות אדם. לפני כמה שנים, יחד עם חברה טובה, כתבנו מדריך/מילון למונחים כלכליים. לפני כמה חודשים החלטתי לעדכן אותו. חוסר הידע הכללי פשוט שרף לי את המוח וידעתי שחייבים לעשות משהו. תוך כדי עבודה על העדכון התחלתי לתהות מה בעצם יודעים בני נוער, תלמידים בגיל תיכון, בתחומים הללו. אז הלכתי לשאול. יותר נכון ביקשתי ממישהי לשאול בשבילי, היא פנתה לאחיינית שלה, קוראים לה ענבל ויחד הם נסחו כמה שאלות ותשובות כבסיס לפרסום פשוט שאני רוצה להכין. אז הינה הטיוטא הכמעט סופית. אני מוסיף בימים אלה עוד כמה שאלות ותשובות, ולמי שמתחשק, תכתבו לי אם יש לכם הצעות/רעיונות לעוד ערכים/שאלות שכדאי להוסיף

תכירו את ענבל. נערה תל אביבית בת שבע עשרה. כמו רבים מבני ובנות הנוער עוד לא הספיקה להצביע בפעם הראשונה. כמו רבים מחבריה היא נחשפת כל יום למסרים ברשתות החברתיות, בטלויזיה ואפילו ברדיו. בדרך כלל מה שמעניין אותה אלו הדברים שחשובים לבנות העשרה אבל כשמיכל הבת דודה שלה שאוטוטו תהייה דוקטורית, ישבה איתה לשיחה על כלכלה היו לה שאלות ממש טובות וחשובות. כמה ימים אחרי השיחה באה מיכל והציעה לכתוב את השאלות והתשובות כדי שכל החברים שלה ידעו גם. ויהיה גם סרטון.

 

תקציב המדינה

ענבל: "בשנה האחרונה שמענו בלי סוף שאין תקציב. ויש תקציב. ואולי יעבירו אותו בקרוב. והתקציב עבר כבר. אבל אין תקציב. ותאמת לא לגמרה ברור למה כולם כול כך מתרגשים? ובכלל מה הקטע עם התקציב?"

תשובה: בקצרה, תקציב הוא תוכנית כלכלית שמטרתה לאזן בין הכנסות והוצאות ולהשיג מטרות מסוימות. תקציב המדינה בנוי רובו מהכנסות ממסים והוצאות דרך משרדי הממשלה השונים על נושאים כגון חינוך, תחבורה, ביטחון.תקציב המדינה הוא הכלי המרכזי בידי הממשלה להוציא לפעול את התוכניות, המטרות והיעדים שלה עבור רווחת כלל הציבור. התקציב מכתיב לאן המיסים שנאספו מכלל הציבור ינותב ולאן פחות…בקיצור סדרי עדיפויות כלכלים-חברתיים

אפשר לחשוב על תקציב המדינה כמו תקציב משפחתי, שצריך לאזן בין ההכנסות של ההורים וההוצאות של כלל המשפחה על שלל נושאים, אוכל, חוגים, חשמל, נסיעות ועוד ועוד. אם אין תקציב מסודר הסיכוי שיוציאו יותר ממה שיש ויכנסו לחובות או יוציאו פחות ממה שיש ויחסכו על דברים שאולי אין צורך לחסוך בהם גדול יותר מאשר אם יש תקציב סדור. ולמה לאחרונה היו המון דיונים סביב זה? כי הממשלה דחתה ודחתה את העברת התקציב והותירה אותנו להישען על התקציב של השנה הקודמת, ושאינו מותאם לשנה הנוכחית (עוד יותר מכך בזמן קורונה).

 

דמי אבטלה וחל״ת

ענבל: "חל"ת זה חופשה ללא תשלום, אז למה הם חתמו דמי אבטלה. ובעצם מה ההבדל בין חל"ת ודמי אבטלה ביום יום ובזמן הקורונה?

תשובה: בשנה האחרונה בעקבות הקורונה וההגבלים שהמדינה שמה על מקומות עבודה רבים לא יכלו לעבודה אז המדינה בחרה להגמיש את התנאים לקבלת דמי אבטלה כך שיהיה קל יותר גם לאלו שבאבטלה וגם לאלו שבחל"ת לקבל דמי אבטלה ולאורך זמן רב יותר מהרגיל. השינוי בתנאים בעיקר עודדו מעבידים להוציא את העובדים לחל"ת ולא לפטר מה ששמר על קשר בין השניים ויעזור להם לחזור לעבודה כשיהיה אפשר.

אז בקצרה – גם אבטלה וגם חל"ת הם תקופות ללא תעסוקה. אבטלה מנתקת את הקשר בין העובד למעביד ואחריה העובד צריך למצוא מקום עבודה חדש, ואילו חל"ת רק מפסיק אותה לזמן קצוב  שאחריו העובד יכול לשוב לאותו מקום עבודה.

שני המצבים זכאים לדמי אבטלה, סכום כסף שמקבלים מדי חודש לתקופה קצובה מהמוסד לביטוח לאומי. אבטלה היא בעצם ביטוח שהמדינה עושה לאזרחים והם יכולים להפעיל אותה (כלומר לקבל כסף) אם הם מאבדים את עבודתם על מנת שהם ומשפחותיהם לא יישארו ללא הכנסה כלל. זו היא דרך אחת שבה המדינה דואגת לאזרחים שלה כשהם צריכים. אומנם ישנם תנאים שונים לקבל דמי אבטלה למי שבאבטלה ולמי שבחל"ת אבל שניהם בתיאוריה זכאים להם.

בימים כתיקונים ולא בזמן מגיפה בינלאומית, לרוב עובדים לא מוצאים/יוצאים לחל"ת אלא במקרים ייחודים כמו נשים אחרי חופשת לידה שרוצות עוד זמן בבית עם התינוק, עובדים שיוצאים להמשך השכלה וכדומה

ריבית ועמלה

ענבל: "מהההההה?"

תשובה: שאלה במקומה!

ריבית היא תשלום על אחסון כסף זמני או העברה של כסף ממקום למקום לזמן קצוב. לדוגמה אם אני לווה כסף מהבנק, אז הוא נותן לי כסף לזמן קצוב. אני צריכה להחזיר לא רק את הכסף שניתן לי אלא גם לשלם עליו ריבית. כלומר תשלום על הזמן שהכסף היה אצלי (עד שהחזרתי). באותה מידה אם אני שמה כסף בחיסכון (מאחסנת זמנית בבנק) אני מקבלת ריבית על הכסף מהבנק. אבל לצערנו הריבית שמשלמים על כסף שאנחנו נותנים לבנק הרבה יותר נמוכה מהריבית שאנחנו צריכים לשלם לבנק על כסף שלקחנו ממנו.

הרעיון הוא בתכלס שבאותו הזמן שהכסף שלי או של הבנק יכול "לעשות משהו" (להיות מושקע בדבר מה ולהרוויח) במקום זה הוא ניתן לזמן קצוב ועל האחסון הזמני (נתינת הלוואה, חיסכון, פיקדון ועוד) מקבל נותן הכסף ריבית. הריבית נקבעת כאחוז מהסכום בדרך כלל.

עמלה היא תשלום עבור פעולה שמתבצעת עבורי. אנחנו משלמים עמלות על דברים רבים למשל עמלות לבנקים (תשלום לבנק על זה שביצע פעולה שהתבקש לבצע כגון להעביר כסף מהחשבון שלי לאחר ועוד ועוד) או עמלה לסוכן נדל"ן ( על זה שהראה/תיווך לי בית), או עמלה על המרת מטבע (אני משלמת על הפעולה של המרה משקל לדולר או יורו לפני טיסה לחול בחנויות המרה).

 

פשיטת רגל

ענבל: "הרבה עסקים פשטו את הרגל בזמן הקורונה לא? וגם בעצם בזמן אחר. מה זה פשיטת רגל?"

תשובה: פשיטת רגל היא בעצם הכרזה של אדם פרטי שיש לו חובות גבוהים ומסיבה כזו או אחרת הוא לא יכול להחזיר אותם. כן, המשבר הכלכלי והתעסוקתי בעקבות הקורונה הביאו הרבה אנשים למצב בו הם אינם יכולים לשלם את חובותיהם. בניהם אפשר לראות אנשים שאיבדו את עבודתם ולא יכולים לשלם את תשלומי המשכנתא לבנק או בעלי עסקים קטנים שאיבדו כל הכנסה בזמן הקורונה וחייבים כסף רב לספקים, לעירייה, חברת חשמל ועוד ועוד.

במקרה כזה האדם יכול לפנות למדינה (דרך משרד המשפטים) על מנת שתעזור לו לבצע הליך של חדלות פירעון- במילים אחרות אי יכולת לשלם את החובות. זה הוא הליך משפטי שהמדינה עוזרת לאנשים לבצע שבו הם מחזירים את חובותיהם (בדרך כלל רק חלק מהחוב ולא כולו) ובסופו מקבלים "הפטר" כלומר אישור מהמדינה שאינם חייבים עוד כלום ויכולים לפתוח דף חדש. המטרה של פשיטת רגל היא לעזור לאנשים שנקלעו לחובות לצאת מהם ולהתחיל מחדש ומצד שני לאלו שחייבים להם לקבל ולו חלק מהחוב חזרה.

 

מס הכנסה ומע״מ

ענבל שואלת: "שומעים את שני המונחים האלו ביחד המון – מס הכנסה ומע"מ – אבל מה זה בעצם? זה אותו הדבר?"

תשובה: אז התשובה היא לא וכן. בגדול גם מס הכנסה וגם מע"מ – שזה ראשי תיבות של מס ערך מוסך- הם בעצם מיסים שהמדינה גובה מהאזרחים בשביל לממן את הפעילות שלה (והם מאוזנים דרך תקציב המדינה- זוכרת שדיברנו על זה?). מיסים הם הכלים המרכזים דרכם המדינה אוספת משאבים מכלל האזרחים ומחלקת אותו מחדש באופן שיטיב עם כלל האזרחים (לפחות זו השאיפה).

אגב, רק שתדעי שבשנת 2020 המדינה גבתה כ-167 מיליארד ₪ במיסים ישירים (כלומר מס הכנסה) ואילו במיסים עקיפים כ-137 מיליארד ₪ (מע"מ)

ההבדל הוא שמס הכנסה הוא מס שמשלמים על הכנסה והוא ישיר- כלומר אזרחים שעובדים משלמים ישר למדינה מס על (כן, כן) ההכנסה שלהם, זו היא הכנסה ממקורות שונים בניהם משכורת, משכירות של דירה בבעלותנו, מריבית ועוד ועוד. מס הכנסה הוא גם מס פרוגרסיבי, כלומר גובה המס שאנו משלמים תלוי בגובה ההכנסה, ככול שהיא גדלה כך גדל גם גובה המס.

מע"מ לעומת זאת הוא מס עקיף, כלומר המדינה גובה מס על עסקאות. בישראל כיום מע"מ עומד על 17% וכל עסקה שמתבצעת המדינה גובה עליה את אותם 17%. כלומר אם אני קונה גינס בזארה (שזו עסקה בני ובין זארה) אז המדינה מקבלת 17% מהסכום של העסקה. זה הוא מס על צריכה (מלשון צרכנות – קנייה). אם תראי בכל קנייה בחנות לדוגמה מהסכום הכולל 17% רשומים בתור מע"מ והעסק משלם אותם למדינה

מונופולים וקרטלים

ענבל: "נשמע מפתה ומסקרן"

כן. זה נכון.

אז מונופול הוא מצב שבו בעצם כמעט ואין תחרות. זו היא שליטה בלעדית (או כמעט בלעדית) בתחום מסוים. בשוק זה הוא מצב שבו לייצרן, למוצר או למוכר יש כמעט בלעדות על נתח שוק מסוים. לדוגמה חברת חשמל היא מונופול. אין לנו עוד מקור שממנו אנחנו יכולים לצרוך חשמל, היא היחידה שמספקת חשמל בישראל. מונופול מאפשר לאותם שחקנים בשוק יכולת לקבוע את תנאי המסחר באופן כמעט בלעדי. הרי חברת חשמל ברעיון יכולה לקבוע מחר שהיא גובהה 1000 ₪ על קילו וט חשמל ולנו אין מה לעשות בנידון חוץ מלשלם. בישראל יש הרבה חוקים שאוסרים על מונופולים לעשות מה שבא להם (באופן יחסי)

מונופול הוא חוקי ויש הרבה כאלו בישראל. לעומת זאת קרטל הוא לרוב לא חוקי. זו היא התאגדות של ספקי מוצר או שירות שנועד להגדיל את הרווחים של כולם ולבטל תחרות. לדוגמה אם כל חברות הבגדים יתארגנו ביחד ויקבעו כי ממחר כולם מוכרות את הג'ינסים שלהם ב-700 שח ולא יהיה בשום מקום גינס במחיר אחר. זה הניסיון שלהם לבטל תחרות ולמקסם רווחים.

 

וועד עובדים וזכות השביתה

ענבל: ״מה זה?״

תשובה: וועד עובדים הוא התארגנות של עובדים במקום עבודה מסוים. תפקידו הוא שמירה על זכויותיהם ורווחתם של העובדים אל מול המעסיק וגם קידום תנאי העסקתם ושיפור מעמדם הכלכלי של העובדים. זה הוא כוח משמעותי אל מול מעסיקים שאחרת יכולים (לעיתים) לנהוג בעובדיהם בצורה מנצלת. מרבית וועדי העובדים בישראל מאורגנים תחת ההסתדרות שהיא איגוד מקצועי האיגוד המקצועי הוותיק והגדול ביותר. היא הוקמה בשנת 1920 עוד לפני הקמת המדינה והייתה המוסד הציבורי המרכזי שדאג לאוכלוסייה בארץ ותפקדה הרבה מעבר לארגון עובדים, היא דאגה למפעלי תרבות, חינוך, רווחה וביטחון.

למה איגוד מקצועי הוא חשוב? מעבר לכך שהוא מייצג עובדים אל מול המעסיק ודואג לשפר את תנאי עבודתם ורווחתם, עובדים רשאים לפתוח בשביתה רק כאשר הם מאורגנים תחת ארגון עובדים. לפני שאסביר את זה משפט קצר על מה היא שביתהֿ – שביתה היא כלי שעובדים נוקטים נגד מעסיקיהם כאשר ישנו סכסוך עבודה שאינו מגיע לידי פתרון במשא ומתן. במסגרת שביתה מפסיקים העובדים את עבודתם ויוצרים שיבוש מאורגן של מהלך העבודה הרציף. אומנם אנו חושבים על שביתה תמיד כמשהו מאוד כאוטי אבל בעצם לשביתה יש כללים ורק עובדים המאורגנים תחת ארגון עובדים (כגון ההסתדרות) רשאים לפתוח בשביתה. כלומר שביתה היא זכות שלא ניתנת לכל העובדים. מי שאין לו את הזכות הזו כי אינו מאורגן ויוצא לשביתה פשוט מפטרים אותו. וצריך לזכור ששביתה היא כלי חזק מאוד שלא משתמשים בו אלא אם סכסוך העבודה הגיע למקרה קיצון – למשל שיש פגיעה ממשית בזכויות העובדים שאינה נפתרת במשא ומתן.

מונחים נוספים שנכניס לכן בקצרה הם:

אג"ח

הר הכסף

חסכון לכל ילד

אינפלציה (זה פשוט שהכסף מאבד מערכו לא?)

גירעון

ביטוחים (רכב- צד ג' מקיף, שמשות ונגרר)

הון שחור

הפרטה (מדברים המון על הפרטה ועל הקיבוצים)

על  עובדים ומעסיקים

קרנות השתלמות ופנסיה, קופות גמל והר הביטוח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s