שרת התחבורה פוגעת בתושבי הפריפריה הגאוגרפית והחברתית בשם השוויון והפישוט הבירוקרטי

לפני 6 שנים לערך הביא משרד האוצר אל הכנסת את חוק נתוני אשראי החדש. החוק שלדברי שר האוצר משה כחלון אמור היה לעשות מהפכה בשיטת הדירוג הפיננסי של אזרחי המדינה ולקדם תחרות אמיתית על היכולת להשתמש בצורה יעילה במכשירים פיננסים שיופעלו בידי גופים שונים, חלקם הגדול , לא בנקים. היה זה כשנה וחצי לאחר שבנק ישראל הבין שרפורמת "תעודת הזהות הבנקאית" שניסה לקדם לא ממש תסייע לתחרות בין הבנקים וכי היא תפגע במיוחד ביותר ממליון וארבע מאות אלף ישראלים בוגרים שאין להם חשבון בנק או שדירוג האשראי שלהם נמוך מסיבות שונות. יו"ר ועדת הכלכלה אז, ח"כ לשעבר, איתן כבל ואנוכי, הבנו כבר מתחילת הדרך שלא מדובר במהפכה חברתית, לא מדובר בחוק המיועד לייצר שוויון ושקיפות אלא בחוק שאמור לייצר תחרות על כיסיהם של הישראלים שיותר מכל דבר בעולם הם אוהבים קניות ולשם כך הם זקוקים למימון. אחרי שיחות ארוכות שלי עם כבל הוא הציע לשר האוצר עסקה. הוא כיו"ר ועדת הכלכלה ידאג להעברת החוק בכנסת אך בתמורה לכך הממשלה תתחייב להקים קרן מיוחדת בהיקף של 50 מליון ש"ח לפחות אשר תעניק הלוואות, בצורה של ערבות מדינה לבנקים או בדרכים אחרות, ללקוחות מודרי אשראי, הצעה אשר הועלתה לראשונה כשנה וחצי קודם לכן במסגרת עבודתי המשותפת עם היו"ר הקודם של ועדת הכלכלה, פרופ' אבישי ברוורמן וקודמה יחד עם החשבת הכללית באוצר מיכל בוינאנג'ו עד אשר מוסמסה על ידי פקידי אגף התקציבים.

כבל עמד בהבטחתו. החוק עבר, על תוצאותיו ומשמעותם כבר החלו להכתב מחקרים וניירות עמדה ועוד יהיו רבים אחרים אבל כבר היום ברור מעל לכל ספק שכל מה שהזהרנו אז מפניו התרחש. כך אגב, גם עם מה שידוע בתור חוק שטרום להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, מהלך שאמור היה לייצר תחרות וכסף זול ללקוחות אך עשה בדיוק את ההפך, בדיוק כפי שהזהרנו. נתקדם. עברו שש שנים ומאגר נתוני אשראי חי ופועל. קרן ההלוואות ללקוחות מודרי אשראי לעומת זאת לא הוקמה עד היום. למה? תשאלו את פקידי אגף התקציבים שברצותם הם חוסמים כל פעולה שלא תואמת את תפישת עולמם הכלכלית מבלי שאכפת להם מי נפגע בשל כך.

אבל. וזה אבל גדול. כל זה התרחש עד לרבעון האחרון של שנת 2021. אז קם יו"ר ועדת הכלכלה החדש, ח"כ מיכאל ביטון, אחד מחברי הכנסת הבודדים שבאמת ובתמים מחוייב לתושבי הפריפריה הגאוגרפית והחברתית כמו גם לאזרחים מעוטי ההכנסה בישראל ואמר שלא יתכן שהתחייבות ממשלתית חתומה ומסודרת לא תצא לפועל. עברו  6 חודשים, מספר רב של דיונים שקייים ביטון בועדת הכלכלה והחשב הכללי הוציא את המכרז להקמת קרן ההלוואות שהיא כלכך רלוונטית במיוחד בימים אלה של השתוללות פיננסית במשק. מה שאומר  שבנחישות ועמידה על עקרונות וערכים אפשר לעשות טוב. ועל כך קודם כל תודה ענקית.

ולמה אני כותב את כל זה? כי הסיפור שלפניכם מחובר בקו ישיר וברור למאבק שמתנהל היום בין יו"ר ועדת הכלכלה, תושב ירוחם, ח"כ מיכאל ביטון, לבין שרת התחבורה התל אביבית אשר בשם הנסיון להוליד מחדש את מפלגת האבודה תוך הפיכתה למפלגה אליטיסטית וצפונבונית המתנהלת בעיקר בין גבולות מדינת תל אביב, היא מאפשרת לפקידי משרדי האוצר והתחבורה, לפגוע קשות, בשם הרפורמה לצמצום מספר התעריפים והשוויון בתחבורה הציבורית, בתושבי הפריפריה הגאוגרפית והחברתית, באוכלוסיות מעוטות הכנסה, באזרחים ותיקים וותיקים פחות, באנשים עם מוגבלויות וקבוצות רבות אחרות שפשוט לא מעניינות אותה מבחינה אלקטורלית.

ובואו נשים את הדברים על השולחן.

לא מתקנים עוול על ידי יצירת עוול חדש – רוצה לומר אם יש קבוצות שקיבלו הנחות בתחבורה ציבורית ואתם רוצים לייצר שוויון תעריפים, תשוו את המחירים הנמוכים לכלל האוכלוסייה ואל תבטלו את ההנחות למי שהתרגל לחיות איתם וביסס את ניהול התקציב המשפחתי הקבוע שלו לפיהם

אין שום קשר בין צמצום מספר התעריפים לבין גובה התשלום הנגבה. זה כמו להשוות בין תפוחים ועגבניות. רוצים לצמצם תצמצמו אבל העקרון התשלומי חייב להיות ברור   – לא פוגעים במי שהכי זקוק לסיוע והוא ממילא המשתמש הכבד בתחב"צ

לפני כשנה הכניס משרד התחבורה לשוק את האפליקציות לתשלום באמצעות הטלפון הסלולרי, אמרנו כבר אז שמדובר במהלך מטופש שפוגע שוב בחלשים, במיוחד באלה שאין להם טלפונים חכמים ובמיוחד אין בו צורך כאשר ההנחות שניתנו במסגרת הרב קו לא ניתנו באמצעות האפליקציות. כמובן שהפקידים ה"חכמים" הבטוחים שהם יודעים הכל יותר טוב מכולם התעקשו. התוצאות ידועות. השימוש באפליקציות נמוך והן ממש לא הוכיחו את עצמן מבחינה מקצועית.

אחד התמריצים החשובים בשימוש בתחבורה ציבורית הוא מודל הערך הצבור. מה שנקרא, ככל שתשתמש יותר בתחבורה ציבורית ככה תשלם פחות. אם תרכוש מנוי חודשי מלא תקבל עליו הנחה, את אותה הנחה תקבל גם אם תרכוש מנוי חצי חודשי או בסכום מסויים – ככל שתיסע יותר תשלם פחות – ברפורמה ה"מופלאה" של שרת התחבורה התמריץ הזה יורד. למה? כי היא יכולה.

אחד מהדברים המעניינים במודל התחבורתי הקיים לפני הרפורמה הוא שגם אם הנסיעה ברכבת עולה מעט יותר הרי שהמסלולים השונים והחופשי יומי וחופשי חודשי מאפשרים מעבר בין רכבת לאוטובוס בצורה יעילה

מבחינת התכנון הכלכלי החודשי של משפחה בישראל הרוצה/נדרשת להשתמש בתחבורה ציבורית. לפי הרפורמה החדשה גם במסלול הזה יחוו תושבי הפריפריה הגאוגרפית והחברתית והאזרחים מעוטי ההכנסה – פגיעה ממשית ורמת ההוצאה הצפוייה שלהם תלך ותגדל.

יכול האדם הסביר לנסות ולשאול, למה לעזאזל שרת התחבורה המתיימרת להיות אישה נאורה, חברתית, אכפתניקית ומחוייבת, מוכנה לעשות הכל כדי להעביר רפורמה פוגענית כלכך ובלי להדבר בשום דרך עם האיש שיותר מכל יכול לסייע לה להוציא אותה לפועל בצורה הטובה ביותר. נדמה לי שהתשובות די ברורות.

יהירות ואגו הן שתי מילות מפתח מרכזיות. אף אחד לא יביע ביקורת, אף אחד לא יגיד לה מה ואיך לעשות. החוכמה נמצאת רק במקום אחד.

נוסיף לזה את האסטרטגיה המובילה של שרת התחבורה בכל הנוגע להולדתה מחדש של מפלגת האבודה בתור מפלגה צפונבונית אליטיסטית החיה כאמור, בין גבולות מדינת תל אביב והמנהלת מאבק השרדות על קולותיהם של בוחרי מרצ.

אם לשרת התחבורה באמת אכפת ממשתמשי התחבורה הציבורית בישראל, אם היא באמת מעוניינת להרחיב את מספר המשתמשים ולא רק בשל הידיעה כי המזגנים בקרונות הרכבת מופסקים כדבר שבשגרה למרות החום והמחנק שהם גורמים לרוב מכריע של הנוסעים אז כדאי שהיא תעשה כבר היום את הפעולות הבאות:

הראשונה, תקבע מיד פגישת עבודה עם יו"ר ועדת הכלכלה ותקים יחד איתו צוות שיבחן ויטייב את הסעיפים הבעייתיים ברפורמה

השנייה, תשיג מחברה החדש, שר האוצר, אביגדור ליברמן, כמה מאות מליוני שקלים שבעזרתם תסבסד תעריפים והנחות לאוכלוסיות השונות מבלי לפגוע באלו שרק בשל ההנחות הקיימות וההולכות להלקח מהן, מצליחים איך שהוא, להתמודד עם יוקר המחיה

השלישית, תבדוק מחדש את כל מערך התמריצים למשתמשים "כבדים" בתחבורה ציבורית תחת הססמה "נוסעים יותר משלמים פחות".

והרביעית. תבקש סליחה מכל אלה שהיא פוגעת בהם יום יום ושעה שעה.