עיתונאים יקרים מה בדיוק חשבתם שיקרה

המלחמה על חופש הביטוי עולה מדרגה, שוק התקשורת כולו נמצא בסכנה, מינוייה הבלתי ראוי בעליל של יוליה שמלוב ברקוביץ למנכלי"ת חדשות 13 היא ככל הנראה רק האבן הראשונה שנזרקת לבאר הממלכה השביעית. זו שצריכה לשמור על החברה הישראלית מפני הפיכתה לרפובליקת בננות.

אבל. וזה אבל גדול. גדול מאד. העיתונאים המעולים, ברובם, של חדשות 13 חייבים לזכור שהם הביאו את זה על עצמם.

כאשר חברת חדשות מזוהה בצורה קיצונית ויוצאת דופן עם צד אחד של המפה הפוליטית. כאשר עיתונאים בכירים וזוטרים מרשים לעצמם להשתלח בלי שום רסן בכל מי שאינו מסכים במאה אחוז עם עמדותיהם ודעותיהם, כאשר חלק מהעיתונאים, אם אכן אפשר לקרוא להם כך, הפכו להיות שופרות דוברותיים הלכה למעשה של מסדרונות השלטון. למה בדיוק ציפיתם.

שהבעלים של החברה ישבו בשקט?

האם באמת ציפיתם שבעלי המניות לא רק שיראו את השקעתם (פיננסית ואחרת) יורדת לטמיון אלא שהם מוצאים את עצמם נשרכים מאחורי ערוץ תעמולה טהור כאשר הדבר היחידי שמשאיר אותם רלוונטים מבחינה טלויזיונית הוא תוכניות הריאליטי הכה נמוכות מבחינה ערכית, ולא יעשו דבר?

במידה מסויימת מדובר בסוג של גלגול עיניים. סוג של אמירה ולפיה מי ששולט בחברת החדשות הם העיתונאים. הם קובעים את הקו, הם קובעים את הדרך, הם השליטים. ברצותם לקבל את מרותו של המנכ"ל או המנכלי"ת הם יעשו את ובלבד שהללו מחוייבים לדרכם ולאג'נדה שלהם ואם לא, אין להם מקום. במידה מסויימת הדבר דומה למחאה נגד ההפיכה המשטרית. איך אומרים בעצם ארגוני המחאה – אנחנו בעד דמוקרטיה, אבל כשהיא עובדת בשבילנו במלואה. הם גם נגד דיקטטורה אבל מאד רוצים שהשלטון בארץ, אם יתחלף ויגיע לידיהם, יפעל בדיוק כפי שהם רוצים ואז בואו נלך לחפש את זכויות המיעוט.

במידה מסויימת חדשות 13 דומה לעיתון הארץ. מערכת עיתונאית עם אג'נדה מגובשת ומבוססת אשר ברצותה לתת ביטוי לעמדות ודעות מיעוט היא נותנת אבל גם אז היא עושה זאת במשורה. ההבדל המרכזי הוא שהבעלים, המו"ל, העורך הראשי, הוא חלק מהאג'נדה, הוא מחוייב לנרטיב אותו הוא מקדם באמצעות כלי התקשורת בבעלותו. בחדשות 13 הבעלים אחר. האג'נדה שלו שונה. האם יתכן שהעיתונאים שמקבלים ממנו את שכרם עברו את הגבול, חצו את מסגרות האתיקה המקצועית? כבר מזמן ידוע שעיתונות אינה אובייקטיבית. כבר מזמן ברור שהקו בין דיווח לפרשנות כמעט ונמחק. זה לא אומר שהכל מותר. זה לא אומר שגם מושג ההגינות נעלם. אלא אם בחדשות 13 החליטו לכתוב אותו מחדש.

צודקים העיתונאים והעובדים בחדשות 13 שאינם מוכנים לקבל את בחירתה של שמלוב ברקוביץ, למנכלי"ת שלהם. בלי אמון אין נאמנות, בלי הסכמה על הקו המערכתי לא תיתכן עבודה עיתונאית יסודית ומעולה כפי שנעשית על ידי חלק ארי מהכתבים, הפרשנים, העורכים וכלל העובדים בחברה. אבל האם המשמעות היא שמבחינתם רק הם יקבעו מי יהיה המנכ"ל הבא? אם לא בשם לפחות בקווי היסוד העיתונאים שלו? האם מבחינתם עיתונאי מגוף תקשורת בעל אוריינטציה ימנית לא יכול לשמש כמנכ"ל חברת החדשות מהפחד כי הוא ינסה להוביל בחברה קו מערכתי אחר?

מצבה של העיתונות בישראל בכי רע. חופש הביטוי בסכנה, תחושת הרדיפה של רבים מהעיתונאים מוצדקת לחלוטין. מערכות שלטון מנסות, כקו אסטרטגי רב שנים של ראש ממשלה שהורס את המדינה, לכפות על העיתונות עמדות וערכים שזרים ואינם מקובלים על רבים ממחזיקי תעודת העיתונאי. האם הדרך היא להחליף דיקטטורה אחת בדיקטטורה אחרת?

אני מודה שאני לא ממש בטוח.